Avni
טלפון: 04-8682020
 
דף הבית > פסקי דין > דיני תכנון ובניה, מקרקעין ונדל"ן > אג'נדה בר קפה בע"מ ואח' נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה חיפה
ע"פ 27173-11-11 אג'נדה בר קפה בע"מ ואח' נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה חיפה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים           ע"פ 27173-11-11

בפני כב' השופט אברהם אליקים                                                              ע"פ 13081-11-11

 

1.  אג'נדה בר קפה בע"מ

2.  נמרוד פאר

3.  שלמה לונדון

המערערים בתיק ע"פ 27173-11-11

המשיבים בע"פ 13081-11-11

 

נגד

 

ועדה מחוזית לתכנון ובניה - צפון חיפה

המשיבה בתיק ע"פ 27173-11-11

המערערת בע"פ 13081-11-11

 

 

פסק דין

 

 

מבוא

 

1.      אג'נדה בר קפה בע"מ (להלן-אג'נדה) מפעילה מסעדה, בצמוד לה נבנתה מרפסת בשטח של כ-40 מ"ר (להלן-
התוספת). אין מחלוקת כיום כי התוספת נבנתה ללא היתר וכי אג'נדה עשתה שימוש בתוספת שלא כדין ובניגוד
להתחייבותה שלא לעשות כן.

 

2.      במסגרת תיק תו"ב 9391-12-08 של בית משפט השלום בחיפה הוגש כתב אישום ע"י הוועדה המחוזית לתכנון
ולבניה (להלן-המאשימה) ובו יוחסו לאג'נדה עבירות של בניית התוספת ושימוש בה ללא היתר והפרת צו הריסה
שיפוטי. כתב  האישום הוגש נגד 4 נאשמים נוספים אשר שימשו לכאורה כבעליה של אג'נדה בתקופות שונות,
 במהלך המשפט הותלו או בוטלו ההליכים נגד נאשמים 2 ו-3 ונותרה לבירור הטענה נגד הנאשמים 4 ו-5 אשר
הפכו לבעליה של אג'נדה מיום 19.4.2005 (להלן-בעלי אג'נדה) ועשו שימוש בתוספת עד לחודש ינואר 2011 להם
יוחסה ביחד עם אג'נדה עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר בגין אותה תקופה.

 

3.      בית המשפט קמא הרשיע את אג'נדה ובעליה בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום וגזר בין השאר על אגנדה
לשלם קנס בשיעור של 50,000 ש"ח ועל כל אחד מבעליה תשלום קנס בשיעור של 25,000 ש"ח.

4.      כל אחד מהצדדים הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא (הש' ע' קוטון), המאשימה בערעורה
(13081-11-11) סבורה כי יש להחמיר בענישה, להגדיל את שיעור הקנסות ולהטיל על בעלי אג'נדה מאסר מותנה.
אג'נדה ובעליה בערעורם (27173-11-11) מבקשים לזכות את אג'נדה מעבירות הבניה ללא היתר והפרת צו שיפוטי,
לצמצם את תקופת השימוש ללא היתר, כך שתתחיל רק ביום 18.7.2007 ולהקל בענישה בהתאם.

 

5.      שני הערעורים נשמעו במאוחד, במהלך הדיון ניסה כל צד לשכנע בצדקת טענותיו. בשלב ראשון יש לבחון את
שלושת הנושאים בגינם הוגש ערעור אג'נדה ובעליה ובהתאם לתוצאות אותו ערעור יש לבחון את טענות המאשימה
בדבר התערבות בענישה.

 

דיון

 

בנית התוספת ללא היתר

 

6.      לטענת המאשימה על פי האישום הראשון, בימים 6.8.2003 ו-12.8.2003 התגלה כי אג'נדה בנתה תוספת
למבנה ללא היתר. אין מחלוקת בין הצדדים כי התוספת אכן נבנתה ללא היתר, השאלה האם ניתן ליחס לאג'נדה את
עבירת  הבנייה.

 

7.      בית המשפט קמא ניתח והסביר בהכרעת הדין את המצב המשפטי לפיו ניתן להרשיע תאגיד, הוא מפנה לתורת
האורגנים וניתוחו מקובל עליי במלואו. בתום אותו ניתוח קובע בית משפט קמא:

 

"לאור האמור לעיל, דומה שאין מקום לקבל את טענת ב"כ נאשמים 1, 4 ו-5, לפיה את
עבירת הבנייה אשר באישום הראשון ביצע נאשם 2 ולא נאשמת 1 ולפיכך יש לזכותה
מן האישום. נאשם 2, הינו אורגן של נאשמת 1, אשר פעל לטובת ענייניה של נאשמת 1.
אף אם אקבל את טענת הנאשמים לפיה נאשם 2 הוא אשר ביצע את הבניה בפועל,
הרי מעשיו מחייבים את נאשמת 1", סעיף 11 להכרעת הדין.

 

8.   יודגש כי מעיון בסיכומי אג'נדה בפני בית משפט קמא עולה כי לא נטענה על ידה טענה כל שהיא בדבר

תורת האורגנים או מעמדו של עלמני- נאשם 2. בית משפט קמא ביסס את חבותה של אג'נדה על מעשיו

של נאשם 2 ביחד עם הקביעה כי מדובר באורגן שלה.

 

9.   אבהיר כי על פי ת/5 שוחח המפקח עם מר שמואל עלמני המכונה במזכר "שוכר המסעדה" אשר הודה

כי הוא בנה את התוספת ולכן השאלה שנותרה לבירור היא האם מדובר באורגן של אג'נדה שכן אז

מעשיו מיוחסים גם לאג'נדה וניתן להרשיעה בבנית התוספת, [אזכיר כי ההליכים נגד עלמני עצמו

הותלו].

 

10. ב"כ אג'נדה טען בערעור כי המאשימה לא הניחה בפני  בית משפט קמא כל ראייה לעובדה כי במועד

הרלוונטי לביצוע העבירה (מחציתה השנייה של שנת 2003) היה עלמני אורגן באג'נדה. הראיה היחידה

שהוצגה לגבי מעמדו הוא הסכם מכירת מניות (ת/14) ולפיו עלמני היה בעל מניות ולא מעבר לכך, ב"כ

אג'נדה מפנה להגדרת אורגנים כמתואר בסעיף 46 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 שאינה כוללת את

בעל המניות כאחד האורגנים.

 

11. בחנתי את תיק המוצגים והעדות שנשמעה בפני בית משפט קמא ולא מצאתי ראיה למעמדו של עלמני-

מבצע עבודות הבניה- כאורגן. בדיון ביקשתי מב"כ המאשימה כי יפנה אותי לראיה כאמור ותשובה

מספקת לא קבלתי. טענתו כי יש ללמוד מהתנהגותה של אג'נדה או מעצם פנייתה של אג'נדה בבקשה

לביטול צו ההריסה המינהלי כי היא גם ביצעה את הבנייה, אינה טענה מקובלת עליי. גם צד ג' שלא בנה

את התוספת, יכול להפגע מעצם קיומו של צו הריסה מינהלי ובקרה כזה יפנה בבקשה לביטול הצו, (ראו

לענין מעמד צד ג' לגבי צו הריסה לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה את פסק דינו של בית המשפט

העליון מיום 19.1.2012 רע"פ   10308/09 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב נגד יוסף ספטון).

 

12. בנסיבות אלו ניתן לקבוע כי תוספת הבניה בוצעה ללא היתר, אך לא ניתן להרשיע את אג'נדה בביצוע

עבודות הבניה מכח תורת האורגנים שכן לא הובאה ראיה כי אורגן מאורגניה ביצע את עבירת הבניה

ולכן יש לזכות את אגנדה מעבירת הבניה ללא היתר שיוחסה לה באישום הראשון.

 

הפרת צו שיפוטי

 

13. בכתב האישום יוחסה לאג'נדה עבירה של "הפרת צו הריסה שיפוטי-עבירה לפי ס' 240 לחוק התכנון

והבניה", בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 11.3.2004 ניתנה החלטת בית משפט השלום בחדרה

בב"ש 6013/03 לפיה ניתן תוקף להתחייבות אג'נדה שלא לעשות שימוש בתוספת עד לקבלת היתר

ולהרוס את התוספת במידה ולא יתקבל היתר.

 

14. בראש ובראשונה אבהיר כי מעיון בכתב האישום משתמע לכאורה כי המאשימה מלינה על אי קיום צו

הריסה ואי קיום צו הפסקת שימוש, בסעיפי החיקוק היא בחרה להפנות לסעיף 240 לחוק התכנון והבניה

ולכנותו "הפרת צו הריסה שיפוטי" למרות שכותרת סעיף 240 "אי קיום צו הפסקה שיפוטי". גם על פי

תוכנו מתייחס סעיף 240 לצו הפסקה שניתן מכח סעיף 239 והוא דן רק בהפסקת שימוש או ביצוע

עבודות אך לא באי קיום צו הריסה.

 

15. בית משפט קמא בהכרעת הדין (סעיף 10) העמיד את המאשימה על טעותה וקבע כי מדובר בטעות

סופר ובפועל מואשמת אג'נדה באי קיום צו הפסקה שיפוטי, עבירה לפי סעיף 240 לחוק התכנון והבניה

ובעת ניתוח העבירה (סעיף 14 להכרעת הדין) מתייחס בית משפט קמא לנושא זה בלבד, המאשימה לא

ערערה על קביעה זו ולא שבה ודרשה כמתואר בכתב האישום לראות גם באי קיום צו ההריסה, הפרת צו

שיפוטי ולכן יש לבחון האם הוכח כי אג'נדה לא קיימה צו הפסקה שיפוטי שהוצא מכח סעיף 239.

 

16. בשאלה זו אין מחלוקת עובדתית, אין מחלוקת כי אג'נדה במסגרת בקשה בהסכמה שהגישו שני

הצדדים, התחייבה שלא לעשות שימוש במבנה, (סעיף 2 להתחייבות ת/7) כי בית משפט נתן תוקף של

החלטה לאותה הסכמה (סעיף 4 להחלטה ת/8) וכי אג'נדה הודתה כי לא קיימה את התחייבותה

והמשיכה להשתמש בתוספת.

 

17. השאלה היא שאלה משפטית, האם התחייבות שקבלה תוקף של החלטה יכולה להחשב כצו שיפוטי

בכלל וצו הפסקת שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה בפרט.

 

18. בית משפט קמא הרשיע את אג'נדה בהפרת צו הפסקה שיפוטי בקובעו  כי בית משפט נתן צו ו"אין זה

     משנה אם נותן הוא תוקף של החלטה להיבט אופרטיבי המצוי בהסכם שמוצג בפניו, או מצווה באופן

     עצמאי" (סעיף 14 להכרעת הדין).

 

19. מסקנתו של בית משפט קמא אינה מקובלת עליי ואיני סבור כי ניתן לראות בבקשה בהסכמה שהגישו

הצדדים צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה. בית המשפט השלום בחדרה אשר נתן
תוקף להסכמת הצדדים כפי שמקובל בהליך אזרחי ולמרות שמדובר בהליך פלילי, לא היה מעורב כלל בקביעת
תוכן ההתחייבות אלא אימץ את הסכמת הצדדים. לכך אוסיף כי ההסכמה כוללת גם הסכמה לענין מועד כניסתו
לתוקף של צו ההריסה (סעיף 5 לת/7) נושא שאינו חלק מההליכים לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה ועצם
כריכתו של צו ההריסה עם התחייבות להפסקת שימוש מראה כי מדובר בנושא שונה לחלוטין מצו הפסקה
שיפוטי ומשלא ניתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לא ניתן גם להרשיע בהפרתו. [אי קיום ההתחייבות בנסיבות
אלו יכולה להביא להליך לפי פקודת ביזיון בית משפט].

 

20. לכך אוסיף  את עקרון החוקיות שהוא נשמת אפו של ההליך הפלילי ולא במקרה נפתח חוק העונשין

התשל"ז-1977 בסעיף 1 שקובע "אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פיו". אין

מקום להרשיע נאשם בפלילים ללא סעיף חוק מפורש. אג'נדה הפרה התחייבות שקיבלה תוקף של
      החלטה ולמאשימה היו אפשרויות פעולות מתאימות, הפרת צו הפסקה שיפוטי אינה אחת מהן ואבהיר

כי התנהגות אג'נדה ראויה לגינוי אך הפתרון אינו בהרשעה לפי סעיף 240 לחוק התכנון והבניה ולכן אני

קובע כי יש לזכות את אג'נדה מעבירה על סעיף 240 לחוק התכנון והבניה כנטען באישום הראשון.

 

תקופת השימוש- האישום השני

 

21. אג'נדה ובעליה  הורשעו בשימוש בתוספת מיום  19.4.2005, מועד בו הפכו נאשמים 4 ו-5 לבעליה.

בערעורם מבקשים אג'נדה ובעליה לקבוע כי תקופת השימוש החלה רק ביום 18.7.2007 מועד בו נודע

להם-לטענתם כי התוספת נבנתה ללא היתר.

 

22. במהלך שמיעת הטיעונים בערעור, השאיר ב"כ אג'נדה ובעליה נושא זה לשיקול דעת בית משפט ולאחר

שבחנתי טענות הצדדים לא מצאתי כי נפל פגם כל שהוא בהכרעת הדין המנומקת בה מצביע בית משפט

על ההלכות השונות והמסקנה אליה הגיע מקובלת  עליי במלואה (לרבות הקביעה בסעיף 12 להכרעת

הדין בענין הקשר שבין קיום המבנה ואפשרות השימוש לבין עבירת השימוש במקרקעין).

 

23. אזכיר כי עוד בטרם נכנסו הבעלים האחרונים לתמונה-19.4.2005, ידעה אג'נדה על הבניה ללא היתר

ועל חובתה להפסיק השימוש (ת/7) וחזקה על בעליה כי ביום רכישת הזכויות עשו את כל הבירורים

ברשויות וראו או היו יכולים לראות קיומו או אי קיומו של היתר לבניית התוספת. [על פי "דו"ח פיקוח

לגילוי עבירות בניה" ת/10 שהוגש בהסכמה מתואר כי ביום 19.6.2007 "ממשיך השימוש במבנים"            
      להבדיל מנתגלה לראשונה].

 

24. מיותר לציין כפי שעולה גם מהכרעת  הדין כי היה על הבעלים להראות כי נקטו בכל האמצעים הנאותים

כמתחייב מהוראות סעיף 208(ב)(2) לחוק התכנון והבניה, (סעיף 13 להכרעת הדין) ואני אוסיף כי

הבעלים בחרו שלא להעיד ולהחקר נגדית, כך שגם מסיבה זו אין להתערב בקביעת בית משפט קמא          
      לגבי משך התקופה בה נעשה שימוש.

 

התערבות בגזר הדין-ערעורה של המאשימה

 

25. לאור קביעתי כי יש לזכות את אג'נדה מביצוע עבירת הבניה ללא היתר והפרת צו הפסקה שיפוטי הודיע

ב"כ המאשימה כי הוא לא עומד על דרישתו להטיל מאסר מותנה על בעליה. לדבריו בשל השימוש

העיסקי בתוספת בתקופה הארוכה בה נעשתה יש להגדיל בצורה משמעותית את גובה הקנס, בעלי

אג'נדה מצידם ביקשו להפחית את הקנס שכן זיכוי אג'נדה מעבירה של צו הפסקה שיפוטי משפיע

משמעותית על הנסיבות ועל אופי השימוש.

 

26. בראש ובראשונה אפנה לפסק דינה של הנשיאה ד' בייניש מיום 10.1.2012:

 

                  "לא פעם נפסק בבית משפט זה כי על ערכאת הערעור להתערב במידה מועטה

                   במידת העונש שפסקה הערכאה הדיונית "והתערבותה בהקשר זה, מצומצמת

                   לנסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג

במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות", ע"פ 3401/11 מחמד
שלאעטה נגד מדינת ישראל.

 

27. לאחר  ניתוח טענות הצדדים, לא מצאתי כל הצדקה להתערב בגזר הדין בענין בעלי אג'נדה. בית משפט

קמא התחשב בנסיבות כולן וביצע את האיזון הנכון (ראו סעיפים 11, 12 לגזר הדין). אזכיר כי בתיק זה

היו שני נאשמים נוספים שההליכים נגדם בוטלו או הותלו וכי בפועל הופסק השימוש. אבהיר כי אין מקום

גם להפחית משיעור הקנס למרות זיכוייה של אג'נדה מעבירה של הפרת צו הפסקה שיפוטי, משום

שבפועל אין לנקות את אג'נדה ובעליה מהפרת התחייבות להפסקת השימוש.

 

28. בהתחשב בזיכוי אג'נדה מעבירות של ביצוע הבנייה והפרת הצו השיפוטי אני מעמיד את הקנס לגביה על

25,000 ש"ח.

 

סיכום

 

29. אני מורה על דחיית הערעור בתיק 13081-11-11 ודוחה את ערעורם של מערערים 2-3 בתיק 21773-

11-11, אני מקבל את ערעורה של מערערת 1 –אג'נדה בר קפה בע"מ בערעור 27173-11-11 ומורה

על זיכויה מעבירות של בניה ללא היתר והפרת צו הפסקה שיפוטי, עבירות לפי סעיפים 145(א),

204(א), 208 ו-240 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

 

30. בהתחשב בזיכוי אג'נדה בר קפה בע"מ מעבירות של ביצוע הבנייה והפרת הצו השיפוטי אני מעמיד את

הקנס שהוטל עליה על 25,000 ש"ח, הקנס ישולם בהתאם לתשלומים שנקבעו ע"י בית משפט קמא ואם

אג'נדה עמדה בכל התשלומים יש להשיב לה את הסכום ששילמה ביתר.

 

ניתן היום,  ז' שבט תשע"ב, 31 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


  powered by  
[Pixelit - בניית אתרים]
   |  
@ כל הזכויות שמורות אבני-הרצוג-אבידן את גורביץ' ושות'