Avni
טלפון: 04-8682020
 
דף הבית > פסקי דין > דיני חוזים > משרד המשפטים/הנהלת בתי משפט/חשב נ' חברת מטבחן (1998) בע"מ
ת"א 42645-02-10 משרד המשפטים/הנהלת בתי משפט/חשב נ' חברת מטבחן (1998) בע"מ

בית משפט השלום בקריות                                                                   ת"א 42645-02-10

בפני כב' הרשם נדים מורני

 

 

 

מבקשת: חברת מטבחן (1998) בע"מ

 

נגד

 

משיבה: משרד המשפטים/הנהלת בתי משפט/חשב

 

 

החלטה

 

 

1.         המשיבה, הנהלת בתי המשפט, פרסמה בשנת 2007 מכרז לאספקת שירותי הסעדה ושתיה לעובדים ולשופטים בהיכל בית המשפט בחיפה.

            המבקשת הגישה הצעה למכרז והצעתה נבחרה מבין שש הצעות שהוגשו.

 

2.         ביום 14/7/07 נחתם הסכם בין הצדדים ותוקפו נקבע עד ליום 31/12/07 והוארך עד ליום 31/12/08.

            בפועל, המבקשת המשיכה לספק את שירותי ההסעדה עד לחודש 7/09 (כולל).

 

3.         בהתאם להוראת סעיף 21 להסכם שנחתם בין הצדדים, המבקשת התחייבה לשלם למשיבה תמורה חודשית בסך של 41,000 ₪ כולל מע"מ בגין דמי שכירות למסעדה והתמורה היתה צריכה להיות משולמת מראש אחת לשלושה חודשים, וסוכם גם שהתמורה תתעדכן לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן אחת לשלושה חודשים.

 

4.         המשיבה הגישה תביעה כספית כנגד המבקשת בסדר דין מקוצר ותבעה לחייב את המבקשת לשלם לה סך של 542,447 ₪ בגין יתרת חוב עבור דמי שכירות, כאשר הסכום הנ"ל מורכב מיתרת דמי השכירות הנומינלית בסך 497,751.07 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד  ליום הגשת התביעה .

 

5.         המשיבה טענה בתביעתה, בין היתר, כדלקמן:

 

א.         המבקשת לא שילמה תמורה חודשית בגין התקופה שבין 14/10/07-31/12/07 בסך כולל של
                        105,619 ₪.

 

ב.         המבקשת לא שילמה 82,000 ₪ בגין התקופה 1/1/08-31/3/08.

 

ג.          המבקשת שילמה את התמורה החודשית בגין התקופה 12/08 – 4/08 למעט סכום ההצמדה למדד המגיע למשיבה בסך כולל של 10,139.35 ₪.

 

ד.         המבקשת לא שילמה תמורה כלשהי בגין התקופה שבין 7/09 – 1/09 בסך כולל של 299,992 ₪.

 

6.         המבקשת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן וטענה, בין היתר, כדלקמן:

 

א.         המבקשת שילמה למשיבה בהתאם לסיכום את כל התשלומים שסוכמו בין הצדדים וכי המשיבה לא פעלה כפי שהיה מצופה שתפעל והיא הכשילה בזדון את קבלת רישיון העסק, דבר שגרם בסופו של דבר למצבה הקשה של המבקשת.

 

ב.         המבקשת מכחישה מכל וכל את חובתה הנטענת לתשלום סכום כלשהו למשיבה.

 

ג.          המבקשת לא היתה צריכה לשלם דבר וחצי דבר בגין ישיבתה בנכס והכשרתו לפעולות לאחר שהמטבח היה הרוס מחודש 10/07 ועד סוף חודש 2/08, וזאת עפ"י סיכום מפורש עם המשיבה.

 

ד.         המבקשת טענה גם שהיא לא היתה צריכה לשלם למשיבה תמורה כלשהי מחודש 1/09 ועד חודש 7/09.

 

ה.         המשיבה עשתה דין לעצמה ולא שילמה למבקשת בעבור כל צריכתה וצריכת  עובדיה, לרבות השופטים ועובדי בתי המשפט ומכל מקום יש להפחית מכל סכום שיפסק את הסכומים הנ"ל.

 

 

7.         המצהיר מטעם המבקשת מר חן יוסי (להלן: "חן") נחקר על תצהיר והעיד כדלקמן:

 

א.         דמי השכירות שולמו עבור החודשים מרץ 2008 (כולל) ועד דצמבר 2008 (כולל) ולא שולמו דמי שכירות עבור חודשים אחרים.

 

ב.         למבקשת לא היה רשיון לניהול עסק לאורך כל התקופה שהיא שהתה במקום.

 

ג.          לפני כניסת המבקשת למושכר היה סיכום שהיא לא תשלם דמי שכירות בגין המושכר עבור 6 החודשים הראשונים, הסיכום היה בחודש אוגוסט בירושלים.

                        המבקשת קיבלה פטור מחודש אוקטובר 2007 ועד מרץ 2008.

 

חן העיד שהמבקשת התחילה לשלם דמי שכירות החל מתחילת חודש מרץ 2008 וכי היה סיכום עם המשיבה שהמבקשת לא תשלם דמי שכירות בגין התקופה מהתחלת השכירות ועד למועד התשלום הראשון.

 

                        חן העיד שאם המבקשת שילמה שכירות עבור חודש 3/08, זה סימן שהפטור היה עד לתחילת אותו חודש.

 

                        חן העיד גם שהמבקשת לא קיבלה מהמשיבה אישור בכתב לעניין מתן הפטור.

 

חן מסר כי הפטור ניתן למבקשת עקב דחיית הכניסה למושכר שהיתה צריכה להתבצע בחודש 7/07 עד לחודש 10/07, דבר אשר גרם למבקשת נזקים ועקב המצב "הקטסטרופאלי" של המושכר בעת מסירתו לה, דבר שחייב את המבקשת לבצע שיפוצים במושכר ולהוציא עליו כספים.

 

                        חן העיד שהפטור היה במעמדם של  מר דוד מדיוני שכהן כמנכ"ל הנהלת בתי המשפט ומזכירתו גב' אמדי.

 

ד.         חן טען בעדותו שהמבקשת אינה צריכה לשלם שכירות בגין התקופה מחודש 1/09 ועד יולי 2007, עקב הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאי קבלת רשיון לניהול עסק.

 

ה.         חן העריך כי מגיע למבקשת מהמשיבה סך של 200,000 ₪ עבור רכישות הפקידים והשופטים מעטם המשיבה.

 

דיון והכרעה:

 

8.         מטיעוני הצדדים ומעדותו של חן ניתן לקבוע שתקופת השכירות היתה מחודש 10/07 והחזרת החזקה בנכס היתה בסוף חודש 7/09.

ניתן לקבוע גם שהמבקשת שילמה דמי שכירות עבור התקופה המתחילה בתחילת חודש מרץ 2008 והסתיימה  בסוף חודש דצמבר 2008.

 

9.         יוצא שהמחלוקת בין הצדדים הינה בגין שתי תקופות:

 

            התקופה הראשונה: מתחילת השכירות בחודש 10/07 ועד תחילת חודש מרץ 2008

                                           (להלן: "התקופה הראשונה").

 

            התקופה השניה:   מתחילת שנת 2009 ועד למועד החזרת המושכר בסוף חודש יולי 2009

                                        (להלן: "התקופה השניה").

 

10.       באשר לתקופה הראשונה, המבקשת טענה שניתן לה פטור מטעם המשיבה מתשלום דמי השכירות.

אמנם המבקשת לא הציגה כל מסמך מטעם המשיבה המעניק לה הפטור הנטען ואף לא נטען שניתן לה מסמך כזה, אולם, מר חן ציין בעדותו שהדבר הוענק לו בפגישה בירושלים ע"י מר מדיוני שכהן כמנכ"ל הנהלת בתי המשפט באותה עת ובנוכחות מזכירתו.

 

טענה זו בהנחה שנכונה היא, מזכה את המבקשת בקבלת רשות להתגונן בפני התביעה בגין דמי השכירות עבור התקופה הראשונה.

 

אני סבור שטענתה הנ"ל של המבקשת אינה בדויה ובתמיכה לדעתי זו אני מוצא בכך שהסכומים הראשונים ששולמו למשיבה התייחסו לשכירות החל מחודש 3/08, דבר שיכול לתמוך בטענת המבקשת שהיא לא היתה צריכה לשלם עד אז.

עפ"י הוראות ההסכם, דמי השכירות היו צריכים להיות משולמים מראש עבור כל שלושה חודשים והמשיבה לא הסבירה מדוע לא גבתה מהמבקשת עבור 3 החודשים הראשונים של השכירות ומראש.

לאור האמור לעיל, אני נותן למבקשת רשות להתגונן עבור הסכום הנתבע בגין התקופה מתחילת השכירות ועד ליום 1/3/08 ללא כל תנאי.

 

להוסיף לכל הרי בחודש 1/08 נחתם הסכם הארכה להסכם המקורי, היעלה על הדעת שהמשיבה תסכים להאריך תקופת השכירות מבלי לקבל קודם את כל המגיע לה עפ"י ההסכם המקורי!!

 

11.       באשר לתקופה השניה, המצב שונה הוא, מאחר והמבקשת כבר הסכימה לשלם דמי שכירות עבור התקופה מיום 1/3/08 ועד סוף דצמבר 2008 ולא נמסר כל הסבר סביר מדוע הפסיקה את התשלומים באופן מוחלט החל מיום 1/1/09.

 

אמנם נטען שהעסק היה ללא רשיון, וכל צד טוען שהדבר באחריותו של האחר, אולם, אי קיום הרשיון לא מנע מהמבקשת לנהל את עסקה במושכר.

 

עניין קיזוז הצריכה  והכיבודים ראוי שיתברר בצורה מסודרת ולגופו של עניין, והמבקשת תצטרך להוכיח את כל טענותיה בעניין זה ולא על דרך האומדנה ויש לתת למשיבה זכות לבדוק  טענה זו בצורה יסודית תוך התייחסות לכל מסמך ומסמך.

 

12.       על אף זאת, סכום הכיבוד החודשי המקסימלי עפ"י ההסכם הינו עד לסך 6,500 ₪ ואם המבקשת עברה את הסכום הנ"ל, הדבר כנראה צריך להיות על אחריותה.

לטענת ב"כ המשיבה, סכום הקיזוז אינו יכול לעלות מעל 130,000 ₪ והדבר אינו יכול לשמש הגנה בפני כל הסכום הנתבע.

 

13.       בגין התקופה 1/1/09-31/7/09 הגיע למשיבה סך של 287,000 ₪ נומינלי (לפי 41,000 ₪ לחודש), כאשר מהסכום הנ"ל המבקשת היתה יכולה לקזז לכל היותר 130,000 ₪ (הכל בכפוף להוכחת טענת הקיזוז) יוצא שעדיין היא נותרה חייבת לשלם למשיבה  157,000 ₪.

טענת המבקשת לנזקים בגין התקופה השניה הינה קלושה ביותר, מאחר והנזקים לא הוכחו, מה עוד שייתכן ונלקחו בחשבון  בעת מתן הפטור הנטען ע"י המבקשת.

14.       לאור האמור לעיל, אני סבור שיש לתת למבקשת רשות להתגונן בגין התקופה השניה כשהיא מותנית בהפקדת סכום כסף בבית המשפט.

 

15.       סיכומו של דבר, אני מחליט כדלקמן:

 

א.         המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט סך של 150,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגבלת בסכום וזאת תוך 40 יום מיום קבלת העתק מהחלטה זו ובכפוף להפקדת הסכום הנ"ל במלואו ובמועדו, תינתן לה רשות להתגונן בפני התביעה והתצהיר שצורף לבקשה ישמש כתב הגנה בתיק העיקרי.

 

ב.         במידה והמבקשת לא תבצע את ההפקדה כאמור, בקשתה למתן רשות להתגונן בגין דמי השכירות המגיעים עפ"י הסכם/הסכמי השכירות מיום 1/1/09 ועד 31/7/09 תידחה וינתן נגדה פסק דין חלקי בגין התקופה הנ"ל בהתאם לכתב התביעה ולהסכמי השכירות.( דהיינו פסק דין חלקי ע"ס 287,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן לפי המדד הבסיסי שהיה ידוע ביום 1/11/07 ועד התשלום המלא).

 

במקרה זה תינתן למבקשת רשות להתגונן בגין יתרת הסכום הנתבע ללא תנאי והתצהיר שצורף לבקשה ישמש כתב הגנה בתיק העיקרי.

 

בנוסף, ובמקרה זה, תישמר למבקשת הזכות לתבוע את המגיע לה בגין מכירת מוצריה לפקידי המשיבה בתביעה נפרדת ואף תישמר לה זכות להגיש תביעת נזיקין בגין נזקיה הנטענים בבקשתה, אם רצונה בכך.

 

 

הוצאות הבקשה יוטלו ע"י ביהמ"ש אשר יכריע בתיק העיקרי ועפ"י שיקול דעתו.

 

 

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"א, 23 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.


  powered by  
[Pixelit - בניית אתרים]
   |  
@ כל הזכויות שמורות אבני-הרצוג-אבידן את גורביץ' ושות'