Avni
טלפון: 04-8682020
 
דף הבית > פסקי דין > משפט מנהלי > מוניות נצרת-חיפה בע"מ ואח' נגד עירית חיפה, חברת יפה נוף
בשא 2109/07 עת"מ 4266/07 מוניות נצרת-חיפה בע"מ ואח' נגד עירית חיפה, חברת יפה נוף תחבורה ותשתיות בע"מ ומדינת ישראל - משרד התחבורה.

בימ"ש לעניינים מינהליים חיפה                                                               בשא002109/07

בפני השופט י. גריל, סגן נשיא                                                                 עתמ  004266/07

 

המבקשות:

1. מוניות נצרת – חיפה בע"מ

2. גשר הקריות בע"מ

3. החלוץ עתיד בע"מ

4. ב.ה קוי תחבורה עירוניים בע"מ

5. מוניות בן עמי בע"מ

    ע"י ב"כ עו"ד קרן מרץ

 

נגד

 

המשיבות:

1. עירית חיפה

    ע"י ב"כ עו"ד גב' ברעם

2. חברת יפה נוף תחבורה תשתית ובנייה בע"מ

    ע"י ב"כ עו"ד יאיר אבני ועו"ד לימור פורר

3. מדינת ישראל – משרד התחבורה

    ע"י ב"כ עו"ד עופר גוט פרקליטות מחוז חיפה

 

החלטה

 

א.         בקשת העותרות שבפניי היא למתן צו ביניים שיאסור על המשיבות לסגור את רחוב הרצל בחיפה, לרבות קטע הרחוב מכיכר מסריק עד פינת רחוב שמריהו לוין (להלן: "הקטע הסגור") לתנועת כלי רכב, מלבד אוטובוסים, כפי שהודיעו שבכוונתן לעשות החל מיום 6.8.07, וכן להורות למשיבות לאפשר כניסת מוניות לרחוב הרצל ונסיעה לכל אורכו, ללא הגבלה, כל עוד מותרת הנסיעה שם לאוטובוסים.

 

עוד מבקשות העותרות כי יינתן צו זמני האוסר על המשיבות לבצע כל שינוי בהסדר התנועה ברחוב הרצל בחיפה באופן המבדיל בין אוטובוסים לבין מוניות תוך הפלייתן של מוניות השירות לרעה ביחס לאוטובוסים.

 

 

העותרות מבקשות לאסור על המשיבות לבצע שינויים תחבורתיים ברח' הרצל שבחיפה, ובכלל זה סגירת קטע הרחוב מכיכר מסריק עד רח' שמריהו לוין למעבר מוניות, מבלי שניתן אישור משרד התחבורה לשינויים תחבורתיים אלה, מבלי שבוצעו שינויים במסלולי קווי השירות של המוניות המופעלים על ידי המבקשות, ומבלי שנמצאה חלופה סבירה למסלולי הנסיעה של קווי מוניות השירות תוך הצמדתם למסלולי הנסיעה של האוטובוסים בקווים המקבילים.

 

הבקשה לצו ביניים הוגשה במסגרת עתירה מנהלית שהגישו העותרות כנגד החלטתן של המשיבות לפיה החל מתאריך 6.8.07 לא יתאפשר למוניות לנסוע ברח' הרצל בחיפה בקטע הסגור, זאת בשעה שהתנועה בקטע זה תותר לאוטובוסים בלבד, למשך כל תקופת ביצוע העבודות במקום, במסגרת פרוייקט הרכבת הקלה.

 

הבקשה נתמכת בתצהירו של מר דוד כוכבא, מנהל המבקשת מס' 4 (ב.ה. קווי תחבורה עירוניים בע"מ).

 

ב.         משהוגשה העתירה, וכן הבקשה לצו ביניים, ביום 5.8.07, הוריתי על קיום דיון במעמד הצדדים בבקשה למתן צו ביניים, וזאת בתאריך 6.8.07, מועד בו שמעתי את טיעוניהם המפורטים של ב"כ כל הצדדים.

 

חמש המבקשות הינן חברות המפעילות קווי מוניות לחיפה, ובחיפה עצמה.

 

המבקשת מס' 1 (מוניות נצרת – חיפה בע"מ) מפעילה קו שירות מוניות מחיפה לנצרת, וטוענת שבמסלול  נסיעתה נוסעות המוניות מרח' הנביאים לרח' הרצל ומשם לכיוון נצרת.

 

המבקשת מס' 2, גשר הקריות בע"מ, מפעילה קו שירות מוניות מחיפה לקרית מוצקין, וטוענת שבמסלול נסיעתה נוסעות המוניות מרח' הרצל לכיוון הקריות.

 

המבקשת מס' 3, החלוץ עתיד בע"מ, שמפעילה קו שירות מוניות לטירת הכרמל, טוענת שבמסלול נסיעתה נוסעות המוניות מרח' הנביאים לרח' הרצל ומשם לרח' שפירא.

 

המבקשת מס' 4, ב.ה. קווי תחבורה עירוניים בע"מ, מפעילה קו שירות מוניות מרח' הרצל למרכז הכרמל ולאחוזה, וכן משכונת הדר לבת-גלים ובחזרה להדר.

 

המבקשת מס' 5, מוניות בן-עמי בע"מ, טוענת שהיא מפעילה קו שירות מוניות מרח' הרצל לקרית אתא. לגבי מסלול הנסיעה של מבקשת זו, הגישה ב"כ העותרות ביום 7.8.07 הודעה בדבר פירוט מסלולי הנסיעה בקווי השירות של מבקשת זו, ומעיון במסלול המתייחס ל"קו בסיס – חיפה", עולה שהמסלול עובר, בין היתר,  מרח' חסן שוקרי לרח' שמריהו לוין ממנו לרח' אבן סינא ולאחר מכן, דרך רח' הנביאים לרח' הרצל.

           

ג.          המשיבות (המשיבה מס' 2 היא תאגיד עירוני העוסק בין היתר בתכנון וביצוע פרוייקטים בתחבורה עבור עירית חיפה או על פי הזמנתה) עוסקות כרגע בפרוייקט התחדשות שכונת הדר שבחיפה. פרוייקט זה כולל, בין היתר גם, הקמת קו של רכבת קלה וכן הפיכת רחוב הרצל למדרחוב בקטע שבין רח' הנביאים לבין בית הקרנות ברח' הרצל פינת רח' ברוולד (להלן: "המדרחוב"). הרכבת הקלה אמורה לעבור במדרחוב זה.

 

התכנית האמורה תביא לשינויים בהסדרי התנועה כפי שפורטו במפגש שהתקיים ביום 28.6.07 במשרד התחבורה (פרוטוקול אותה ישיבה הודפס ביום 15.7.07, נספח ב' של הבקשה לסעד זמני). לשינויים אלה תהא השלכה גם על תנועת המוניות באזור זה.

 

במפגש מיום 28.6.07 נטלו חלק גם נציגי תחנות המוניות וכן ב"כ העותרות עוה"ד גב' קרן מרץ שאף שלחה ביום 24.7.07 מכתב שאלות הבהרה למשיבות מס' 2+1 (נספח ב' לבקשה) ונענתה על ידי משיבה מס' 2 ביום 30.7.07 (נספח ו' לבקשה).

 

הצפי הנוכחי לביצוע תכנית השינויים בקטע הסגור הוא כשלושה – ארבעה חודשים מהיום (דברי ב"כ המשיבה מס' 2 בישיבת בית המשפט מיום 6.8.07, עמ' 7 לפרוט', שורה 27, ובעמ' 13 לפרוט', ש' 9-7).

התוצאה הסופית אמורה להיות שברחוב הרצל בקטע, שבין רח' הנביאים ועד פינת הרצל-ברוואלד, דהיינו, במדרחוב, תיסע רק רכבת קלה וכן מספר קווי אוטובוסים רבי קיבולת.

 

ד.         נטען בבקשה לסעד ביניים שבתאריך 30.7.07 או בסמוך לכך, נודע לב"כ המבקשות כי במקומונים שהתפרסמו ביום שישי 27.7.07, הופיעה מודעה מטעם העיריה לפיה, החל מתאריך 6.8.07 יחולו שינויים מרחיקי לכת בהסדרי התנועה שבשכונת הדר בחיפה, ועיקרם:

 

רח' הרצל ייסגר לתנועת כלי רכב, למעט אוטובוסים, בקטע הסגור.

 

התנועה ברח' הנביאים, מכיכר מסריק ועד פינת חסן שוקרי, תהיה דו סיטרית, וכל כלי הרכב הנוסעים לכיוון הקריות או לכיוון הכרמל, יופנו מרח' הנביאים אל רח' חסן שוקרי, משם ימינה לשמריהו לוין ומשם שמאלה לרח' הרצל, וזאת למשך כל זמן ביצוע העבודות.

 

נטען בבקשה שלפי תוכנית זו ימשיכו האוטובוסים במסלולם הרגיל לכל אורכו של רח' הרצל.

 

ביום 31.7.07 שיגרה המשיבה מס' 2 מכתבים, באמצעות שליחים, אל המבקשות ובהם נאמר כי לצורך ביצוע עבודות תשתית בקטע הסגור יחולו שינויים למשך תקופת ביצוע העבודות בהסדרי התנועה באיזור, כך שבמקום להיכנס לרח' הרצל תעבור התנועה דרך רח' הנביאים, ימינה לרח' חסן שוקרי, ימינה לרח' שמריהו לוין וחזרה שמאלה לרח' הרצל ומשם או לרח' בלפור (כיוון הכרמל) או לכיוון הצ'ק פוסט במסלול הרגיל לאורך רח' הרצל.

 

ה.         נטען בבקשה שבעוד שבמפגש במשרד התחבורה מתאריך 28.6.07, וכן במכתב המשיבה מס' 2 לב"כ המבקשות מיום 1.8.07, הציגו המשיבות מצג לפיו על פי התכנית המוצעת שום כלי רכב לא יסע ברח' הרצל מכיכר מסריק לרח' ברוולד, דהיינו, במדרחוב,  בכיוון הנסיעה הקיים כיום (משמע, לכיוון הקריות), וכי הרכבת הקלה ומספר מצומצם של קווי אוטובוס רבי קיבולת יסעו בכיוון הנגדי (משמע, לכיוון רח' הנביאים), הרי שלפי המודעה במקומונים, ולפי מכתב המשיבה מס' 2 שנשלח בפקס ביום 1.8.07, ייאסר על כלי רכב לנסוע ברח' הרצל, בקטע הסגור, מלבד אוטובוסים שימשיכו לנסוע במסלולם הרגיל ללא כל שינוי בעוד שהמוניות תידחקנה ממסלולי נסיעתן הקבועים, לפי רשיונות השירות שברשותן, תוך פגיעה קשה בתאגידי המוניות ובציבור הנוסעים.

 

טענת המבקשות היא שקווי מוניות השירות מקבילים לקווי האוטובוס ומשלימים אותם באופן שציבור הנוסעים יכול לבחור באותו הרחוב בקירבה רבה בין אוטובוס לבין מונית שירות הנוסעים באותו מסלול לאותו יעד, ולכן קיימת חשיבות רבה לכך שמסלולי הנסיעה של האוטובוס ומוניות השירות בקו מסויים יהיו זהים כפי שהינם כיום.

 

טענת המבקשות היא שהמשיבות הציגו בפניהם מצג שלפיו גם על פי תוכנית השינויים התחבורתיים בהדר יוצמדו מסלולי הנסיעה של המוניות לאלה של האוטובוסים, אך מן הפרסום במקומונים, ומכתב המשיבה מס' 2 מתאריך 31.7.07, התברר למבקשות שהן הוטעו על ידי המשיבות וכי התוכנית שהוצגה בפניהם איננה רלוונטית וכי המשיבות שינו את התכנית באופן שמפלה לרעה את מוניות השירות לעומת האוטובוסים, דהיינו, כל התנועה בהדר, הן כלי רכב פרטיים והן מוניות, מופנית דרך רח' הנביאים בו עדיין מתבצעות עבודות, והוא פקוק ועמוס תנועה, לרח' חסן שוקרי שעמוס גם הוא בתנועה, והמוניות צפויות להידחק ולהיתקע בפקקי תנועה, ואילו האוטובוסים ייהנו ממסלול נסיעה פנוי המיועד רק להם במשך תקופת העבודות, שלא הוגבלה בזמן, ועלולה להימשך למעלה משנה.

 

ו.          עוד חוששות המבקשות שמצב "זמני" זה יהפוך למצב קבוע בתום העבודות, כך שבקטע המדרחוב, ואולי בהמשך רחוב הרצל, יסעו אטובוסים בלבד וכן רכבת קלה, כשהאוטובוסים ייהנו מתנאים משופרים לעומת קווי מוניות השירות שיצטופפו ברח' חסן שוקרי, ובעתיד גם ברח' החלוץ, בתנאים של עומס תנועה וכשהם רחוקים מרחק רב מציבור הנוסעים.

  

לטענת המבקשות הרחקת המוניות מרח' הרצל והותרת הרחוב כמסלול פרטי לאוטובוסים משמעותה פגיעה כלכלית קשה במבקשות ובשאר תאגידי מוניות השירות, וכן פגיעה קשה בציבור הנוסעים שבעוד שיכול היה לבחור בין אוטובוס לבין מונית כאשר מסלולי הנסיעה שלהם חופפים וזהים, הרי עקב דחיקת המוניות מרח' הרצל תישלל מציבור הנוסעים הזכות לבחור בין נסיעה באוטובוס לבין נסיעה במונית, ובפועל תהא התוצאה שציבור הנוסעים יסע באוטובוסים בלבד הואיל והנוסעים לא יטרחו לצעוד מרח' הרצל עד רח' חסן שוקרי או עד לאחר פינת רח' ברוולד כדי לעלות על מונית שירות.

לטענת המבקשות התנהלות המשיבות כלפיהן היתה בלתי הוגנת תוך הסתרת מידע במכוון עד לרגע האחרון.

 

עוד נטען ששינוי מסלולי הנסיעה של המבקשות תוך הותרת מסלולי הנסיעה של האוטובוסים ללא שינוי מהווה הפרה קשה בוטה ובלתי מוצדקת של זכותן הקניינית או המעין קניינית של המבקשות, כל אחת ביחס לקו השירות שלגביו ניתן לה רישיון.

 

תאגידי המוניות קיבלו רישיונות שירות לאחר שעמדו בתנאים נוקשים והשקיעו ממון רב ברכישת רשיונות הסעה ובהפקדת ערבויות כספיות גבוהות. משעמדו המבקשות בכל התנאים וקיבלו את רישיונות קווי  השירות שבגינן משולמות אגרות גבוהות מידי שנה אין לפגוע בזכותן להפעיל את קווי השירות במסלולים שנקבעו מלכתחילה כשהיה ברור שקווי שירות אלה חופפים למסלולי הנסיעה של האוטובוסים באותם קווים.

 

המבקשות טוענות כי מדובר באפלייה לרעה ופגיעה בזכות השוויון תוך התנהגות בלתי הוגנת של המשיבות, ופגיעה בחופש העיסוק של המבקשות וכל אלה יש בהם כדי להצדיק התערבות בהחלטת המשיבות.

גם מאזן הנוחות נוטה, כך נטען, לטובת המבקשות, מה עוד שתוכנית השינויים נעשתה ללא אישורו של משרד התחבורה, הממונה על הסדרת קווי התחבורה הציבורית.

 

ז.          לאחר שעיינתי בבקשה לצו ביניים על כל נספחיה, וכן גם בעתירה, בטיעוניהם המפורטים של באי כח הצדדים בפניי במהלך ישיבת בית המשפט מיום 6.8.07, ובפסיקה הרלוונטית, אני סבור שעליי לדחות את הבקשה לצו ביניים, וכך אני אכן מחליט.

 

ח.         אקדים ואציין שבנסיבות הענין שבפנינו יש בסיס לטענת השיהוי שהועלתה מטעם המשיבות.

 

מעיון בבקשה לצו ביניים עולה שביום שישי, ה-27.7.07, התפרסמה במקומונים מודעה מטעם העיריה לפיה החל מתאריך 6.8.07 יחולו שינויים בהסדרי התנועה בשכונת הדר בחיפה. לפי סעיף 11 של הבקשה נודע על כך לב"כ המבקשות בתאריך 30.7.07, ובתאריך 31.7.07 שלחה המשיבה מס' 2 מכתבים על כך באמצעות שליחים אל המבקשות (סעיף 12 של הבקשה לצו ביניים).

הבקשה לצו ביניים הוגשה רק ביום 5.8.07.

 

כידוע, יש להבחין בין שיהוי סובייקטיבי לבין שיהוי אובייקטיבי.

 

אני מפנה ל-בג"צ 2285/93, נחום נגד ראש עירית פתח תקווה, פ"ד מ"ח (5), 630, שם מסביר כב' השופט (בדימוס) י. זמיר, כי שיהוי סובייקטיבי הוא שיהוי שנגרם באשמת העותר:

 

”אולם השיהוי הסובייקטיבי אינו אלא צד אחד של טענת השיהוי. זהו גם הצד החלש של טענה זאת. וכי מדוע זה יהיה אדם התובע זכות מינהלית חייב לתבוע את זכותו במהירות, ואילו אדם אחר, התובע זכות פרטית, יהיה רשאי להמתין, בלי שייאלץ להזדרז או להתנצל, עד תום תקופת ההתיישנות ? .... ”

                        (שם, בעמ' 640).

 

            ובהמשך :

 

”לפיכך לא צריך לייחס משקל רב לשיהוי הסובייקטיבי..... גם אם במקרה מסויים אין שיהוי סובייקטיבי, כיוון שהעותר פנה לבית המשפט מיד כאשר נתגלתה לו עילת העתירה, עדיין אפשר שיהיה בו שיהוי אובייקטיבי. השיהוי האובייקטיבי קיים כאשר מירוץ הזמן, עד הגשת העתירה, אפילו לא נגרם באשמת העותר, גרם לשינוי המצב, באופן שקבלת העתירה באותו מועד תגרום נזק, שהיה נמנע לו הוגשה העתירה במועד הראוי...... ”

                        (שם, בעמ' 641, ההדגשה שלי – י.ג.)

 

            ועוד מסביר כב' השופט (בדימוס) י. זמיר, שם, בעמ' 641:

 

בית המשפט שוקל אינטרסים אלה כנגד האינטרס של העותר. בשקלול האינטרסים, בית המשפט נותן דעתו לחשיבות היחסית של האינטרסים, לעצמת הנזק שייגרם לאינטרס זה או אחר, וכן, במסגרת השקלול, לסיבת השיהוי בהגשת העתירה, אם היא מצביעה על רשלנות או הזנחה מצד העותר. בסופו של חשבון, שקלול האינטרסים הנוגעים לענין עשוי להכריע את הכף נגד העותר. או אז יהיה בית המשפט נוטה לדחות את העתירה בשל שיהוי”

 

סוגיית השיהוי האובייקטיבי באה לידי ביטוי, בין היתר, גם ב-עע"מ 7142/01, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה נגד החברה להגנת הטבע, פ"ד נ"ו (3), 673, שם ציינה כב' השופטת (כתארה אז) ד. ביניש, בהתייחס לטענת השיהוי שהועלתה, שהגם שבית המשפט נוהג בגישה מקלה בענין השיהוי הסובייקטיבי (במיוחד כשמדובר בעותרות ציבוריות) הרי יש מקום ליתן משקל רב יותר לשיהוי האובייקטיבי:

 

”קרי, מידת הנזק שנגרם לרשות ולצדדים שלישיים עקב ההשתהות בהגשת העתירה. במקרה דנן נראה כי אין ניתן להתעלם מן הנזק הכבד שייגרם מביטול ההיתר או מעצירת בנייתו של המחלף נוכח השלב המתקדם שבו מצויה הבניה כעת..... ”

                        (שם, בעמ' 679 סיפא – 680 רישא)

 

ט.         במקרה שבפנינו השיהוי הסובייקטיבי, דהיינו, עצם הגשת העתירה 5-4 ימים לאחר שהעובדות הרלוונטיות של השינויים הזמניים היו בידיעת המבקשות, איננו בעל המשקל המכריע לכשלעצמו, אלא דווקא השיהוי האובייקטיבי המתבטא בהגשת העתירה ביום 5.8.07, יום אחד בלבד בטרם תחילת הביצוע המתוכנן של העבודות בקטע הסגור, בשעה שמדובר בביצוע עבודות בהיקף ניכר בתקציב של עשרות מיליוני שקלים, משמע: קיים חשש שייגרם נזק ממשי לאינטרס הציבורי.

 

אני מקבל בענין זה את טענת ב"כ המשיבה מס' 2 בטיעונו שבעמ' 5 לפרוט', ש' 12-7, וטיעונו של ב"כ המשיבה מס' 3 בעמ' 9 לפרוט', ש' 11-7.

 

            בנסיבות שכאלה די בשיהוי האובייקטיבי כדי להביא לדחיית הבקשה למתן צו ביניים.

 

י.          ואולם, סבורני שגם בהתעלם מטענת השיהוי לא ניתן להיעתר לבקשה למתן צו ביניים, וזאת מטעמים שלגופו של ענין.

 

מסתבר, שהמבקשת מס' 1 אינה אמורה להיפגע כלל מסגירת הקטע הרלוונטי של רחוב הרצל. המסלול של המבקשת מס' 1, מוניות נצרת  - חיפה בע"מ, עובר, לפי תוואי הרישיון (כיוון מס' 2) ברח' חסן שוקרי עם פנייה לרח' שמריהו לוין ומשם לרח' הרצל, כך שמסלול זה כלל אינו עובר בקטע הסגור.

           

ב"כ המבקשות לא כפרה בכך, אך טענה שבקשתה נועדה לקדם פני טענה עתידית של שיהוי (עמ' 5 לפרוט', ש' 24-21).

 

אין בידי לקבל טענה זו של ב"כ המבקשות, הואיל ואין בטענה זו – שנועדה לקדם פני טענת שיהוי – כדי להצדיק מתן צו ביניים. כדי לקדם את פני טענת השיהוי די בכך שהטענה הועלתה ובאה לידי ביטוי בעתירה שהוגשה.

   

י"א.       מכאן לעותרות האחרות:

העותרת מס' 2, גשר הקריות בע"מ מפעילה את הקו חיפה – קרית מוצקין. המסלול של מבקשת זו עובר בקטע שמרחוב הנביאים לרחוב הרצל, דהיינו, בקטע הסגור, ולפיכך יהא עליה להגיע דרך רח' חסן שוקרי ורח' שמריהו לוין לרחוב הרצל.

 

ב"כ המשיבה מס' 2 העיר, שהאוטובוסים הנוסעים מרח' הרצל אינם נוסעים ישירות לקריות אלא לתחנת מרכזית המפרץ, ולכן האוטובוסים שיסעו ברח' הרצל אינם בגדר תחרות למוניות הנוסעות לקריות ומי שמעוניין לנסוע ישירות לקריות – מבלי לעבור במרכזית המפרץ – יבחר במוניות ולא באוטובוסים.

 

באשר למבקשת מס' 3 , החלוץ עתיד בע"מ שמפעילה את הקו טירת הכרמל – חיפה:

בכיוון הנסיעה מטירת הכרמל לחיפה עובר המסלול בהתקרבו לתחנת היעד (שברח' שפירא) מרח' הרצליה לרחוב הנביאים ומשם לרח' הרצל, ואח"כ לתחנת היעד שברח' שפירא. מסלול זה עובר בקטע הסגור, ואולם במקום המעבר בקטע הסגור תינתן אפשרות לפנות מרח' הנביאים ימינה לרח' אחד העם, ממנו לרח' שמריהו לוין ומשם להשתלב בתנועה ברח' הרצל ולהגיע לתחנת היעד.

 

כך גם לגבי המבקשת מס' 4, ב.ה. קווי תחבורה עירוניים – המפעילה את קו המוניות משכונת הדר לבת-גלים ובחזרה. בכיוון 2, דהיינו, מבת-גלים להדר עובר המסלול מרח' הרצליה לרחוב הנביאים וממנו לרח' הרצל, משמע, דרך הקטע הסגור.

גם כאן, כמו לגבי המבקשת מס' 3, האפשרות עתה היא לפנות מרח' הנביאים לרח' אחד העם, ממנו לרח' שמריהו לוין, ולהתשלב בתנועה ברח' הרצל.

 

המבקשת מס' 4 מפעילה גם את הקו הדר – בית חולים כרמל – הדר. תחנת המוצא של קו זה היא ברח' שמריהו לוין 13 (פינת רח' הרצל), כלומר עד למקום בו ממוקמת תחנת המוצא של המבקשת מס' 4. ומכאן שהקטע הסגור איננו משפיע על קו זה (הואיל והסגירה היא מכיכר מסריק עד שמריהו לוין).

 

המבקשת מס' 5, מוניות בן-עמי בע"מ מפעילה את קו המוניות חיפה- קרית-אתא ולפי תנאי הרישיון (המסמכים המשלימים הוגשו ביום 7.8.07) עובר המסלול גם דרך הקטע הסגור, ולכן יהא על מוניות אלה להגיע לרח' הרצל דרך רח' חסן שוקרי ורח' שמריהו לוין.

 

י"ב.       טענת ב"כ המשיבה מס' 2 היתה שלמעשה רק מס' 2, גשר הקריות בע"מ, היא המבקשת היחידה ממנה תימנע הזכות לעבור בקטע הסגור ולכן תופנה לרח' חסן שוקרי כדי להגיע משם לרח' הרצל.

 

טענה זו אינה מקובלת עליי. לסגירת הקטע מרח' הנביאים עד פינת רח' שמריהו לוין תהא השלכה על כל המבקשות, למעט המבקשת מס' 1, מבחינה זו שגם המבקשות מס' 3 ומס' 4 לא תוכלנה לעבור בקטע הסגור ותעשינה במקום זאת שימוש ברח' אחד העם ורח' שמריהו לוין כדי להגיע לרח' הרצל, והמבקשת מס' 5 אף היא לא תוכל לעשות שימוש בקטע הסגור ותופנה לרח' חסן שוקרי כדי להגיע משם לרח' הרצל.

           

י"ג.       למרות זאת, אינני סבור שהונחה בפניי תשתית המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. סגירת הקטע של רח' הרצל מרח' הנביאים לפינת רח' שמריהו לוין נעשית במסגרת תכנית כוללת של המשיבות להתחדשותה של שכונת הדר. סגירת קטע זה של הרחוב היא זמנית .

 

ב"כ המשיבה מס' 2 מסר שהצפי הנוכחי לקטע זה של העבודות הוא שלושה –ארבעה חודשים. מוכן אני להניח שמדובר בצפי הכפוף לשינויים הנובעים מאילוצי העבודה וכי פרק הזמן עלול בסופו של דבר אולי להיות ארוך יותר, אך ראוי לזכור שבכל מקרה לכשתסתיימנה העבודות בקטע הסגור, כבר אז ייכנסו הסדרי התנועה החדשים הסופיים לשכונת הדר לתוקפם (עיינו: דבריו של ב"כ המשיבה מס' 2 בעמ' 13 לפרוט', ש' 9-7) וממילא לא תהא אז אפשרות לתנועת מוניות בקטע הנ"ל. (עיינו: הפגישה בהשתתפות נציגי תחנות המוניות וב"כ המבקשות מיום 28.6.07, נספח ב' לבקשה ומכתב המשיבה מס' 2 מיום 30.7.07 , נספח ו' לבקשה).

 

י"ד.       טענת המבקשות לפיה הן עלולות להיפגע מחמת תחרות בלתי הוגנת עם האוטובוסים אשר להם מתאפשר לעבור כיום, למרות העבודות, דרך הקטע הסגור, אינה מקובלת עליי.

 

הקטע שנסגר הוא קצר יחסית ומרחק ההליכה של מי שמעוניין להגיע למונית, בין אם בכיוון רח' חסן שוקרי ובין אם לכיוון בית הקרנות, הינו קצר יחסית. יתר על כן: ככל שבכל זאת קיימת פגיעה מסויימת במבקשות בתקופת ביצוע העבודות בקטע הסגור, סבורני שפגיעה זו אינה חורגת מעקרון הסבירות ומעקרון המידתיות.

 

אינני סבור שהמבקשות מופלות לעומת האוטובוסים. יודגש, כי בדיון שהתקיים בפניי ביום 6.8.07 התברר שמתוך 19 קווי אוטובוס שעברו עד תחילת העבודות בקטע הסגור, ינועו עתה רק 9 קווים בקטע הנ"ל, ואילו 10 קווים לא ייכנסו עוד לרחוב הרצל בקטע שמרח' הנביאים לרח' שמריהו לוין, בהתאם לרשימה שהוגשה לעיוני.

 

ט"ו.       מסביר ב"כ המשיבה מס' 2 שעקב ביצוע העבודות נוצר צורך בצמצום ניכר של היקף התנועה בקטע הנ"ל של רח' הרצל וזאת כדי לאפשר ביצוע העבודות, ולכן החליטו המשיבות לאפשר מעבר של חלק מקווי האוטובוסים על חשבון מעבר מכוניות פרטיות ומוניות וזאת במטרה לאפשר העברת עד כמה שניתן יותר נוסעים בהתחשב באילוצים הנובעים מביצוע העבודות.

שיקול זה של המשיבות הוא שיקול ענייני וסביר, והפגיעה המסויימת במבקשות למשך תקופת ביצוע העבודות, עולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות.

 

אני מפנה ל-בג"צ 153/06 טקסי המרכז בע"מ נגד כנסת ישראל, ("אתר נבו"), שעניינו היה הרפורמה בענף מוניות השירות והוראות החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 64) תשס"ה-2005. באותו מקרה טענו המשיבים בין היתר:

 

”........עיקר התחבורה הציבורית הוא אמצעי הסעה המונית – כמו רכבת – ואוטובוסים; ואילו שירות המוניות נקבע כשירות משלים ולא כשירות מתחרה, ועיקר ייעודו הוא נסיעות מיוחדות ולא נסיעה בקוי שירות...... נמסר כי השוואה בין אוטובוסים למוניות מעלה, שמוניות אינן יעילות בהפעלת קוי שירות עתירי ביקוש, ולא ניתן לבסס עליהן את השירות החיוני לנוסע”

                        (שם, בפיסקה ט' בעמ' 16 "אתר נבו")

 

            על טענות אלה של המשיבים, כתב כב' השופט א. רובינשטיין, שם, בעמ' 17 רישא:

 

”דברים אלה כולם מצויים בתחום המדיניות, והם מסתברים, תואמים את השכל הישר וניסיון החיים....”

 

ט"ז.      מכאן, שהשיקול של המשיבות בענייננו לאפשר מעבר חלק של קווי האוטובוסים בקטע הסגור, בשים לב לנפח התנועה המצומצם שניתן להעבירו בקטע זה של הכביש בתקופת ביצוע העבודות, ולאסור את המעבר באופן מוחלט למכוניות פרטיות ומוניות הוא שיקול סביר, הנותן ביטוי לצורך להעביר עד כמה שניתן יותר נוסעים בשים לב לאילוצים הנובעים מביצוע העבודות.

 

אין המדובר באפליה ומאזן הנוחות נוטה בבירור לעבר האינטרס המחייב מתן אפשרות להעברת מספר מירבי של נוסעים בתחבורה ציבורית בכפוף לאילוצים הנובעים מביצוע העבודות. שוב נזכור ונזכיר, שממילא בסיום העבודות בקטע הסגור ייכנסו לתוקפם הסדרי התנועה החדשים בשכונת הדר וכי עם סיום הפרוייקט אמור הקטע הנ"ל לשמש כמדרחוב שיהא מיועד בבוא העת אך ורק לרכבת קלה ומספר קווי אוטובוס רבי קיבולת, כלומר, בסיום העבודות ממילא לא יתאפשר בקטע זה של רחוב הרצל לא מעבר מכוניות ולא מעבר מוניות.

 

י"ז.       ב"כ המבקשות טענה, בין היתר, שבמפגש מיום 28.6.07 לא נמסר לנציגי המבקשות מידע באשר להסדר הזמני בתקופת העבודות ואיש לא ציין שבתקופת הביניים יוכלו אוטובוסים לנסוע ברח' הרצל ואילו המוניות יופנו לרח' חסן שוקרי.

 

מעיון בפרוטוקול הפגישה מיום 28.6.07 (נספח ב' לבקשה), עולה שהמידע שנמסר מתייחס אכן למצב הסופי שיהיה בגמר ביצוע העבודות.

לא עולה מן הפרוטוקול הכתוב שהועלתה על ידי מי מן המשתתפים השאלה מה יהא בתקופת ביצוע העבודות. גם במכתב שאלות ההבהרה מיום 24.7.07 (נספח ה' לבקשה), אין כל שאלה ביחס למצב בתקופת ביצוע העבודות אלא רק ביחס למצב הסופי שיהא בגמר ביצוע העבודות.

            אינני סבור שהוצבה תשתית שיש בה כדי לבסס טענת הטעיה או הסתרה מצד המשיבות.

 

י"ח.      טענה נוספת שהועלתה מטעם המבקשות היא שלא ניתן אישורו של משרד התחבורה הממונה על הסדרת קווי התחבורה הציבורית. אכן, ב"כ המבקשות הצביע במהלך הדיון בפניי מיום 6.8.07 על מכתבו של רכז תחבורה ציבורית במשרד המפקח על התעבורה מחוז הצפון, מיום 25.7.07, אל המשיבה מס' 2 שנושאו: עבודות בהדר, מכתב בו כותב מר ש. שבו שהוא לא זומן לישיבה של תכנון ותנועה חיפה בנושא זה, ולכן אינו שותף להחלטות, והתוכנית אינה מקובלת עליו.

 

ואולם, במהלך הדיון מיום 6.8.07 ציין בפניי ב"כ המדינה עוה"ד עופר גוט במפורש, שהואיל ומדובר בשינויי תנועה זמניים לצורך ביצוע העבודות מסורה הסמכות בידי רשות התמרור המקומית ולא בידי המפקח על התעבורה, ולכן, לא היה צורך באישור משרד התחבורה לשינויים הזמניים.

יחד עם זאת, עוה"ד ע. גוט מסר כי מנהל אגף התכנון במשרד התחבורה אינג' מ. ברוק בהחלט איננו מתנגד לתכנית זו, ומבחינת תכנון התנועה והסדרי התעבורה אינג' מ. ברוק הוא הסמכות הבכירה במחוז.

 

אינג' מ. ברוק גם נטל חלק בישיבת תכנון ותנועה חיפה מיום 11.7.07, ובישיבה זו נדונו, בין היתר גם, הסדרי התנועה הזמניים בעת ביצוע הפרוייקט (דברי עו"ד ע. גוט בעמ' 8 סיפא – 9 רישא לפרוט' של ישיבת 6.8.07 וכן בהמשך בעמ' 12 לפרוט').

 

י"ט.       על יסוד כל המפורט לעיל אני סבור שלא הונחה בפני בית המשפט תשתית שיש בה כדי לבסס עילה למתן צו ביניים על פי המבוקש, ולפיכך אני דוחה את הבקשה למתן צו ביניים.

 

            הוצאות המשפט בגין הליך זה ייקבעו בתוך הדיון בעתירה.

 

 

ניתנה היום כ"ד באב, תשס"ז (8 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים. 


  powered by  
[Pixelit - בניית אתרים]
   |  
@ כל הזכויות שמורות אבני-הרצוג-אבידן את גורביץ' ושות'