Avni
טלפון: 04-8682020
 
דף הבית > פסקי דין > דיני עבודה > דגון בתי ממגורות לישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים
ס"ק 36/05 דגון בתי ממגורות לישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב חיפה

בית הדין האזורי לעבודה – חיפה                                                           ס"ק 36/05

סגן שופט ראשי - א. קציר

נציג עובדים: מר אפי רוזנר

נציג מעבידים: מר עמי ברטל

 

דגון בתי ממגורות לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ש. הורוביץ ושות'

 

נ ג ד

 

1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב חיפה

ע"י ב"כ  עו"ד אילן גורביץ'

2. ועד עובדי דגון, בתי ממגורות לישראל בע"מ

3. כלל עובדי דגון, בתי ממגורות לישראל בע"מ

משיבים 2 ו 3 ע"י ב"כ עו"ד אורנה לין

4. חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ

משיב 4 ע"י ב"כ עו"ד נחום פיינברג

5. כימוביל בע"מ

6. לוגי סחר ותעשיות בע"מ

 משיבים 5 ו 6 ע"י ב"כ עו"ד קיסרי

 

החלטה

 

זוהי בקשה למתן צווי מניעה זמניים עד להכרעה בבקשת צד לסכסוך קיבוצי, כדלקמן:

 

א.    להורות לעובדים להימנע מנקיטת שביתה ו/או עיצומים ו/או הפרעה מלאה או חלקית ו/או

           מאורגנת ו/או גרימת שיבושים למהלך העבודה התקין במבקשת.

 

ב.    להורות לועד העובדים ולכלל עובדי המבקשת להימנע מנקיטת שביתה ו/או עיצומים ו/או

          הפרעה מלאה או חלקית למהלך העבודה התקין במבקשת ולחזור לעבודה סדירה ותקינה

          ללא שיבושים והפרעות.

 

   ג.    להורות להסתדרות ולועד העובדים להשתמש בכל האמצעים הארגוניים העומדים לרשותם

          ולהפעיל השפעתם על יחידיהם על מנת שתימנע כל שביתה ו/או עיצומים ו/או כל הפרעה

          מלאה או חלקית למהלך העבודה התקין בדגון.

          הבקשה לבית הדין הוגשה לבית הדין בתאריך 14.06.05 בשעות אחר הצהריים. באותו

          המועד נתנה כב' השופטת נאוה וימן, בדן יחיד, צו ארעי בהעדר הצדדים, האוסר על

          המשיבים מס' 1-3 לנקוט בעיצומים ו/או שביתה ו/או הפרעה מלאה או חלקית למהלך

          העבודה התקין ב"דגון" - כלומר במבקשת, הדיון נקבע לתאריך 16.06.05 במעמד כל

          הצדדים.

          מסיבות אישיות נעדרה כב' השופטת וימן מבית הדין ביום הדיון, 16.06.05, והתיק עבר

          לדיון בפני המותב הנוכחי.

          בתחילת הדיון ב-16.06.05 בוטל הצו שניתן על ידי כב' השופטת וימן ביום 14.06.05 והדיון

          התחיל מראשיתו. באותו שלב היו רק תשובות קצרות מהמשיבות וללא תצהירים.

 

להלן עובדות המקרה:

 

1.    דגון בתי - ממגורות לישראל בע"מ (להלן - "המבקשת") הינה חברה העוסקת בניהול והפעלת

       בית-ממגורות לשינוע גרעיני תבואה בנמל חיפה. גרעיני התבואה נפרקים מאוניות המגיעות

       לנמל חיפה, מאוחסנים בבית ממגורות ונמסרים לחלוקה לפי הוראות בעלי התבואות למשאיות 
       וקרונות רכבת לצורך חלוקתם ברחבי הארץ.

 

2.    ב"כ המבקשת טוענת כי דגון הוכרה כמפעל חיוני על פי חוק שירות עבודה בשעות חירום,

       תשכ"ז-1967, אך אישור כזה לא הוגש לתיק בית הדין. יחד עם זאת, על פי עדותו של מנכ"ל

       דגון מר מיכאל שרן - 10% מכלל גרעיני התבואה המגיעים לארץ מאוחסנים בבית הממגורות

       בדגון.

 

3.    דגון נוסדה בשנת 1951, ופעלה לפי זיכיון, שניתן לה באותה שנה מאת ממשלת ישראל, שהיה

       בתוקף עד ליום 01.02.03.

 

4.    בשנת 1961 נחקק חוק רשות הנמלים, תשכ"א-1961 ומכוחו הוקמה רשות הנמלים, אשר

       הופקדה על ניהולם והפעלתם של נמלי הים בישראל, ובכללם נמל חיפה. במסגרת זו הופקדה

       אף על הטיפול בטובין בשטחי נמל חיפה, לרבות פריקתם ואחסונם של גרעיני התבואה. רשות

       הנמלים היוותה את חליפתה של ממשלת ישראל לעניין הזיכיון שניתן למבקשת על ידי ממשלת

       ישראל בשנת 1951.

 

5.    הפעלת הממגורות על ידי דגון נעשתה, על פי הזיכיון ולפי הסכמים שנכרתו עם רשות הנמלים

       במשך השנים, לפיהם משלמת רשות הנמלים לדגון מדי שנה החזר הוצאות (לרבות הוצאות

       הקשורות בהעסקת עובדים) וכן סכום כספי נוסף שנועד להבטיח את רווחיותה של דגון.

 

6.    ביום 14.07.04, עם חקיקת חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004, נכנסה המשיבה 4

       (להלן - "חנ"י") בנעלי רשות הנמלים.

 

7.   תוקף הזיכיון של המבקשת להפעלת הממגורות היה למשך 51 שנה, עד ליום 31.03.03, ובתום

       התקופה אמורים היו מיבני הממגורות וכל שאר המתקנים בשטחה של דגון לעבור לבעלות

       המדינה.

 

8.    במסגרת הזיכיון ניתנה לדגון זכות סירוב ראשונה להפעלת הממגורות במקרה שהמדינה תבחר

       שלא להפעילן בעצמה.

 

9.    ביולי 2001 פנתה רשות הנמלים לממונה על ההגבלים העסקיים בבקשה לקבלת פטור לפי סעיף

       14 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (פטור מהסדר כובל) לזכות הסירוב הראשונה

       שניתנה לדגון על פי הזיכיון.

 

10.  ביום 04.09.01, עוד קודם לסיום פעילותה של רשות הנמלים והקמתה של חנ"י, פרסמה רשות

       הנמלים מכרז לניהול והפעלת הממגורות שבנמל חיפה (להלן - "המכרז").

 

11.  ביולי 2002 דחה הממונה על ההגבלים העסקיים את בקשת רשות הנמלים וקבע שזכות הסירוב

       הראשונה מהווה הסדר כובל ולכן שלל אותה.

 

12.  ביום 22.03.04 הוארך הזיכיון בשנתיים נוספות של דגון מ-01.02.03 ועד ליום 31.01.05, על

       מנת לתת לדגון שהות נאותה להיערך להשתתפות במכרז.

 

13.  ביום 27.03.03 הגישה חברת דגש סהר חוץ (ספנות) בע"מ ו-14 חברות אחרות עתירה מנהלית

       נגד רשות הנמלים לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (עת"מ 1191/03 דגש סחר חוץ

       (ספנות) בע"מ ואח' נ' רשות הנמלים והרכבות ואח'). בהתייחסה לתנאי הכשירות שנקבעו

       למציעים במכרז. העתירה הסתיימה בפשרה שנחתמה בין הצדדים ביום 01.09.04 (אך לא

       אושרה על ידי הממונה על ההגבלים העיסקיים), ובפסק דין שדחה את העתירה, מיום

       24.03.05, הגישו העותרות ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין וערעור זה עודו תלוי

       ועומד וקבוע לדיון במהלך חודש יולי 2005.

14.  ביום 27.05.04 התקבלה החלטת ועדת המכרזים, לפיה זכו המשיבה 5, כימוביל בע"מ,

       והמשיבה 6, לוגי תעשיות בע"מ (להלן - "כימוביל" ו"לוגי" בהתאמה) במכרז.

 

15.  דגון הגישה עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד החלטת ועדת המכרזים.

       העתירה נדחתה ביום 16.01.05 ודגון הגישה ערעור לבית המשפט העליון, שנדחה גם הוא ביום

       10.05.05.

 

16.  בעקבות ההליכים המשפטיים האמורים, הוארך הזיכיון של דגון עד ליום 31.07.05.

 

17.  בתאריך 01.08.05 אמורות המשיבות מס' 5 ו-6 להפעיל את בית הממגורות, אלא אם כן בית

       המשפט העליון יקבע אחרת.

 

הסכמי העבודה הקיבוציים הקיימים בדגון

 

18.  בין דגון לבין המשיבה 1 (להלן - "ההסתדרות") שהיא הארגון היציג של עובדי דגון, נחתמו

       לאורך השנים הסכמים קיבוציים, וכן הסדרים קיבוציים, נהלי עבודה ונהגים שקיימים בדגון משך

       עשרות שנים.

 

19.  בשנת 1988 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד שהחליף את כל הסכמי העבודה הקיבוציים המיוחדים

       שהיו קיימים עד למועד הנ"ל בדגון.

       ההסכם (להלן - "הסכם 1988") שנחתם ביום 05.05.89 בין דגון מצד אחד לבין ההסתדרות

       הכללית - מועצת פועלי חיפה, שהפכה להיות המשיבה מס' 1 (להלן - "ההסתדרות"), והמשיב

       מס' 2, ועד עובדי דגון (להלן - "ועד העובדים") שניהם ביחד מצד שני. ההסכם הוגש לרישום

       ונרשם כדין על פי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - "חוק הסכמים קיבוציים").

 

20.  סעיף 6 להסכם קובע, כי תוקפו של ההסכם יוארך באופן אוטומטי מדי שנה למשך שנה נוספת,

       אלא אם תבוא הודעה בכתב מצד אחד למשנהו, על רצונו להציע שינויים לסעיפים של ההסכם

       לפחות חודש אחד לפי תום תוקפו. תוקפו של ההסכם הוארך פעמים אחדות ולאחרונה, בהסכם

       קיבוצי מיוחד מיום 31.03.03 (להלן - "הסכם 2003"), כשהפעם הוארך תוקפו של ההסכם עד

       ליום 31.12.04.

 

21.  על עובדים שנקלטו בדגון החל משנת 1996 ואילך חל הסכם קיבוצי נפרד והותנה, כי ההסכם

       משנת 1988 לא יחול עליהם. יחסי העבודה שבין דגון לבין עובדים אלה הוסדר בהסכם קיבוצי

       מיוחד שנחתם ביום 21.06.01 בין דגון לבין ההסתדרות וועד העובדים (להלן- "הסכם דור ב'"),

       בתאריך 31.03.03 הוארך תוקפו של ההסכם הקיבוצי המיוחד (להלן - "הסכם 2003 לדור ב'")

       עד ליום 31.12.04.

 

22.  תקופת קיומם החוזית של הסכם 2003 וכן הסכם 2003 לדור ב', הסתיימה ביום 31.12.04

       ומאז הם נמצאים בתקופת קיומם החוקית על פי סעיף 13 לחוק ההסכמים הקיבוציים,תשי"ז

       1957.

 

23.  כן יש לציין כי בתאריך 27.08.91 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד שמסדיר את סוגיית ימי המחלה

       בדגון לרבות פדיון ימי מחלה בעת פרישה (להלן - "הסכם 1991").

 

24.  כל ההסכמים האמורים, כלומר - ההסכם, הסכם 2003, הסכם דור ב' והסכם 2003 לדור ב',

       כוללים בתוכם תניות בדבר שקט תעשייתי, לפיהן התחייבו הצדדים, בין היתר, כי יישמר השקט

       התעשייתי בדגון ולא יינקטו כל צעדים ארגוניים ו/או אחרים מכל סוג שהוא, לרבות צעדים של

       שביתות או עיצומים כלשהם, של צד אחד כלפי משנהו.

       (ראה בנדון את סעיף 7 וכן פרק שנים עשר פסקה ג' להסכם; סעיף 3 בתוספת ראשונה להסכם

       דור ב' (אשר נחתמה ביום 23.04.02); סעיף 4 להסכם 2003 לדור ב'. )

 

25.  בהסכמים כלולה גם תנייה בדבר פתרון חילוקי דעות, ולפיה חילוקי דעות בין הנהלת דגון לבין

       המשיב מס' 2 יובאו לדיון ולמשא ומתן בין הנהלת דגון לבין ההסתדרות, ואם לא ימצא פתרון –

       יועברו חילוקי הדעות לבית הדין לעבודה (ראה פרק 12 להסכם הקיבוצי המיוחד 1988).

 

26.  כמו כן, בהסכם 1988 נקבעו, בין היתר, גם הוראות בנוגע לפיצוי המכונה ע"י ב"כ הצדדים פיצוי

       2.5% - 2% כדלקמן:

 

                       "דגון הסכימה להקציב או להפריש בגין כל אחד מהעובדים שהצטרפו לקרן פנסיה

                       המקיפה ביום 1.4.75 (עובדים לשעבר) או ביום 1.9.75 (פועלים לשעבר) והנמצאים

                       ברשימה סגורה המצורפת כנספח 6 להסכם זה, סכום נוסף של 2% או 2.5%

                       ממשכורתו החודשית הכוללת...

                       דגון תשלם לכל עובד מהנ"ל בעת פרישתו מהעבודה בחברה".

 

זכויות העובדים על פי מסמכי המכרז

 

27.  בספטמבר 2001 כאשר פורסם השלב הראשון (מתוך שני שלבים) של המכרז להפעלת

       הממגורות, גילו העובדים כי במסמכי המכרז לא נכללה כל התייחסות להבטחת זכויות העובדים

       בעקבות שינוי הבעלות בממגורות. ההסתדרות וועד העובדים פנו אל רשות הנמלים, על מנת שזו

       תדאג לעגן את עקרון שמירת זכויות העובדים במסגרת תנאי המכרז וההתקשרות עם הזוכה.

 

28.  ביום 22.10.01 פנה מר רפי מסט, מחזיק תיק דגון בהסתדרות, למר גדעון שמיר, מנכ"ל רשות

       הנמלים דאז, בדרישה שתוכנס למסמכי המכרז התחייבות בדבר הבטחת זכויות העובדים נוכח

       שינוי הבעלות בממגורות.

 

29.  בו זמנית, ביום 23.10.01, פנה גם הועד - המשיב מס' 2 - למר גדעון שמיר בדרישה שרשות

       הנמלים תכנס למשא ומתן עם הועד בנוגע להכנסת סעיף לעיגון זכויות העובדים בעקבות

       המעבר.

 

30.  ביום 18.11.01, כתב מר שאול רותם, סמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש ברשות הנמלים, מכתב

       למר מסט, ובו ציין שטרם פרסום המכרז תתואם עם מר מסט סוגיית הוספת ההתייחסות לזכויות

       העובדים במסגרת מסמכי המכרז.

 

31.  ביום 24.01.02 חזר מר רותם על התחייבותו להתייחס במסמכי המכרז למעמד וזכויות

       העובדים. בו הלשון:

 

                       "אל: רפי מסט

                       הנדון: מכרז "ממגורות דגון"

                       עובדי ממגורות דגון חיפה ביקשו התחייבות רנ"ר שבמסמכי המכרז יצוין כי זכויות

                       העובדים תשמרנה.

                       הדגשתי כי לא תהיה כל התייחסות לעובדים בחוזה אישי ולעובדים העוסקים בענייני

                       מינהל, ושאינם קשורים לממגורות דגון חיפה (כדוגמא - טיפול בחברות בת, טיפול

                       בקרנות וולונטריות, טיפול בממגורות דגון אשדוד).

                       כמו כן ציינתי את כוונתנו להתייחס במסמכי המכרז למעמד וזכויות העובדים. שוחחתי

                       על כך היום עם נציגי ועד דגון חיפה שפנו אלי בנושא.

                       אני ער ללחצים הקיימים בקרב העובדים ערב היציאה למכרז והבטחתי לזרז הטיפול

                       ככל שניתן ע"מ להעביר אליך נוסח סופי של סיכום בנושא (העיכוב אינו טקטי אלא

                       נובע מכך שצוות המכרז לומד את הסכמי העבודה ששלחת אלי).

                                                          שאול רותם

                                              סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש".

 

32.  ביום 31.01.02 הודיע מר מסט למר רותם כי מכתבו גרם לתסיסה בין העובידם כי אין בו מתן

       התחייבות אמיתית וחד-משמעית להוספת התייחסות לזכויות העובדים במסמכי המכרז, ולכן

       עשויים עובדי דגון לנקוט בצעדים ארגוניים, לרבות על דרך שביתה.

 

                       "לכבוד

                       מר שאול רותם

                       סמנכ"ל למשאבי אנוש

                       הנהלת רשות הנמלים

                            הנדון: מכרז "ממגורות דגון"

                                               סימוכין: מכתבך מתאריך 24/1/02 בנדון.

                       בהמשך למכתבך שבסימוכין הריני להדגיש כי הניסוח במכתב זה שהועבר לידיעת 
                       ועד 
עובדי דגון גרם לתסיסה גדולה מבעבר וזאת בלשון המעטה.

                       הניסוח: "כמו כן ציינתי את כוונתנו להתייחס במסמכי המכרז למעמד וזכיות העובדים"

                       אינו מראה בצורה חד-משמעית כי זכויות העובדים ישמרו ולפיכך קימת תחושה

                       חריפה אצל הועד ועובדי דגון כי הבטחתך בנידון בפגישתך עימם אינה מתממשת

                       ובכוונתם לבצע את איומם טרם כתיבת מכתבך שבנדון ולהפסיק את העבודה 
                       בדגון.    

                                                                                                  בברכה,           

                                                                                                  רפי מסט

                                                                                                  מחזיק תיק "דגון""

 

33.  בו ביום ב- 31.01.02 השיב מר רותם למר מסט במכתב, בזו הלשון:

 

                       "הנדון: עובדי "ממגורות דגון חיפה"

                       בהמשך לשיחות בינינו ולפגישה שקיימנו עם חברי ועד העובדים ב"ממגורות דגון

                       חיפה" הריני לציין כדלקמן:

                       א.    במסמכי המכרז יצוין כי זכויות העובדים הקיימים של "ממגורות דגון חיפה"

                               תשמרנה.

                       ב.     זכויות העובדים הקיימים - כפי שבאות לידי ביטוי בשלושת הסכמי העבודה

                               שעברו לעיוננו.

                              הסכמי העבודה יצורפו למסמכי המכרז.

                       ג.     העובדים הקיימים - למעט עובדים המועסקים בחוזים אישיים, עובדי קבלן ועובדי

                               מינהלה המועסקים בנושאים אחרים כגון טיפול בקרנות פילנטרופיות, טיפול

                              בממגורות אשדוד, טיפול בחברות בת וכד'.

                       ד.    הפרשות סוציאליות מכל סוג שהוא (כגון לקרנות פנסיה, לקרנות השלמות,

                              לפיצויים ועוד), לרבות אלו המתחייבות מההסכם שבין רשותה נמלים לבין

                              "ממגורות דגון" ו/או בגין תביעות קיימות או עתידיות והמתייחסות לתקופת

                              העסקה ב"ממגורות דגון" - באחריות "ממגורות דגון" ובלבד".

 

34.  ביום 03.02.02 פנה ועד העובדים- (משיב מס' 2) למר רותם בדרישה להבטחת זכויות העבר

       והעתיד של העובדים וכן בדרישה כי במסמכי המכרז יופיע בבירור התנאי כי החברה שתזכה

       במכרז "תיקח על עצמה להמשיך ולהעסיק את כל עובדי דגון לפי הסכמי העבודה הקיימים בדגון,

       ולא לבטלם ולשמור עליהם כל תקופת הפעלת הממגורה על ידי הזוכה".

 

35.  יש לציין כי ביום 31.07.02 נקטו העובדים עיצומים עם היוודע החלטת הרשות להגבלים

       עסקיים, שעניינה ביטול זכות הסירוב הראשונה של דגון. העיצומים נפסקו ביום המחרת, ביוזמת

       ההסתדרות והועד, במסגרת הסכם שאליו הגיעו הצדדים בבית הדין לעבודה בחיפה בתיק סק

       111/02, סק 112/02 .

 

36.  במהלך החודשים שבין מפברואר 2002 ועד 09.02.03 (ראה מסמכים מש/7 עד מש/14

       לתצהירו של מר אבנר רחמים), הוחלפו מכתבים נוספים בין ההסתדרות, העובדים והועד לבין

       הנהלת דגון ורשות הנמלים שיחס לדרישת העובדים וההסתדרות להסדרת זכויות העובדים

       במסגרת מסמכי המכרז.

 

37.  רשות הנמלים נענתה לבקשה ואמנם במסגרת מסמכי המכרז בשלב השני נדרשו המציעים

       להתחייב לשמור על זכויות עובדי דגון על פי ההסכמים הקיבוציים המחייבים.

 

38.  בסעיף 1.10. לחוברת המכרז נקבע כדלקמן:

                       "1.10.1  הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "ההסתדרות" היא הארגון

                       היציג של עובדי הממגורות, אשר הפירוט לגביהם מופיע בנספח ד'1 (להלן: "עובדי

                       הממגורות"), כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957. בין דגון לבין

                       ההסתדרות נחתמו מספר הסכמים קיבוציים מיוחדים ביחס לעובדי הממגורות העתקי

                       ההסכמים המצויים בידי הרשות מצופרים במסגרת נספח ד'2 למכרז זה. מידע
                       מעודכן 
בקשר עם עובדי הממגורות יפורסם עד ליום 15.4.03.

                       1.10.2   ביום 31 בינואר נשלח מכתב מאת סמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש של
                       הרשות 
למחזיק תיק ממגורות דגון חיפה בהסתדרות, אשר מתייחס לעניין שמירת 
                       זכויות 
עובדי המגורות במסגרת מכרז זה.

                       מכתבו של מר שאול רותם מצ"ב כנספח ד'3 למכרז זה.

                       על המציעים לקבל על עצמם את ההתחייבות הכלולה במכתבו של מר רותם לעיל

                       לשמירה על זכויות עובדי הממגורות לצורך הכנת הצעתם במכרז והבחנה בין מחירי

                       הניטול המוצעים עבור כל אחת מהשנים בתקופת ההסכם (בהתחשב במועדי
                       הפרישה 
הצפויים של עובדי הממגורות)."

 

39.  בסעיף 17.1 לחוזה שבין המפעיל לבין רשות הנמלים, שצורף למסמכי המכרז נקבע כדלקמן:

 

                       "17.        העובדים

                       17.1       המפעיל מתחייב כלפי הרשות לשמור על זכויות עובדי הממגורות ולקבל על

                       עצמו את כל התחייבויותיה של דגון לפי ההסכמים הקיבוציים המחייבים (להלן:

                       "ההסכמים הקיבוציים המחייבים"), החל מהמועד הקובע. לשם כך מתחייב המפעיל

                       לעשות כל פעולה שיידרש, לחתום על כל מסמך, בין לפני המועד הקובע ובין לאחריו,

                       והכל על מנת לקיים התחייבותו זו במלואה.. ולהבטיח את מתן השירותים לפי הסכם

                       זה באופן הטוב ביותר ולשביעות רצונה של הרשות, החל מהמועד הקובע ואיך במשך

                       כל תקופת ההסכם".

 

40.  ביום 27.05.04 זכו, כאמור, המשיבים מס' 5 ו-6 במכרז להפעלת הממגורות.

 

דרישת העובדים לנהל משא ומתן לחתימה על הסכם מעבר

 

41.  משהתפרסמו הזוכים במכרז, בתאריך 24.10.04, פנתה ב"כ הועד - עו"ד אורנה לין למר מיכאל

       שרן, מנכ"ל דגון, בבקשה לפתוח במשא ומתן לצורך חתימה על הסכם מעבר להסדרת זכויות

       העובדים ולשמירה על ביטחונם התעסוקתי. כן ביקשו העובדים לקבל את התחייבות דגון

       להמשכיות כל תנאי העבודה שלהם (לרבות אלו שאינם מעוגנים בהסכמים קיבוציים), וכן ביקשו

       לקבל פרטים בדבר קיומם של עתודות ובטחונות להבטחת תשלום הזכויות לע ובדים.

 

42.  ביום 28.10.04 השיב מר שרן בכתב, בו דגון תמשיך לקיים את ההסכמים הקיבוציים שבין

       הצדדים מבלי להתייחס במכתבו לזכויות שאינן נובעות מהסכים קיבוציים.

 

43.  ביום 23.11.04 נערכה פגישה בין נציגי הועד, נציג ההסתדרות מר מסט ונציגי הנהלת דגון.

       בישיבה זו הבהירו נציגי הועד את החשיבות שבחתימת הסכם מעבר שיבטיח לעובדים

       שזכויותיהם לא תפגענה עד למעבר ולאחריו, ושיבטיח לעובדים תנאי פרישה במידה וירצו לפרוש

       עקב חילופי המעבידים, או מתן בטחון תעסוקתי במידה וירצו להמשיך לעבוד לאחר החלפת

       המפעילים. בנוסף, ביקשו ב"כ העובדים לקבל פרטים ומסמכים הנוגעים לעניין, כגון מסמכי

       המכרז המלאים, רשימת עובדים וכו'.

 

44.  נציגי דגון הבהירו בפגישה כי לדגון יש מחויבות להסכמים הקיבוציים ולא מעבר לכך וזאת עד

       למועד המעבר, אולם דגון אינה מוכנה להתחייב להבטחת זכויות שאינן נובעות מהסכמים

       קיבוציים, והיא אינה מוכנה להתחייב ולהקצות בטוחות לשמירת זכויות העובדים לאחר המעבר.

       דגון העבירה את המסמכים שביקשו נציגי הועד בנוגע למכרז ולמצב זכויות העובדים וזאת רק

       לאחר פניות חוזרות ונשנות אליה.

 

45.  בתאריך 20.12.04 הודיע הועד למר רון שללא חתימת הסכם מעבר שיבטיח את כל זכויות

       העבר של עובדי דגון, ושיבטיח שכל הסכמי העבודה הקיימים יכובדו בעתיד - יאלצו העובדים

       לנקוט בכל אמצעי העומד לרשותם לצורך הגנה על זכויותיהם.

 

46.  ביום 01.02.05 התקיימה פגישה בין נציגי הועד וההסתדרות לבין נציגי הנהלת דגון. בפגישה

       הבהירה הנהלת דגון שאין בכוונתה לשלם את הסכומים הנובעים מתוספת פיצוי 2.5% - 2%,

       שכן לדעתה על המפעיל החדש מוטלת החובה הנ"ל.

 

47.  ביום 28.02.05 פנו ב"כ ועד העובדים במכתב לדגון, לרשות הנמלים ולמפעילות החדשות

       (המכתב הופנה לחברת נמל חיפה וחברת נמלי ישראל ביום 02.03.05), ובו הלינו על כך
       שהזמן 
נוקף ובינתיים לא נעשה כל ניסיון אמיתי לכנס את הצדדים לצורך ניהול משא ומתן 
       ולפתרון 
הבעיות כגון: פדיון ימי חופשה, תשלום פיצוי 2.5%-2, וחתימתה סכם קיבוצי והסכם 
       מעבר.

 

48.  ביום 02.03.05 השיב ב"כ המשיבים מס' 5 ו-6 כימוביל ולוגי שהפעלת הממגורות על ידי

       המפעילות החדשות תעשה בכפוף לכל התנאים וההתחייבויות שנקבעו במכרז ובהסכם שייחתם

       מכוחו.

       להלן נוסח המכתב:

 

                       "לכבוד

                       גב' א. לין, עו"ד

                                                  הנדון: עובדי דגון

 

                       קיבלתי הוראות מכימוביל בע"מ ("כימוביל") ולוגי סחר ותעשיות בע"מ ("לוגי") לאשר

                       את קבלת מכתבך מיום 28.2.05 ולהשיבך בשמן, כדלקמן:

                       (א)  כפי שידוע לך, ולמרשיך, והדבר אף מקבל ביטוי במכתבך, הפעלת הממגורה ע"י

                              כימוביל ולוגי (באמצעות תאגיד שנועד להיות מוקם לשם כך) מתעכבת בשל הליך
                              משפטי התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

                       (ב) משיסתיים ההליך (בהקדם, כך יש לקוות) כימוביל ולוגי תוכלנה להתחיל בהפעלת

                             הממגורה הן תוכלנה להידרש, לנושאים המועלים במכתבך.

                       (ג)   עם זאת ניתן לומר כבר עתה כי גם משתחל הפעלת הממגורה על ידן, יהיה

                              הדבר בהתאם ובכפוף לכל התנאים וההתחייבויות כפי שאלו נקבעו במכרז

                              ובחוזה שיחתם מכוחו.

                                                                                     בכבוד רב ובב"ח,

                                                                                              א. קיסרי, עו"ד"

 

49.  לאחר מכן ההסתדרות והעובדים קיימו כחמש פגישות עם משיבים מס' 5 ו- 6 כימוביל ולוגי.

       במסגרת פגישות אלו הבהירו המפעילים החדשים שבכוונתם לקיים את ההסכמים הקיבוציים

       הקיימים בלבד, ללא סעיף הצמדת תנאי שכרם של עובדי דגון לתנאי שכרם של עובדי סקטור

       המינהל בחיפה. עוד הודיעו המפעילים החדשים,כי בכוונתם לגייס עובדים חדשים ומנהלים על

       בסיס חוזים אישיים, וכן שברצונם לבצע הליך של התייעלות והוצאה לפנסיה מוקדמת מבלי

       שהעובדים ידרשו למלא את התקנים שיתפנו. בגין מהלך זה לא הוצעה לעובדים כל תמורה .

 

50.  ביום 13.03.05 הודיעה הנהלת דגון בתשובה למכתב מיום 28.02.05, של ב"כ הועד, כדלקמן:

       א.    באשר לפדיון חופשה, דגון פועלת להוצאת העובדים לחופשה, וככל שתיוותר יתרת חופשה

              ביום המעבר, תפעל דגון לפי הכתוב במכתב מיום 28.10.04 .

       ב.    באשר לפיצוי 2.5%-2%, אין בכוונת דגון לשאת בעלויות אלו שכן הן מתגבשות רק בעת

             הפרישה, ולכן על המפעילות החדשות לשלמן והיא אינה חבה בהם.

       ג.    הסכם קיבוצי צריך, להיחתם מול המפעיל החדש, ולכן אין לנהל מאבקים "על גבה" של דגון,

             ובכל מקרה יש לקבל את אישור חברת נמלי ישראל להסכם.

      הערת אגב -

       יש לציין כי במכתב מיום 28.10.04 הודיעה דגון כי טרם הוסכם אם דגון תשלם פדיון חופשה

       לעובדים, או שהיתרה תעבור למפעיל החדש או שרשות הנמלים תיקח על עצמה את התשלום

       עבור חופשה שהצטברה עד יום המעבר. אם יוסכם כי דגון צריכה לשאת בתשלום אז יש לה את

       היכולת הכספית לכך.

 

סכסוך העבודה

 

51.  ביום 22.05.05, לאחר שכל בקשות המשיבים 1 עד 3 לנהל עמם משא ומתן נדחו, מסרה

       ההסתדרות - משיבה מס' 1 "הודעה על סכסוך עבודה" בהתאם לחוק יישוב סכסוכי עבודה,

       תשי"ז-1957 (להלן - "ההודעה על סכסוך עבודה").

 

52.  העילות לסכסוך פורטו במסגרת נספח להודעה על סכסוך עבודה כדלקמן:

                       "1.  סירוב ההנהלה לחתום על הסכם בדבר תנאי פרישה של העובדים "מדגון" עם

                              סיום עבודתם ב"דגון".

                       2.   סירוב ההנהלה להבטיח בקופה נפרדת את כספי הפיצויים העודפים ב-2.5%-2

                             המגיעים לעובדים מהחברה בעת הפסקת עבודתם.

                       3.  סירוב ההנהלה לשלם לעובדים את כספי 2.5%- 2 עם הפסקת עבודתם בחברה".

 

53.  רק ביום 14.06.05, לאחר שחלפה תקופת הצינון הקבועה בחוק, ולאחר חודשים שבמהלכם

       ביקשו העובדים כל העת מהמבקשת שינוהל עמם משא ומתן' פתחו עובדי דגון בשביתה כללית,

       מאחר ומועד הפעלת הממגורות על ידי כימוביל ולוגי - משיבות מס' 5-6 הולך וקרב והוא קבוע

       ליום 01.08.05.

 

54.  בו ביום הגישה המבקשת את הבקשה של צד לסכסוך קיבוצי וביקשה צו מניעה זמני.

 

55.  יש לציין כי הצדדים הוזמנו לישיבה בפני גב' מטסרו - הממונה על יישוב סכסוכי העבודה במשרד

       העבודה ביום 20.06.05, אך הישיבה שהתקיימה במועד הנ"ל לא הניבה פירות.

 

56.  כן מן הראוי לציין, כי על פי הודעת מנכ"ל דגון - מר שרן - בבית הדין, אזי רק 6 עובדים יסיימו

       את עבודתם ב-31.07.05 מבין עובדי דגון: 4 עובדים בכירים ו-2 עובדי מינהלה. כל שאר

       העובדים של דגון אמורים להיקלט בעבודה על ידי המשיבות מס' 5 ו-6.

 

להלן טענות הצדדים בקצרה:

 

טענות המבקשת:

 

57.  המבקשת טוענת כי עילות הסכסוך שעניינן פיצוי של 2.5%-2 לעובדים בדור א' באה על

       פתרונה. דגון תקיים הליך בוררות עם חברת נמלי ישראל בפני בורר שיכריע מי צריך לשאת

       בעלות הכספים של תשלום 2.5%-2 ומתי.

 

58.  דגון מוכנה להפקיד את הסך של 3.6 מליון ש"ח בקופה חיצונית, לאחר ניכוי מס, להבטחת

       התשלום לעובדים.

 

59.  בבית הדין הצהיר מר שרן, כי כל עובד דור א' שירצה בכך יוכל לקבל עד ה-15.08.05 את סכומי

       הכסף שמגיעים לו במסגרת הפיצוי של 2.5%-2.

 

60.  המפעיל החדש לוקח על עצמו בהתאם לתנאי המכרז את כל ההתחייבויות כלפי עובדי דגון על

       פי ההסכמים הקיבוציים, ובכך זכויות העובדים מובטחות.

 

61.  אין חובה על המבקשת לחתום על הסכם מעבר עם העובדים ואין לעובדים עילה לגיטימית כלפי

       דגון לקבלת "תנאי פרישה" מעבר למתחייב על פי ההסכמים הקיבוציים הקיימים.

 

62.  העברת בית הממגורות לידי המפעיל החדש נכפה על דגון בניגוד לרצונה ולמורת רוחה,

       כשבפועל דגון רצתה להמשיך ולהפעיל את בית הממגורות גם בעתיד. לכן בנסיבות אלה אין

       לדרוש ממנה לשאת ולתת עם העובדים על מענקי פרישה, כי אין בכוונתה לתת דבר מעבר

       למתחייב על פי ההסכמים הקיבוציים.

 

63.  הצדדים האמיתיים לסכסוך הם החברות הקולטות - כימוביל ולוגי ולא דגון.

 

64.  העובדים דורשים להחיל על דגון את ההצמדה לעובדי נמל חיפה ולחייבה בתשלומי המעבר

       המשולמים לעובדי נמל חיפה על פי ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 24.02.05 בין חברת נמל

       חיפה בע"מ לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי (להלן - "ההסכם

       של עובדי נמל חיפה").

 

65.  העובדים עצם נקטו בצעדים להקמת חברה שתשתתף במכרז על קבלת הזיכיון לניהול והפעלת

       בית הממגורות ותתחרה במכרז מול דגון מעסיקתם. הדבר אמנם לא יצא לפועל, אך אם הם היו

       מצליחים בכך - אזי בודאי שלא היתה להם עילה לתבוע את התביעות שהם דורשים כעת.

 

66.  אם לעובדים יש עילה לקבלת תנאי פרישה - עליהם להפנותה לחברת נמלי ישראל - משיב מס'

       4 (מחליפתה של רשות הנמלים) אשר יצאה למכרז על ניהול והפעלת בית הממגורות ו/או

       לכימוביל וללוגי - משיבים מס' 5 ו-6.

 

טענות המשיבים מס' 1 - 3:

 

67.  השביתה הוכרזה כדין ועילותיה לגיטימיות.

 

68.  לא ניתן לכפות על עובדי דגון להמשיך את עבודתם אצל המפעיל החדש. כל עוד לא הודיע כל

       אחד ואחד מעובדי דגון על הסכמתו המפורשת להמשיך לעבוד בבתי הממגורות גם תחת

       המפעיל החדש, הרי שאין לראות בעובדים כמסכימים למעבר למשיבות מס' 5 ו-6.

 

69.  במקרה של חילופי בעלות במקום העבודה קמה חובה על המעביד המעביר לשאת ולתת עם

       הארגון היציג באשר לעצם העברתם של העובדים ממקום עבודה אחד למשנהו.

 

70.  דווקא משום שהמהלך נכפה על דגון, קיימת חובה מוגברת על דגון לקיים משא ומתן עם

       העובדים להסדרת זכויותיהם - ובכלל זה הסכם המעבר. הפסקת הפעילות של דון בבית

       הממגורות בניגוד לרצונה יצרה מצב חריג שבו אין לדגון עניין לדאוג לזכויות העובדים ולכן יש

       להטיל חובות מוגברות על כל הצדדים הרלוונטיים ובכלל זה המעביד היוצא ועל רשות הנמלים

       (כיום חנ"י) שבמשך למעלה מ-50 שנה שילמה לדגון החזרי הוצאות, BACK TO BACK, וזאת

       על מנת לוודא שזכויות העובדים נשמרות ומובטחות באופן מלא.

 

71.  אם דגון לא תחויב לנהל משא ומתן עם העובדים לצורך חתימה על הסכם מעבר, יימצאו

       העובדים מול שוקת שבורה בשעה שדגון תסיים את פעילותה בממגורות והמפעילות החדשות

       ייכנסו במקומה, וכל זאת מבלי שהוסדרו תנאי המעבר והסדרי הפרישה של העובדים.

 

72.  בעניין ההצמדה להסכם הקיבוצי של עובדי נמל חיפה מיום 24.02.05 אזי זו לא המחלוקת

       במסגרת הדיון הנוכחי והיא תידון בנפרד בין הצדדים.

 

73.  באשר לפיצוי 2.5%-2 - עצם העברת הנושא לבוררות אינו מספיק, ועד שלא תסתיים הבוררות

       ויופקדו הכספים להבטחת עלות הפיצוי של 2.5%-2 בקופה חיצונית (בין אם על ידי דגון ובין אם

       על ידי חנ"י) אין למעשה כל בטוחה לתשלום פיצוי זה לעובדים.

 

74.  אין כאן הפרה של סעיפי השקט התעשייתי.

 

75.  מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים 1-3.

 

טענות המשיבה מס' 4:

76.  עם כניסתו לתוקף של חוק רשות הספנות הנמלים, התשס"ד-2004 (להלן - "חוק הספנות")

       נכנסה המשיבה בנעלי רשות הנמלים.

 

77.  החבות של הרשות היא לקבוע מעת לעת את התעריף בגין שירותיה של דגון. אחת ל-5 שנים

       בערך היו הצדדים מנהלים מו"מ לקביעת תעריפים עדכניים. הפרמטרים העיקריים שהשפיעו על

       התעריף היו:

                       א.    מהן ההוצאות הסבירות לצורך אספקת השירותים.

                       ב.    אחוז הרווח שיוענק לדגון בגין שירותיה.

       לצורך קביעת התעריף הייתה דגון מציגה בפני רשות הנמלים את הוצאותיה בגין העסקת

       העובדים.

 

78.  רשות הנמלים לא הייתה מעורבת בהסכמים הקיבוציים עליהם חתמה דגון עם עובדיה ולא

       הייתה צד למשא ומתן שניהלה דגון עם עובדיה במהלך השנים.

 

79.  המשיבה מס' 4 מנועה להעביר תשלומים למשיבות מס' 5 ו-6 בגין דרישות העובדים מאחר

       והתקיים מכרז בו זכו המשיבות הללו, ואם יועברו להן כספים לתשלומים בגין דרישות העובדים

       הדבר עלול לפגוע בעקרון השיוויון כלפי מציעים אחרים אשר לא זכו במכרז.

 

80.  רשות הנמלים וכעת המשיבה מס' 4 תישא בעלות הכספית של פדיון ימי מחלה שיגיעו לעובדים

       במועד סיום עבודתם וכן בגובה הפנסיה התקציבית שתשלם לעובדים שהיו זכאים לפנסיה

       תקציבית בהתאם להסכמי העבודה בדגון, מאחר ולא ניתן היה לכמת את העלות הכספית בגין

       שני הסעיפים הללו במסגרת קביעת התעריף עם דגון.

 

81.  ב-30.12.04 נחתם הסכם נוסף בין הצדדים שהאריך את ההסכם עם דגון עד 31.07.05 ושיצר

       מהפך מבחינת ההתחשבנות בין הצדדים. החל ממועד זה שונה אופן חישוב התמורה כספית

       המשולמת לדגון. סוכם כי ישולם לה תעריף קבוע לכל טון וזאת ללא בדיקה וללא קשר להוצאות

       החברה בפועל לצורך אספקת שירותים ובגין העסקת העובדים. וכן סוכם שהמשיבה תשלם

       למבקשת סכום מינימלי עבור שירותיה עד ליום סיום תקופת ההפעלה, וזאת ללא קשר להיקף

       פעילותה. זהו ההסכם התקף כיום.

 

82.  אין כל בסיס משפטי אשר יש בו כדי לחייב את המשיבה מס' 4 לשאת ולתת עם המבקשת ו/או

       עם נציגות העובדים.

 

83.  הצדדים הנכונים לסכסוך הם המבקשת - שהינה המעבידה הנוכחית והמשיבות 5 ו-6 שהינן

       המעבידות העתידיות של העובדים. זאת, מאחר וככל שקמה לעובדים זכות לתשלומים אלה הרי

       שהיא נובעת מההסכמים הקיבוציים הקיימים - הסכמים שהמבקשת צד להם והמשיבות 5 ו-6

       שהתחייבו להמשיך ולקיים.

 

84.  לדעת המשיבה מס' 4 אזי - בהתאם להוראות סעיף 6 להסכם הקיבוצי המיוחד החל על עובדי

       המבקשת, אין להחיל כלל על עובדי דגון את הסכם עובדי נמל חיפה.

 

85.  מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת וכן קיימת חשיבות עליונה להמשך הפעילות התקינה של

       הממגורות לכלל המשק.

 

טענות המשיבות מס' 5 ו-6:

 

86.  משיבות מס' 5 ו-6 אינן צד לסכסוך הקיבוצי. הן אינן המעבידות של עובדי דגון.

 

87.  המשיבות תחלנה בהפעלת הממגורה ב-01.08.05, מהמועד הנ"ל - וכמתחייב בהליכי 
        המכרז 
תקיימנה כימוביל ולוגי את כל התחייבויותיהן כלפי העובדים עפ"י ההסכמים הקיבוציים 
        הקיימים.

 

לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן:


88.  בתיק זה מדובר בסכסוך קיבוצי שהוגש לבית הדין כבקשת צד בסכסוך קיבוצי למתן צווי מניעה

       זמניים. מדובר כאן בתובענה לפי סעיף 24 (א) (2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. לא

       הייתה כל הצדקה משפטית להגשת הבקשה לבית הדין נגד "כלל עובדי דגון" וכך לגרור כ-70

       עובדים שהתייצבו לדיוני בית הדין.

 

על כן, אנו מוחקים את המשיבים מס' 3 כצד לדיון בתיק זה.

 

89.  באשר לסעיף ההצמדה - סעיף 6 לסכסוך הקיבוצי המיוחד משנת 1988 - אשר בהסתמך עליו

       דורשים עובדי דגון כי שכרם יועלה ויוצמד לעובדי נמל חיפה על פי הסכם עובדי הנמל מיום

       24.02.05 - עו"ד אילן גורביץ', ב"כ המשיבה מס' 1, הצהיר בבית הדין, כי בית הדין מתבקש לא

       לדון בנושא במסגרת התיק הנוכחי, כי זו לא הסיבה לסכסוך העבודה שהוכרז על ידי המשיבה

       מס' 1 - על כן לא נדון כלל בנושא ההצמדה.

 

90.  ביום 22.5.05 נמסרה על ידי ההסתדרות כאמור הודעה על סכסוך עבודה ושביתה לפי חוק

       יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז 1957.

       עילות הסכסוך פורטו כדלקמן:-

                       א.    סירוב ההנהלה לחתום על הסכם בדבר תנאי פרישה של העובדים "מדגון" עם

                              סיום עבודתם ב"דגון".

                       ב.   סירוב ההנהלה להבטיח בקופה נפרדת את כספי הפיצויים העודפים 2.5%-2

                              המגיעים לעובדים מהחברה בעת הפסקת עבודתם.

                       ג.    סירוב ההנהלה לשלם לעובדים את כספי 2.5%-2 עם הפסקת עבודתם בחברה".

 

91.  החל מיום 14.6.05 בשעה 06:00 בבוקר, החלו העובדים לנקוט בעיצומים שהתבטאו לטענת

       המבקשת בשביתה כללית ומלאה, כולל הבערת צמיגים בשער הממגורות. כמו כן העובדים

       הפסיקו את פריקת האוניה THEMERAשנסעה 55 טון תירס, ולא איפשרו את העמסת

       הגרעינים על המשאיות וקרונות הרכבת.

 

92.  עפ"י בקשת ביה"ד - העובדים חזרו לעבודה מסודרת ביום 17.6.05 בשעות הבוקר המוקדמות

       וזאת מבלי שניתן נגדם צו המורה להם לחזור לעבודה סדירה.

 

93.  הפגישה שהתקיימה בין נציגי רשות הנמלים, נציגי ההסתדרות ונציגי דגון, ביום 20.6.05 אצל

       גב' מטסרו - הממונה על יחסי עבודה במשרד העבודה, נכשלה.

 

האם השביתה הוכרזה כדין או לאו?

 

94.  השביתה בה נקטו העובדים הוכרזה כדין ע"י ארגון העובדים היציג של עובדי "דגון", וננקטה רק

       לאחר שחלפה תקופת הצינון החוקית.

       לפני הכרזת השביתה, התקיימו פגישות ותכתובות בין הצדדים אשר נכשלו.

 

95.  תוקפם החוזי של ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בין הנהלת "דגון" לבין ההסתדרות הסתיים

       ביום 31.12.04. מאז מנסה נציגות העובדים לנהל מו"מ עם הנהלת "דגון" במטרה להביא

       לחתימה על הסכם קיבוצי חדש, אך "דגון" מסרבת בנימוק כי את המו"מ יש לנהל עם המשיבות

       מס' 5, ו-6.

 

96.  סעיף 13 לחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז 1957 האריך את תוקפם של ההסכמים

       הקיבוציים, אך החל מ-1.1.05 מדובר במעבר מתוקף חוזי של ההסכמים לתוקף חוקי ולכן סעיף

       13 לחוק ההסכמים הקיבוציים מקנה לעובדים את הזכות לנקוט בצעדים ארגוניים להגנה על

       זכויותיהם, ולנקוט גם בנשק השביתה.

 

97.  ביה"ד הארצי לעבודה קבע כי לארגון עובדים זכות מלאה לשבות עם סיום תוקפו החוזי של

       הסכם קיבוצי וכי מקובל לנהל מו"מ לשינוי התנאים בהסכם קיבוצי לאחר סיום התקופה שנקבעה

       בהסכם הקיבוצי. כן נקבע כי מו"מ קיבוצי מעגן בתוכו את האפשרות שכל צד יפעיל לחץ על הצד

       השני במסגרת הנורמות שנקבעו בחוק.

 

98.  בפסה"ד דב"ע 98/ 1-41 מרכז השלטון המקומי, עירית ירושלים, עירית תל אביב, עירית

       חיפה,מדינת ישראל נגד הסתדרות המורים וארגון המורים העל יסודיים (פורסם בתקליטור

       תקדין) בסעיף 4 לפסק הדין נאמר בזו הלשון:

 

                            "במקרה שלפנינו תקופת תוקפו החוזי של ההסכם הקיבוצי הסתיימה, והיא 
                            נמשכה 
מכוח סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957. אמנם פירוש 
                            הדבר כי 
סעיף השקט התעשייתי עדיין חל, אולם בתקופת הדמדומים שלאחר סיום
                            תקופת 
תוקפו של ההסכם הקיבוצי, וכאשר הצדדים מנהלים וינהלו משא ומתן 
                            לחידוש 
ההסכם, בדרך כלל אין למנוע מכל צד להפעיל כח לגיטימי".

 

       גם בפס"ד נ"ז/ 4-16 מרכז השלטון המקומי נגד ההסתדרות פד"ע לב 1 עמ' 29 נאמרו דברים

       דומים בזו הלשון:

 

                            "בתקופת ניהול משא ומתן לקראת חתימת הסכם קיבוצי חדש,לאחר סיום 
                            התקופה 
של ההסכם הקיבוצי, מקובל שכל צד רשאי להפעיל צעדים ארגוניים על 
                            מנת 
לשכנע את הצד השני לקבל את בקשותיו. חופש השביתה מיועד בעיקר 
                            למצב 
כזה."

 

       גם בפסק דין דב"ע 96/97-41 תדיראן קשר בע"מ ואחרים נגד הסתדרות העובדים הכללית

       החדשה ואחרים , פד"ע ל"ב 306 נאמר ע"י כבוד הנשיא ס. אדלר בסעיף 17 לפסק הדין, בעניין

       זכות העובדים לשבות בזו הלשון:

 

                            "השביתה נעשתה לאחר סיום תוקפו של ההסכם הקיבוצי ובעת הארכתו מכוח  
                            סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים... מקובל לנהל משא ומתן לשינוי התנאים 
                            בהסכם 
קיבוצי בתקופה שלאחר סיום התקופה שנקבעה בהסכם הקיבוצי... משא
                             ומתן 
קיבוצי מעגן בתוכו הימנעות מאפשרות של הפעלת כוח בעת הצורך על מנת

                            לשכנע את הצד שכנגד. במידה ונמנע מארגון עובדים או מעסיק את האפשרות

                            להפעיל לחץ על הצד השני, במסגרת הנורמות שנקבעו בחוק, היינו למעשה
                             מונעים 
את עצם המשא ומתן, שכן אין משא ומתן חופשי מבלי שקיים כלי לסיימו."

 

99.  אין להתעלם מהעובדה כי המשיבות 1-3 נקטו בעיצומים רק לאחר שפעלו ועשו את המוטל

       עליהן עפ"י חוק ישוב סכסוכי עבודה, כלומר שלחו הודעה לממונה הראשי על יחסי העבודה

       במשרד העבודה והרווחה, וכן ההכרזה על השביתה נעשתה על ידי הארגון היציג וכך נאמר       

       פסק דין דב"ע 96/97-41 תדיראן קשר בע"מ ואחרים נגד הסתדרות העובדים הכללית החדשה

       אחרים , פד"ע ל"ב 306 בסעיף 17 הנזכר לעיל:

 

                            "המשיבות הפעילו את כלי השביתה לאחר שעשו את המוטל עליהן עפ"י חוק יישוב

                            סכסוכי עבודה, היינו שלחו הודעה לממונה הראשי על יחסי עבודה במשרד

                            העבודה והרווחה. כמו כן ההכרזה על השביתה נעשתה ע"י הגוף הבכיר ביותר

                            באיגוד המקצועי של ההסתדרות, וכן על ידי ההסתדרות הארצית האחראית על ידי

                            המערערות."

 

       במקרה הנ"ל אישר בית הדין הארצי את שביתתם של עובדי תדיראן קשר וקבע כי שביתתם

       היתה כדין היות ונעשתה בתקופה שבה ההסכם הקיבוצי היה בתוקפו החוקי ולא במסגרת
       תוקפו 
החוזי, כפי שמדובר במקרה הנוכחי.

 

100.    על כן אנו קובעים, כי אכן השביתה הוכרזה כדין על פי חוק סכסוכי עבודה התשי"ז - 1957.

 

שביתה בשרות חיוני:

 

101.    ב"כ המבקשת טוענת, כי דגון הוכרה כ"מפעל חיוני" על פי חוק שרות עבודה בשעת חרום,

            תשכ"ז - 1967, אך כאמור אישור כזה לא הוגש לתיק בית הדין.

            על פי עדותו של מנכ"ל דגון בבית הדין, אזי בארץ יש מלאי של גרעינים לחודשיים לפחות, וכי
           דגון מהווה למעשה רק ממגורת מעבר. האוניות פורקות את הגרעינים בממגורה, אשר

            מעבירה אותם למשאיות ולרכבות למשלוח ללקוחות. תמיד בבית דגון יש מלאי של עשירית

            מכמות הגרעינים בארץ.

 

102.    גם אם מדובר בשביתה בשרות חיוני, מחובת בית הדין לדון בחוקיות השביתה על פי נסיבות

            המקרה, ואין מקום לאסור על השביתה באופן אוטומטי, רק משום שמדובר בשרות חיוני, ועל

            ביה"ד להשתמש בתורת האיזונים ועקרון המידתיות על מנת לקבוע האם הציבור יפגע
            במידה 
המחייבת את הגבלת השביתה.

            בפסה"ד של בית הדין הארצי בעס"ק 19/99 מקורות חברת מים בע"מ ואח' נ' הסתדרות

            העובדים החדשה, עבודה ארצי כרך ל"ג(18) בע' 574, 575 נאמר בנדון בזו הלשון:

 

                            "אין מקום לאסור אוטומטית בפסיקה שביתות בשירותים חיוניים:

                            המחוקק בחר במודל יחסי עבודה על פיו עלינו לדון בכל שביתה על פי מכלול

                            העובדות והנסיבות... בסוגיה של שביתה בשירותים חיוניים, יש מקום מרכזי

                            להגדרת המונח "שירות חיוני"... שירות מוגדר כחיוני אם הפסקתו עשוייה לסכן את

                            החיים, את הביטחון האישי או את הבריאות של התושבים.

                            אין די בכך שתירגם אי נוחות לציבור, או שהציבור יחוש במחסור של שירות שהוא

                            רגיל בהספקתו, או שנראה לו באופן סוביקטיבי כחשוב...

                            ... משהוכרזה שביתה בשירות חיוני, על בית הדין להשתמש בתורת האיזונים

                            ועקרון המידתיות על מנת לקבוע האם הציבור יפגע במידה המחייבת את הגבלת

                            השביתה.יתרה מזו, על בית הדין לשקול עיקרון חרות השביתה ואת האינטרסים

                            שהעובדים מבקשים לקדם באמצעות השביתה, לרבות ההגנה על זכויות

                            חוקתיות..."

 

103.    בנסיבות המקרה גם אם מדובר בשביתה בשירות חיוני, אזי הפסקתו אינה עשוייה לסכן את

            החיים וגם לא את הבריאות של התושבים בארץ.

            יש פרק זמן של כחודשיים ימים שבו המלאי של הגרעינים בארץ ימנע את הרגשת המחסור

            במצרך הנ"ל, פרק זמן זה דיו למכביר כדי לסיים כל שביתה בכל נושא... גם בשירות החיוני.

            עילות הסכסוך:

            א.    סירוב ההנהלה לחתום על הסכם בדבר תנאי הפרישה של העובדים:

 

104.    יש לציין כי המבקשת היתה בעלת זיכיון ממשלת ישראל במשך תקופה של 51 שנה להפעלת

            הממגורות. סביר גם להניח, כי במהלך אותה תקופה זכתה המבקשת לרווחים כספיים

            הולמים, בלשון המעטה, אחרת לא היתה מנהלת מאבק כל כך עיקש וקשה בבתי המשפט

            השונים, בגין אובדן הזיכיון.

 

105.    חלק גדול מעובדי המבקשת עבדו בשרותה במשך עשרות שנים. הכוונה היא בעיקר לעובדי

            דור א'. אך גם העובדים הנקראים "דור ב'", עובדים בשירותה החל משנת 1996 ואילך.

            על כן מדובר בעובדים העובדים תקופות עבודה ארוכות יחסית אצל המבקשת.

 

106.    כאשר פרסמה רשות הנמלים ב-4.9.01 את המכרז לניהול והפעלת הממגורות שבנמל 
            חיפה, 
נשתכחו העובדים כאילו אינם קיימים כלל.

            רק בעקבות פנייתו של מר רפי מסט, מחזיק תיק דגון בהסתדרות, למר גדעון שמיר, מנכ"ל

            רשות הנמלים ב- 22.10.01 בדרישה להכניס למסמכי המכרז התחייבות בדבר הבטחת

            זכויות העובדים נוכח שינויי הבעלות הצפויים בממגורות, "נזכרו" לפתע בקיומם של העובדים.

            ההתכתבות בנדון נמשכה למעלה משנה, עד 9.2.03 לפחות, ורק אז טרחה רשות הנמלים

            להכניס למסמכי המכרז בשלב השני את הדרישה כי זכויות העובדים על פי הסכמי העבודה

            תשמרנה.

 

107.    במסמכי המכרז בשלב השני הופיעה הדרישה לשמירת זכויות העובדים והיא הופנתה כלפי

            הזוכה במכרז, כאשר המפעיל החדש היה צריך להתחייב, לקיים את ההסכמים הקיבוציים,

            שבהם התחייבה דגון כלפי העובדים.

            אין בדרישה הנ"ל כל התייחסות לביטחונם התעסוקתי של העובדים ואין גם התייחסות

            להסדרים הקיבוציים ולנהלים ולנוהג שהיה מקובל ביחסי העבודה בין העובדים לבין הנהלת

            דגון במהלך עשרות השנים שחלפו.

 

108.    לא היתה כל התייחסות במסמכי המכרז ביחס לזכויות העובדים עם סיום ההעסקה על ידי

            דגון, או על תנאי פרישה מהעבודה במועד הנ"ל, כיוון שזכויות בגין זיום יחסי עובד-מעביד

            חלות על המעביד הקיים כלומר המבקשת - ולא על המעביד העתידי, אם העובדים לא ייקלטו

            אצלו בעבודה. גם לא היתה הצדקה משפטית לכלול דרישה כזו כלפי הזוכים במכרז ביחס

            להסכמים על תנאי פרישה של העובדים מדגון, במועד סיום יחסי עובד-מעביד בין דגון לבין

            עובדיה בסוף יולי 2005.

 

109.    ב"כ המבקשת טוענת, כי אין לעובדים כל עילה לגיטימית כלפי דגון לקבלת תנאי פרישה

            מעבר למתחייב בהסכמים הקיבוציים הקיימים, כאשר היא חוזרת ומדגישה כי העברת בית

            הממגורות לידי המעביד החדש הינו מהלך שנכפה על ידי עובדי דגון בניגוד לרצונה ולמורת

            רוחה. לדבריה - בנסיבות אלה מצבה של דגון שונה ממצבה של חברה הנוקטת משיקולים

            עסקיים בהליכים של שינויים מבניים הכרוכים במעבר של עובדים מחברה לחברה, ואשר

            חותמים עם עובדים על הסכמים לתשלום מענקים בגין המעבר.

 

110.    דגון הפנתה את העובדים לקבלת תנאי פרישה לחברת נמלי ישראל, שבאה בנעלי רשות

            הנמלים, וכדבריה בסעיף 52 לבקשה:

 

                            "ככל שיש לעובדים עילה לקבלת תנאי פרישה, עליהם להפנותה לחברת נמלי

                            ישראל (מחליפתה של רשות הנמלים), שהיא אשר יצאה למכרז על ניהול והפעלת

                            בית הממגורות, ו/או לכימוביל ולוגי בדיוק כדי שיפנו העובדים לרשות הנמלים

                            ולכימוביל ולוגי את דרישותיהם להבטחת זכויותיהם בגין המעבר".

 

111.    חב' נמלי ישראל, שהינה חליפתה של רשות הנמלים, מתנערת מכל מחוייבות כלפי העובדים

            וטוענת כי החובה חלה רק על הנהלת דגון ולא עליה, כי אין היא בגדר המעבידה של

            העובדים.

 

112.    הזוכות במכרז החברות: כימוביל ולוגי בע"מ , טוענות כי אין להן כל מחוייבות כלפי העובדים,

            אלא רק מהמועד שיתחילו להפעיל את הממגורות כלומר ב- 1.8.05, וגם אז רק על פי

            ההסכמים הקיבוציים שהיו בתוקף באותו מועד, ולא מעבר לכך.

 

113.    למעשה נוצר כאן מצב מוזר בלשון המעטה של עובדים, אשר מרוב מעבידים - "נותרו

            יתומים", כאשר כל אחד מהמעבידים מתנער מאחריותו כלפיהם, ואינו מוכן לנהל משא ומתן

            עימם מסיבותיו.

            זכויות העובדים, למשל לקבלת תנאי פרישה וזכויות נוספות - לא נדונות כלל, למרות שעפ"י

            הפסיקה הקיימת כיום לא חייבים העובדים לעבור לעבוד אצל המעביד החדש כאשר

            המעבידים מתחלפים באותו מקום עבודה, וזכותם להתפטר ולקבל את זכויותיהם מהמעביד

            היוצא ולנהל מו"מ עם המעביד הנכנס.

 

114.    בית המשפט העליון בבג"ץ 8111/96 ההסתדרות העובדים החדשה נ' התעשיה האוירית

            לישראל בע"מ, רמת"א בע"מ אשר פורסם ביום 2.6.04 (להלן בג"ץ "רמת"א) (ראה תקליטור

            עבודה ועוד) דן בנושא מעמדם וזכויותיהם של עובדים שכתוצאה משינוי מבני במקום עבודתם

            מתחלף מעבידם. הרקע לעתירות היה כוונת התעשייה האווירית לישראל בע"מ להעביר את

            אחד ממפעליה, מפעל רמת"א לבעלות חברת רמת"א בע"מ אשר נוסדה לצורך זה.

            וכך קובע השופט ת. אור בסוף סעיף 20:

                            "... אין במשפט העבודה, לרבות בקשר של העובד אל מקום העבודה, כדי 
                            להצדיק 
קביעה בדבר העברת החובות והזכויות של עובדים כלפי מעבידם אל 
                            מעביד חדש 
בו בחר המעביד הקודם, כשהדבר נעשה שלא בהסכמת העובדים".

                      

            ובסוף סעיף 21 הוא ממשיך ואומר:

                            "אין להסיק מזכויות חוקיות שהוענקו לעובדים, אשר מטרתן היא להבטיח להם

                            רציפות בזכויות אשר נצברו בתקופת מעבידים אחדים באותו מקום עבודה, שלילה

                            של זכות העובדים לחופש ההתקשרות ולחופש העיסוק. זו גם דעתה של חנה

                            הרדוף ספרה זכויות עובדים בחלופי מעבידים בפירוק חברה בכינוס נכסים

                            (תשמ"ח ), 37: "אין למצוא בסעיף 1 לחוק פיצוי פיטורים - או ביתר סעיפיו –

                            הוראה למקרה שעובד מסרב לעבור לשירותו של מעביד חדש. דרושות מילים

                            מפורשות לשם סטייה מהעיקרון שחוזה העבודה הוא חוזה אישי שאינו ניתן

                            להעברה בלא הסכמת העובד".

 

            ובסעיף 24 הוא אומר:

                            "עמדנו על כך שתכלית העקרון של "הזיקה אל מקום העבודה " היא להגן על

                            העובד, במובן זה שרציפות זכויותיו תימשך חרף אי רציפות הבעלות על מקום

                            עבודתו. הרעיון הוא לקשור אל מקום העבודה את זכויות העובד, אך לא את העובד

                            עצמו. העיקרון נועד להיטיב עם העובד...

 

            ובהמשך אומר כב' השופט אור כי:

                            "מהחקיקה והפסיקה שנדונו לעיל, עולה כי הוראות המגן בדיני העבודה

                            האינדיבידואלים אינן יוצרות המחאה של חוזה עבודה למעביד החדש. העברת

                            עובד למעביד אחר דורשת את הסכמתו המפורשת או המשתמעת של העובד, 
                            אם 
מראש בעת כריתת חוזה העסקה או קשירת יחסי עבודה ואם בעת חילופי

                            המעבידים".

 

            מפסק הדין עולה בבירור, כי לא ניתן לכפות על עובדי דגון להמשיך את עבודתם אצל המפעיל

            החדש. כל עוד לא הודיע כל אחד ואחד מעובדי דגון על הסכמתו המפורשת להמשיך לעבוד

            בבתי הממגורות גם תחת המפעיל החדש, הרי שאין לראות בעובדים כמסכימים למעבר.

            במקרה של חילופי בעלות במקום העבודה קמה חובה על המעביד המעביר לשאת ולתת עם

            הארגון היציג באשר לעצם העברתם של העובדים ממקום עבודה אחד למשנהו. חובה זו

            מקורה ביחסי העבודה הקיבוציים שבין הצדדים, בזכותם המעין-קניינית של העובדים במקום

            עבודתם, בהסתמכות ארוכת הטווח של העובדים על מקום עבודתם כמקור פרנסה יציב

            וקבוע, ובחובת תום הלב המוגברת שבין הצדדים.

 

115.    ב"כ המבקשת טוענת, כי הלכת בג"צ רמת"א הנזכרת לעיל, אינה חלה בנסיבות המקרה

            הנוכחי, כי כאן מדובר באיבוד זכיון בניגוד לרצון המעביד, כשהמהלך נכפה על המבקשת ואילו

            ברמת"א מדובר בהליך הפרטה שנעשה בהסכמת ההנהלה.

            גם במקרה של איבוד זכיון וגם במקרה של הפרטה או מכירת מפעל - העובדים הם אלה

            החובים על בשרם את השינוי המיבני או הארגוני וכן את חילופי המעבידים במקום עבודתם.

            לכן חובה לנהל עמם מו"מ הן ע"י המעביד היוצא והן ע"י המעבידים הנכנסים ביחס להסכם

            המעבר על מנת להסדיר את זכויות העובדים בנושאים השונים כגון: תנאי הפרישה , פרישה

            לפנסיה מוקדמת, קיצוץ תקנים במסגרת הליך התייעלות ע"י המעבידים החדשים או מעבר

            לחוזים אישיים וכו'. העובדים אינם "חפץ העובר לסוחר".

            ראה פסה"ד עס"ק 17/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ. כור תעשיות בע"מ

            (תקליטור עבודה ועוד).

 

116.    המבקשת והמשיבים מס' 4, 5 ו-6 מסרבים למעשה לנהל משא ומתן עם העובדים והודיעו כי

            לא יתנו מאומה לעובדים מעבר למתחייב עפ"י ההסכמים הקיבוציים.

            בפסה"ד של ביה"ד הארצי דב"ע מא/18-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל

            ואח' נ. מפעלי ים המלח בע"מ, פד"ע י"ד 225, נאמר בעמ' 243 לפסה"ד ע"י כב' הנשיא 
            בר- 
ניב המנוח, בזו הלשון:

                            "ואשר לדיבור TAKE IT OR LEAVE ITבמסגרת מו"מ קיבוצי, רואה ביה"ד

                            להעמיד דברים על כנם. יכול ואותן מלים יפות ביחסי מסחר. ביחסים אלה אין

                            האחד חייב לקנות מהשני, ואין השני חייב למכור דווקא לראשון, וכלל אין הצדדים

                            חייבים לנהל מו"מ זה עם זה.... לא כן ביחסי עבודה קיבוציים... חובת המו"מ

                            מתחייבת ממהותם של יחסי עבודה קיבוציים ומו"מ פירושי משא ומתן בתום לב-

                            ולא "זהו זה".

            מכאן כי התבצרות בעמדה של "זהו זה" על ידי המבקשת וע"י המשיבים מס' 5,4 ו-6 הינה

            התנהגות שלא בתום-לב במשא ומתן קיבוצי.

 

117.    חובת ההיוועצות וניהול מו"מ עם עובדי דגון קיימת מעצם היותם של העובדים מאורגנים,

            וחלים עליהם הסכמים קיבוציים שנחתמו בין ארגון העובדים לבין המבקשת ובהם נקבעו

            זכויות העובדים.

            בפסה"ד של ביה"ד הארצי לעבודה דב"ע 98/ 7-3 מנשה מועדים ואח' נ. משרד הבטחון

            מדינת ישראל פד"ע ל"ג 441, נאמר בסעיף 12 לפסה"ד ע"י כב' הנשיא סטיב אדלר בזו

            הלשון:

            (א)  יחסי עבודה מאורגנים:

            חובת ההיוועצות וניהול משא ומתן בעת "הפרטת" השקם נובעת מעצם היות עובדי השקמיות

            מאורגנים. עובדי השקם מאורגנים וחלים עליהם הסכמים קיבוציים שנחתמו בין ההסתדרות

            לבין חברת שקם הממשלתית, שקבעו את זכויות העובדים. מעסיק החתום על הסכם קיבוצי

            מתחייב במפורש או מכללא, שלא לעשות שינויים מרחיקי לכת מבלי לאפשר לארגון היציג

            להביע את עמדתו ואף לנהל עימו משא ומתן בדבר הגנה על זכויות העובדים. בהתחייבות זו

            לא מוטלת על המעסיק חובה לקבלת את דרישות הארגון היציג, אך מוטלת עליו חובה לשמוע

            את עמדות ארגון העובדים היציג ולדון בדרישותיו.

            על משמעות יחסי עבודה קיבוציים לגבי שינויים בתנאי העבודה של העובדים אמר בית דין

            זה:

                            "...על פי עקרונות היסוד של משפט העבודה,אופיים של יחסי העבודה הקיבוציים

                            מחייב כל צד להם לקיים היוועצות עם הצד האחר בנושאים שבמסגרת סמכותו

                            וכוחו,הנוגעים לכלל העובדים או שיש להם משמעות עקרונית מיוחדת במקום

                            העבודה. היוועצות זו, בדומה להתייעצות על פי כללי המשפט המינהלי, אסור

                            שתהיה "פורמלית על מנת לצאת ידי חובה, אלא היא צריכה להיות מבוססת על

                            "נכונותם ההדדית של שני הנוגעים בדבר לשמוע ולהשמיע, לשכנע ולהשתכנע"...

           

            תהליך ההיוועצות חייב להיות "תהליך דו צדדי –

            מצידו האחד הגורם המייעץ ומן הצד השני הגורם המקבל, הנותן דעתו בלב פתוח ובנפש

            חפצה לעצה המובאת בפניו ומכריע לאורה בגדר הסמכות שהוקנתה לו"

            ...נטעים, כי לעניין זה, אין נפקה מינה אם מדובר בחברה ממשלתית... או במעביד אחר.

            תהליך ההיוועצות, כאשר הוא נעשה כהלכה, יביא כדבר מובן מאליו לשיפור היחסים

            הקיבוציים, וימנע במרבית המקרים גם שרירות או אי-סבירות בהחלטתו של הצד ליחסים

            הקיבוציים הניתנת במסגרת סמכותו וכוחו".(דב"ע נב/2-4, נב/5-4 חברת תרכובות ברום

            בע"מ - ההסתדרות הכללית, פד"ע כ"ג 456, 464).

            ראה בנדון גם את פסה"ד עס"ק 1013/04 בנק דיסקונט בע"מ נ. ההסתדרות הכללית

            החדשה - הסתדרות המעו"ף (תקליטור עבודה ועוד).

            על כן קיימת חובת היוועצות וניהול מו"מ עם כל הצדדים המעורבים בפרשה זו ביחס להסכם

            המעבר וזאת עם ארגון העובדים היציג וועד העובדים של עובדי דגון.

 

118.    כמו כן, מן הראוי להזכיר גם את החלטת ביה"ד הארצי בס"ק 53/05 איגוד הבנקים בישראל

            נ. הסתדרות עובדים הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף -

            חטיבת עובדים הבנקים ואח' (טרם פורסם) (החלטה מיום 4.5.05), שם נדונה הבקשה של

            איגוד הבנקים למתן צווי מניעה כנגד השבתת המערכת הבנקאית בעקבות חששם של עובדי

            הבנקים מיישומו הצפוי של דו"ח ועדת בכר. ביה"ד הארצי קבע כי קיימת חובה על הבנקים

            לנהל משא ומתן עם העובדים באשר להשפעת התוכנית עליהם, אך כל עוד מתנהל מו"מ

            ענייני ובחום לב - אין הצדקה לקיומה של שביתה ולהשבתת הבנקים ע"י העובדים.

            אך כאמור לא זהו המקרה שלפנינו, במיוחד כשהמבקשת והמעבידים לעתיד מסרבים לנהל

            מו"מ עם עובדי דגון.

 

119.    המשיבה מס' 4 - טוענת כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין עובדי דגון. טענה זו

            אמנם נכונה פורמלית, אך חברת נמלי ישראל בע"מ באה בנעלי רשות הנמלים שאחראית
            על מתן הזכיון, בחירת הזוכים, תשלומי הכספים לזכיינים וכיסוי עלות שכרם של העובדים

            באמצעות הזכיינים.

            אין להתעלם גם מהעובדה כי המשיבה מס' 4 לקחה על עצמה לשלם לעובדי דגון את פדיון

            החופשה וגם את תשלומי הפנסיה. באשר לפיצוי הכספי של 2.5%-2 היא מוכנה לעת ללכת

            לבוררות עם המבקשת כדי שהבורר יפסוק מי אמור לשאת בעלות הכספית של 2.5%-2,

            המבקשת או המשיבה מס' 4.

            לכן בפועל - המשיבה מס' 4 שאמנם היא בגדר "הכיס העמוק" כטענת בא-כוחה, אך היא

            למעשה "המעביד בעקיפין" אם כי לא במישרין. מחובתה להשתתף בכל מו"מ המתקיים בין

            העובדים והארגון היציב ביחס להסכם המעבר בין המבקשת והמשיבים מס' 5 ו-6, כי היא זו

            העשויה לשלם לבסוף את הכספים הללו.

 

כספי הפיצויים העודפים 2.5%-2%

 

120.    המבקשת ומשיבה מס' 4 הסכימו למסור להכרעת בורר את המחלוקת בשאלה על מי 
            מביניהן 
חלה החובה לממן על עלות הפיצוי של 2.5%-2% בגין תקופת עבודתם של עובדי 
            דגון.

            הבוררות בין הצדדים הללו לא תשפיע על עובדי דגון שאינם שותפים לה.

 

121.    במהלך הדיון בביה"ד, בישיבה מיום 22.6.05, התחייב מר מיכאל שרן לשלם לכל עובדי דגון

            את מענקי 2.5%-2%, עד ליום 15.8.05 - וכדבריו בעמוד 59-58 לפרוטוקול:

 

                            "ת. אני גם חושב שלא היה אפילו מקום לשאול משום שהסכמנו פה אחרי

                            לחצים כאלה ואחרים, כופפו אותנו והסכמנו, אני אומר במרכאות כפולות כופפו

                            אותנו כי לא היתה לנו שום בעיה להסכים שאנחנו מתחייבים לשלם את מענקי ה-

                            2.5%-2% לכלל עובדי החברה, גם אלה שירצו לעבוד וימשיכו לעבוד אצל הזכיין

                            החדש מיד לאחר שאנחנו נפסיק את העבודה..."

                            "עד אמצע אוגוסט אנחנו מתחייבים לשלם את כל הסכומים גם לאלה שכן ימשיכו

                            לאור הבטחון התעסוקתי שהבטיחו להם ל-10 שנים. לכולם נשלם את זה..."

 

122.    על כן - לאור הבטחת מר מיכאן שרן - מנכ"ל המבקשת - שהינה מקובלת עלינו - על

            המבקשת לשלם לכל עובדי דגון הזכאים לכך את כספי הפיצויים העודפים של 2.5%-2% עד

            ה- 15.8.05, וזאת ללא כל קשר לנסיבות סיום עבודתם ו/או המשך עבודתם במשיבות מס' 5

            ו-6 החל מיום 1.8.05.

 

123.    לאור האמור לעיל - נושא כספי הפיצויים העודפים של ה- 2.5%-2% בא על פתרונו לשביעות

            רצון הצדדים, ואין מקום להמשך דיון בו בשלב הנוכחי, אלא אם כן יתברר אחרת.

 

סעיפי השקט התעשייתי

 

124.    התייחסנו בהרחבה בהחלטה לתוקפם החוזי והחוקי של ההסכמים הקיבוציים החלים על

            הצדדים. היות ומדובר כאן בתקופה החוקית של ההסכמים הקיבוציים אשר תוקפם החוזי

            הסתיים ב- 31.12.04, על כן מותר לעובדי דגון לשבות עד סיום תקופו החוזי של ההסכם

            הקיבוצי שכלל גם סעיפי שקט תעשייתי.

            ראה בנדון את פסה"ד:דב"ע 96/97-41 תדיראן קשר בע"מ נ. הסתדרות העובדים הכללית

            החדשה ואח' פד"ע ל"ב 306.

            וכן גם דב"ע נז/16-4 מרכז השלטון המקומי נ. ההסתדרות, פס"ע לב 1.

 

מאזן הנוחות

 

125.    השביתה של עובדי דגון יכולה לגרום למחסור של 10% בלבד של גרעיני תבואה בארץ, כך

            שלמעשה לא מדובר בגרימת נזק ממשי ומיידי לתושבי המדינה.

            הנזק שייגרם הוא נזק כספי בלבד. כלומר מדובר כאן בפגיעה כלכלית בשלב זה במבקשת

            וייתכן ואח"כ במשיבים מס' 5,4 ו-6 ואולי לצדדי ג', אם תפרוץ שביתה לתקופה ממושכת.

 

126.    כשמשווים את התנהגות המבקשת והמשיבים מס' 5,4 ו-6 זה מול זה, לעומת פניות אין ספור

            של עובדי דגון אליהם, וכשעובדי דגון ייתכן ועומדים "מול שוקת שבורה" בנסיבות המקרה, מן

            הראוי להעדיף את זכות השביתה של העובדים על פני הזכויות הקנייניות והממוניות של

            המבקשת והמשיבים.

 

127.    לאור כל האמור לעיל - הבקשות למתן צווי מניעה זמניים שיאסרו על קיום שביתה ו/או נקיטת

            עיצומים כאמור בבקשה - נדחות בזאת.

 

128.    היות ומדובר בסכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות.

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

ניתנה היום כ' בסיון תשס"ה, ( 27 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.


  powered by  
[Pixelit - בניית אתרים]
   |  
@ כל הזכויות שמורות אבני-הרצוג-אבידן את גורביץ' ושות'