Avni
טלפון: 04-8682020
 
דף הבית > פסקי דין > דיני מכרזים > מאדיקה מתקני ומשחקי ספורט בע"מ נ' יפה נוף
עת"מ 4233/07 מאדיקה מתקני ומשחקי ספורט בע"מ נ' יפה נוף תחבורה תשתיות ובנייה בע"מ,

בימ"ש המחוזי בשבתו בבית המשפט לעניינים מינהליים חיפה               עת"מ 4233/07

כב' השופט א. קיסרי

 

מאדיקה-מתקני ומשחקי ספורט בע"מ

בשם העותרת - עו"ד שרנצל מרדכי

 

נ ג ד

 

1. חברת יפה נוף תחבורה תשתיות בנייה בע"מ

בשם משיבה 1 - עו"ד יהודה שועלי ועו"ד רונית אדר-אזולאי

2. נ.ע. לבה בע"מ

 בשם משיבה 2 - עו"ד בני שפר ועו"ד טל ברוך

 

 

פסק דין

 

 

המשיבה 1 ("יפה נוף") פרסמה מכרז לביצוע מתקני משחק בפארק הנ"ל בחיפה ("המכרז"). אף

שהיו מספר מתעניינים שרכשו את מסמכי המכרז ואף השתתפו בסיור הקבלנים הרי בסופו של דבר

הוגשו שתי הצעות בלבד, זו של העותרת ("העותרת" או "מאדיקה") וזו של המשיבה 2 ("לבה").

ועדת המכרזים של יפה נוף החליטה ביום 18/6/07 לבחור בהצעת לבה כהצעה זוכה, ועל החלטה זו

נסבה העתירה (אשר בגדרה הוגשה גם הבקשה לצו זמני המונע, או מעכב, את ביצועה של החלטת

ועדת המכרזים).

 

לטענת מאדיקה יש לקבוע כי:

 

א.    בהצעה של לבה נפלו פגמים מהותיים וכי היא לא עומדת בתנאי המכרז; וכן

ב.    כי לבה לא עמדה בתנאי הסף להשתתפות במכרז, בהתאם לסעיף 3ב' להזמנה להציע הצעות.

טענותיה של מאדיקה מפורטות בהרחבה (ויש לומר, אולי אפילו יתר על המידה) הן בעתירה שהוגשה

והן בבקשתה למתן צווים זמניים. בטענות אלה הפליגה מאדיקה למחוזות רחוקים של תיאור מתקני

המשחקים הצפויים להיות מותקנים בפארק הנ"ל וצללה למעמקי ההסבר מדוע (ואיך) המתקנים

המוצעים על ידה, הם ורק הם, טובים ומתאימים ואילו המתקנים המוצעים ע"י לבה הם, כצפוי, בלתי

מתאימים ואינם עונים על הנדרש במכרז.

על פי החלטתי מיום 10/7/07, אשר בגדרה ניתן גם צו ארעי, הגישו המשיבות תשובות מקדמיות

לעתירה.

קודם שאתייחס לחלק זה בטענותיה של מאדיקה, ראוי לומר כי בין שאר תנאי המכרז נקבעו, בסעיף

00.18 של מסמך ג-1 (מפרט טכני מורחב) ("המפרט") (נספח "ב" לעתירה ונספח "ה" לתשובת יפה

נוף) גם אמות המידה על פיהן תקבע איכות המתקן המוצע. נאמר שם כי יפה נוף הקימה ועדה אשר

תשקלל את איכות המתקנים המוצעים לפי אמות מידה (המפורטות שם) של עיצוב, נסיון בארץ (של

המציע), התאמה ועוד, כאשר לכל אחד מן הפרמטרים ניתן משקל מסויים (ואף הוא חולק לאמות

מידה משניות, שכל אחד בתורה, קיבלה גם היא משקל).

בסעיף 00.19 של המפרט נאמר , בין השאר, כי משקל של כל אחד מחלקי ההצעה, קרי איכות

ומחיר, הוא 50%, וכי המעטפות המכילות את המסמכים שיקבעו את איכות הקבלנים ומוצריהם

יפתחו וימסרו "לועדת בדיקת איכות מתקני המשחק" שהוקמה ע"י ועדת המכרזים של יפה נוף

("ועדת ההערכה") וועדה זו "תקבע את איכות ההצעות עפ"י קריטריונים שנקבעו על ידה וצורפו

למסמכי המכרז (סעיף 00.18)" (ההדגשה שלי - א.ק.).

ואכן, לאחר שהוגשו ההצעות הן הוערכו ע"י ועדת ההערכה. מסקנות ועדת ההערכה סוכמו

בפרוטוקול ישיבה מיום 12/6/07 (נספח ח' לתגובת יפה נוף) ולפיהן קיבלה הצעת מאדיקה ציון של

43.33 (מתוך 50) ואילו הצעת לבה קיבלה ציון של 42.83 (מתוך 50).

משנאמרו הדברים עד כאן אפשר להוסיף ולומר כי בחומר שהוצג, בין אם ע"י העותרת ובין אם ע"י

המשיבות, אין כל סימן לכך שהערכת איכות או התאמת המתקנים שהוצעו ע"י המשתתפות במכרז

נעשתה באופן שאינו עולה בקנה אחד על תנאי המכרז.

אם הנחה זו היא נכונה, אזי משמעות הדבר הוא כי יש לדחות את טענות מאדיקה בעניין זה.

טעמו של הדבר הוא במושכלות היסוד בדיני מכרזים לפיה בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור

על ועדת המכרזים ואף לא כ"ועדת מכרזים עליונה" עע"מ 3190/02 קל בנין נ' החברה לטיפול

בשפכים רמת לבנים בע"מ תק-על 2003 (3) 2247, והאסמכתאות הנזכרות בפסקה 7 שם.

 

משום כך אין צורך להזקק לכל טענותיה של העותרת (שכאמור, הובאו בפירוט ובהרחבה) לפיהן לא

עמדה הצעתה של לבה בתנאי המכרז בנוגע לדרישות ביחס למתקנים (סעיפים 8-11 לעתירה).

למעלה מן הצורך ראוי להוסיף כי העותרת הרבתה להשתמש במטבע הלשון של "אי עמידה בתנאי

(או דרישות) המכרז" כתנא דמסייע לטענתה שיש לפסול את הצעת לבה.

אכן, אם ניתן היה לקבוע כי הצעתה של לבה אינה עומדת בתנאי המכרז אזי ניתן היה, אולי (אם היה

בה פגם מהותי), לפסול אותה מפני שכטענת העותרת, עקרון השוויון בדיני המכרזים מחייב שכל

המציעים יעמדו בתנאי המכרז ובודאי שכך הדבר במקום בו קבע בעל המכרז (במקרה דנן, יפה נוף)

כי "על המציעים לעמוד בכל התנאים המפורטים במסמכי המכרז" (סעיף 4ג' להזמנה לקבלת הצעות,

נספח "א" לעתירה). ואולם מי שאמון על הקביעה אם הצעה מסויימת עומדת בתנאי המכרז, אם לאו,

היא ועדת המכרזים ומשזו קבעה, בהליך הנחזה להיות תקין, כי הצעת לבה אכן עומדת בתנאים אזי

חוזרת השאלה למקומה והיא מהי העילה להתערבותו של בית המשפט בהחלטה של ועדת

המכרזים?

ועוד למעלה מן הצורך, וכדי להפיס את דעתה של העותרת, ניתן לומר כי משקבעה יפה נוף את

ההוראה בדבר האפשרות להציע מתקנים תחליפיים (סעיף ד' לפרק 40 במפרט נספח ב' לעתירה)

הרי שבכך היא פתחה פתח רחב לשיקול דעתה של ועדת המכרזים אשר בתורה סמכה על שיקול

דעתה של ועדת ההערכה (שכזכור מונתה כדי לקבוע את איכות והתאמת המתקנים המוצעים).

 

בנסיבות אלה קשה להבין מהו הפגם המהותי אותו מצאה העותרת בהצעתה של לבה, שהרי אם

ניתן, לפי לשונם של תנאי המכרז, להציע מתקנים שהם תחליפיים לאלה המפורטים במפרט כיצד

בכלל ניתן לומר כי קיים פגם בהצעה של מתקן שועדת המכרזים מצאה שהוא גם תחליפי וגם עונה

על אמות המידה שנקבעו.

סיכום ביניים עד כאן הוא כי העותרת לא השכילה להראות שבהחלטתה של ועדת המכרזים נפל פגם

כלשהו ובודאי לא כזה המצדיק את התערבותו של בית המשפט בהחלטתה.

 

אם כן, נותרה לדיון הטענה לפיה לבה לא עמדה בתנאי סף שנקבע בסעיף 3ב' של ההזמנה להצעות

(נספח "א" לעתירה) ולפיו "משתתפי המכרז יציגו עבודות בהיקף של 1.0 מליון ₪ לפחות בחמש

השנים האחרונות בתחום הרלבנטי כאשר לפחות אחת מן העבודות היא בהיקף של 250,000 ₪

ומעלה".

יפה נוף לא קבעה כיצד על המשתתפות במכרז להוכיח את עמידתן בתנאי סף זה. משכך, ניתן

לראות את התנאי כ"תנאי פנימי" אשר לועדת המכרזים ניתן הכוח להחליט אם מי שהגישה את

ההצעה במכרז עמדה בתנאי סף זה. בג"צ 443/81 סעדיאן נ' ראש עירית אשדוד פ"ד לז(4) 368,

373.

לבה הציגה מסמך ובו פירוט עבודות שביצעה וכן אישור בכתב מרואה חשבון המנוסח באופן התואם

את תנאי הסף האמור. ועדת המכרזים ראתה באסמכתאות אלה משום מילוי מספיק של חובת

ההוכחה לעמידה בתנאי הסף. העותרת העלתה, הן בכתב טענותיה והן בעת הדיון, טענות רבות

המכוונות כנגד המסקנה לפיה לבה עומדת בתנאי הסף האמור.

בהיבט העובדתי, יתכן ויש ממש בטענותיה של לבה כפי שיתכן שאין בהן כל ממש. אלא שזה אינו

הדבר הקובע. מה שקובע הוא שבעלת המכרז, יפה נוף, קבעה את התנאי וניסחה אותו בדרך בו הוא

נוסח. יתכן, ואיני קובע מסמרות בדבר, שהניסוח אינו מוצלח. יתכן גם, ואף בכך איני קובע לכאן או

לכאן, שראוי היה לקבוע את האופן בו על המציע להוכיח את עמידתו בתנאי הסף. ואולם כל אלה הם

הרהורים שלאחר מעשה (ואף למעלה מן הדרוש בהקשר הנוכחי). תנאי הסף כפי שנוסח נכלל בין

תנאי המכרז ואיש מן המשתתפים בסיור הקבלנים לא סבר כי יש להבהיר את השאלה כיצד תוכח

התמלאותו של התנאי. בנסיבות אלה יכולה היתה ועדת המכרזים למצוא כי לבה עומדת בדרישות

שנקבעו בתנאי הסף ומשעשתה כן, ובהעדר כל טענה, קל וחומר הוכחה, כי החלטה בעניין זה נגועה

בפגם חוקי הרי שיש לדחות גם את הטענה הזו של העותרת.

לאור התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון בשתי טענות סף שהעלו המשיבות, היינו שיהוי וחוסר

סמכות עניינית. בעניין האחרון, היינו חוסר הסמכות העניינית, אציין כי לכאורה יש ממש בטענת יפה

נוף לפיה לבית משפט זה (לעניינים מינהליים) אין סמכות לדון בנושאי מכרזים של תאגידים שבבעלות

ובשליטת רשויות מקומיות ("תאגידים מקומיים") (ראה לעניין זה בר"מ 5943/03 קצירו נ' החברה

הכלכלית תק-על 2003(2) 3238). זאת מפני שעדיין לא הותקנו התקנות שעל התקנתן מורה סעיף 4

של חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 14) התשס"ג - 2002 ("החוק המתקן") אשר אשר נועד להחיל

את חוק חובת המכרזים התשנ"ב - 1992 ("חוק המכרזים") גם על תאגידים מקומיים. זוהי תקלה

שיש להצטער עליה, במיוחד בהתחשב בכך שתאגידים מקומיים (כהגדרתם בחוק המתקן) תופסים

חלק נכבד (שגם הולך וגדל) בפעילות הכלכלית של רשויות מקומיות. כך או כך, כל עוד לא חל חוק

המכרזים על תאגידים מקומיים לכאורה אין סמכות לבית המשפט לעניינים מינהליים והעותרים כנגד

מכרזי תאגידים מקומיים יאלצו לכתת רגליהם בין הערכאות האזרחיות (אם ייושם מבחן שווי המכרז)

או לפנות בהליך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי (אם יבקשו סעד של ביטול מכרז או ביטול

זכיה. (השווה רע"א 7396/97 תק-על 98(1) 724).

בעניין דנא, משהתבקש סעד שאינו כספי ניתן היה לראות את הבקשה כנתונה לסמכות בית משפט

מחוזי וב"כ יפה נוף היטיב לעשות כשאישר כי יפה נוף אינה עומדת על טענת הסמכות, ובכך חסך

טרחה דיונית מיותרת.

אשר על כן, ועל יסוד הסכמת הצדדים בעת הדיון ביום 22/7/07, לפיה ינתן פסק דין בעתירה על יסוד

כתבי הטענות ועל יסוד הטיעון ביום הדיון, אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרת לשלם לכל

אחת מן המשיבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ (בצירוף מע"מ).

הצו הארעי שניתן ביום 10/7/07 בטל.

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום י' באב, תשס"ז (25 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.


  powered by  
[Pixelit - בניית אתרים]
   |  
@ כל הזכויות שמורות אבני-הרצוג-אבידן את גורביץ' ושות'