Avni
טלפון: 04-8682020
 
דף הבית > פסקי דין > דיני עבודה > אגודת הסטודנטים בטכניון, עמותה רשומה ואח' נ' משה ברמק
ע"ע 162/05 אגודת הסטודנטים בטכניון, עמותה רשומה ואח' נ' משה ברמק

בית הדין הארצי לעבודה                                                                        ע"ע 162/05

בפני כב' השופט ע. רבינוביץ

השופט ש. צור

השופט ר. כהן

נציג עובדים מר יהודה בן הרוש

נציג מעסיקים מר רפי פרבר

 

 

1. אגודת הסטודנטים בטכניון, עמותה רשומה

2. פלפל - פרסום וקידום מכירות בע"מ

3. מכלול - חברה למתן שירותים לסטודנטים בטכניון ובמוסדות אקדמאיים בע"מ

בשם המערערות - עו"ד קרן אבידן

 

נ ג ד

 

משה ברמק

בשם המשיב - עו"ד זיו פוקס

 

 

פסק דין

 

 

השופט שמואל צור

 

1.    מה דינם של הסכמי עבודה שנחתמו בין המערערות והמשיב. האם - כטענת המערערות - דין

ההסכמים להתבטל בשל כך שלא אושרו על ידי הגורם המוסמך ובשל חריגתם מתחומי הסביר

ותקנת הציבור או - כטענת המשיב - יש לתת את מלוא התוקף להסכמים אלה ולחייב את

המערערות לשלם את מלוא המגיע לו על פיהם. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערות

לביטול הסכמי העבודה ולהשבת כספים שקיבל המשיב על פיהם וקיבל בחלקה את תביעתו

הנגדית של המשיב לשלם לו כספים המגיעים לו ופיצוי על הפרת ההסכמים ועל עגמת נפש. על

פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש ערעור מטעם המערערות וערעור שכנגד על ידי המשיב.

בדיוננו נפתח בתיאור זהות הצדדים והרקע העובדתי, נעמוד על עיקר הדיון בבית הדין האזורי

ופסק דינו ועל טענות בערעור ולאחר מכן נפנה למצב המשפטי ולעמדתנו לגוף המחלוקת

הפרושה בפנינו.

 

הנפשות הפועלות

 

2.    המערערת מס' 1 היא אגודת הסטודנטים בטכניון (להלן - האגודה או אס"ט). האגודה הינה

עמותה רשומה כחוק ובה חברים בעיקר ציבור הסטודנטים בטכניון. עיקר מטרותיה של האגודה

הן פיתוח העזרה ההדדית בין חבריה, דאגה לאינטרסים ולצרכים האקדמיים החומריים

והתרבותיים של ציבור הסטודנטים והרחבת השכלתם, שיתוף ציבור הסטודנטים בפעולות למען

התפתחותו ויעילותו שלו ושל הטכניון ולשמש מוסד מקשר בין ציבור הסטודנטים לטכניון, סיוע

לסטודנטים במציאת תעסוקה ועוד מטרות חשובות ויפות כיוצאות באלה (ראו תקנות האגודה

בנוסח שנת 1999 מוצג י"ח בתיק המוצגים מטעם המערערות).

המערערות מס' 2 ו-3 הינן "חברת בת" ו"חברה נכדה" של האגודה, באמצעותן נותנת האגודה

שירותים נוספים לציבור הסטודנטים בטכניון: המערערת מס' 3 (להלן - מכלול) הינה "חברה בת"

אשר 90% ממניותיה שייכות לאגודה ו-10% ממניותיה שייכות לטכניון. המערערת מס' 2 (להלן

- פלפל) הינה חברה בת של מכלול אשר 99% ממניותיה שייכות למכלול ו-1% ממניותיה שייך

לאגודה.

 

3.    המשיב, מר משה ברמק (להלן - ברמק) הינו בוגר הטכניון. בשנת 1996, עת היה ברמק

סטודנט לתואר שני בפקולטה להנדסת תעשיה וניהול, הוא התקבל לעבודה באגודה כמנהל

כספים. בשנת 1998 הוקמה פלפל וברמק שימש גם כמנהל כספים שלה. מסוף שנת 1999

שימש ברמק כסמנכ"ל כספים של מכלול. בכל אלה הועסק ברמק במעמד של עובד שכיר. על

פרטי העסקתו של ברמק בכל אחת מן המערערות נעמוד להלן.

 

הרקע העובדתי

 

4.    ברמק החל בתפקידו כמנהל כספים של האגודה בשנת 1996. לטענתו, הוא הועסק בתחילת

דרכו בתנאי שכר של סטודנט (סעיף 3 לתצהירו). תנאי שכרו של ברמק בשנתיים הראשונות

לכהונתו לא פורטו ואין הם רלבנטיים לסכסוך שבפנינו.

 

5.    ביום 1.10.98 נחתם חוזה העסקה מפורט בין האגודה לבין ברמק הכולל נספח בדבר תנאי

ההעסקה (מוצג ט' למוצגי המערערות); ואלה עיקרי תנאי ההעסקה שנקבעו:

 

(1)  שכר עבודה - 12,830 ש"ח צמוד למדד.

(2)  נסיעות - 1,000 ש"ח ובנוסף תשלום עבור נסיעות בתפקיד על פי דיווח קילומטרים.

(3)  ותק מחושב לפי 8 שנים.

(4)  מכשיר טלפון נייד צמוד כולל גילום מס על ההטבה.

(5)  החזר הוצאות אש"ל וכיבוד בסכום של 500 ש"ח נטו.

(6)  הפרשה לביטוח מנהלים.

(7)  החזר הוצאות אחזקת רכב (דמי ביטוח ורישוי) מגולמים.

(8)  משכורת 13.

(9)  עם סיום ההעסקה זכאות לפיצויי פיטורים מלאים ובנוסף - מענק מגולם בגובה שלושה

חדשי משכורת.

(להלן - הסכם 10/98).

 

6.    סעיף 6.4 להסכם 10/98 קבע כי אחת לשנה תבדוק האגודה את תנאי העסקתו של ברמק. חרף

הוראה זו הוציאה לו האגודה, ביום 4.4.99, מכתב בדבר עדכון תנאי השכר (מוצג י' למוצגי

המערערות). מכתב זה נחתם בידי יו"ר האגודה מר ארז גולדמן, בידי סגן היו"ר מר אלי מנחם

ובידי חבר הנהלת האגודה מר אלכס סמוסב. לפי מכתב זה שונו תנאי ההעסקה של ברמק

שנקבעו בהסכם 10/98 כך:

 

(1)  שכר עבודה - 16,000 מיום 1.3.99, צמוד למדד, תוך הגנה מפני מדד שלילי.

(2)  נסיעות - 2,000 ש"ח בחודש (במקום 1,000 ש"ח).

(3)  החזר הוצאות נסיעה בתפקיד לפי 750 ק"מ לחודש (במקום לפי דיווח).

(4)  הבהרה כי הפרשות ברמק מן השכר הן בגבולות של 5% בלבד.

(5)  בונוס שנתי של 12% מהכנסות המימון נטו (הכנסות מימון בניכוי הוצאות מימון) למפרע

מהדו"ח לשנה 10/97 - 9/98 וכן בונוס חד פעמי בגובה 25,000 ש"ח לשנים 96/97.

(6)  החזר הוצאות עבור תיקונים ברכב, אחזקה שוטפת, טיפולים במוסך וחלפים שונים, בנוסף

על ההחזר המלא והמגולם של הוצאות הביטוח והרישוי.

(7)  הגדלת המענק עם סיום העבודה לתשעה חדשי משכורת מגולמים (במקום שלושה חדשים).

 (להלן - עדכון 4/99)

 

7.    ביום 23.9.99 נחתם בין האגודה לבין ברמק "הסכם עבודה אישי" להעסקתו כיועץ פיננסי

ואסטרטגי (מוצג י"א למוצגי המערערות). בהסכם זה נקבע כי ברמק יועסק באגודה מיום

1.1.2000 ועד 31.12.2002 (שלוש שנים) "בתפקיד יועץ מקצועי בנושאים ניהוליים באסט (היא

האגודה - ש.צ.) כגון נושאים פיננסיים, אדמיניסטרטיביים, ארגוניים ואסטרטגיים של אסט".

בהסכם זה נקבעו תנאי העסקה אלה:

 

(1)  שכר חדשי - 1,000 דולר.

(2)  זכאות ל-10 ימי קורסים והשתלמויות בשנה.

(3)  ביטוח מנהלים או קרן פנסיה.

(4)  קרן השתלמות.

(5)  הלוואה בסך 180,000 ש"ח לפרעון בתום תקופת ההסכם.

(6)  מנוי שנתי לעיתון "גלובוס".

(7)  זכות לקבלת משכורת כנגד חשבונית מס על בסיס עלות השכר והתנאים הנלווים של האגודה.

(8)  זכאות ל-200 שעות חופשה בשנה לכל שנת עבודה.

(9)  דמי מחלה מהיום הראשון.

(10) פיצויי פיטורים בכל מקרה של סיום העבודה.

(11) זכאות למלוא השכר ותנאי העבודה לכל תקופת ההסכם (3 שנים) גם אם תופסק ההעסקה קודם לכן.

(להלן - הסכם 9/99)

 

8.    ביום 31.10.99 נחתם בין האגודה לבין ברמק הסכם פרישה אישי (מוצג י"ב למוצגי

המערערות). לפי הסכם זה יסיים ברמק את עבודתו כמנהל כספים ואדמיניסטרציה באגודה ביום

31.12.99 ויהיה זכאי להטבות הבאות:

 

(1)  שכר קובע של 18,735 ש"ח.

(2)  פיצויי פיטורים בשיעור 100%.

(3)  פדיון ימי חופשה לפי עלות שעת עבודה של ברמק לאגודה בסך 175.24 ש"ח כפול מספר

שעות החופשה שיעמדו לזכותו.

(4)  מענק פרישה על בסיס 9 חודשי שכר בסכום של 168,615 ש"ח נטו אשר יגולם על ידי האגודה.

(5)  העברת הטלפון הסלולארי לברמק בלא תמורה.

(6)  תשלום יחסי של דמי הבראה, משכורת 13 ובונוס.

(להלן - הסכם הפרישה).

 

9.    בנוסף לעבודתו באגודה, הועסק ברמק גם כסמנכ"ל הכספים של פלפל. לפי הסכם מיום

12.4.98 (מוצג י"ג למוצגי המערערות) הועסק ברמק בפלפל בהיקף משרה של 30% בשכר

חודשי של 3,000 ש"ח (להלן - פלפל 1). ביום 1.10.98 נחתם "נספח להסכם עבודה אישי" בין

פלפל לבין ברמק לפיו עודכן שכרו של ברמן לסכום חודשי של 4,500 ש"ח. כמו כן נקבע בנספח

כי יופרשו לו כספים לקרן השתלמות (להלן - פלפל 2).

 

10.  ביום 23.9.99 נחתם הסכם נוסף (שלישי במספר) בין פלפל לבין ברמק הנושא כותרת "נספח ב'

להסכם עבודה אישי" (מוצג ט"ו למוצגי המערערות).

לפי הסכם זה, החל מיום 1.9.99, יעבוד ברמק בפלפל במשרה מלאה ושכרו יעמוד על 6,000

ש"ח לחודש. נקבע בהסכם כי ברמק יועסק בפלפל לפחות עד יום 31.12.2002, עם זכאות

למלוא השכר לכל התקופה גם אם תסתיים ההעסקה ביוזמת פלפל מכל סיבה שהיא. נקבע

בהסכם כי לתקופה ינואר 2000 - יוני 2000 תשולם לברמק משכורת נוספת של 1,000 דולר

לחודש (להלן - פלפל 3).

 

11.  ביום 2.9.99 נחתם בין מכלול לבין ברמק הסכם העסקה לפיו יכהן ברמק כסמנכ"ל כספים של

מכלול ובהמשך יתמנה כמנכ"ל. נקבע כי תקופת העסקתו של ברמק כסמנכ"ל כספים תחל ביום

1.11.99, ביום 16.7.2002 הוא יתמנה כמנכ"ל ויועסק עד 31.10.2005 (סך הכל 6 שנים).

נקבע בהסכם כי שכרו החודשי של ברמק יעמוד על 14,000 ש"ח אשר יועלה ב-1,000 ש"ח

ביום 1.5.00 ובסכום זהה נוסף ביום 1.1.01. עוד נקבע כי ברמק יהיה זכאי לטלפון סלולארי,

החזקת רכב, ביטוח מנהלים, קרן השתלמות וזכאות מלאה לפיצויי פיטורים (להלן - הסכם

מכלול).

 

12.  ביום 1.11.99 נערך הסכם בין ברמק לבין מכלול לפיו מכר ברמק למכלול את רכבו מסוג "מזדה

לנטיס" בסכום של 65,000 ש"ח (מוצג ו' למוצגי המערערות).

 

13.  סיכומם של דברים עד כה מעלה:

 

(1)  ברמק הועסק באגודה כמנהל כספים משנת 1996 ועד 31.12.99 בתנאי שכר לפי הסכם

10/98, כפי שעודכנו בעדכון 4/99, ולפי הסכם 9.99.

(2)  ברמק סיים עבודתו כמנהל כספים באגודה ביום 31.12.99 לפי תנאי הסכם הפרישה.

(3)  במקביל לעבודתו באגודה הועסק ברמק גם כסמנכ"ל כספים של פלפל משנת 1998 בהיקף

משרה של 30% ובהיקף משרה מלא מיום 1.9.99 תוך התחייבות להעסיקו עד 31.12.2002.

(4)  בנוסף לכל אלה הועסק ברמק כסמנכ"ל כספים במכלול מיום 1.11.99 עם התחייבות

להעסקתו לתקופה של 6 שנים.

 

14.  ביום 15.3.2000 הודיעו המערערות לברמק כי הסכם 9/99 והסכם הפרישה עם האגודה, כמו

גם הסכם פלפל 3 והסכם מכלול בטלים, מאחר שנעשו בלא הרשאה ותוך הפרת חובת אמונים

כלפי המערערות. ברמק נדרש להפסיק את עבודתו לאלתר, להחזיר את הציוד שקיבל מהן וכן

להשיב לאגודה סכום של כ-200,000 ש"ח ולפלפל סכום של כ-9,300 ש"ח (מכתב עו"ד אטיאס

לברמק; נספח ה' לתצהירו של ברמק - מוצג 3 ממוצגי ברמק).

 

ההליך בבית הדין האזורי

 

15.  בבית הדין האזורי בחיפה הגישו המערערות תביעה כספית והצהרתית נגד ברמק. בכתב

התביעה המתוקן (מוצג י"ט ממוצגי המערערות) התבקש בית הדין להצהיר על בטלותם של

מסמך עדכון השכר מיום 4.4.99 (עדכון 4/99), הסכם עבודה אישי מיום 23.9.99 (הסכם

9/99), הסכם הפרישה מיום 31.10.99 - כל אלה בין ברמק לבין האגודה - וכן על בטלותם של

"נספח ב' להסכם עבודה אישי" מיום 23.9.99 בין ברמק לפלפל (פלפל 3) ושל ההסכם מיום

2.9.99 בין ברמק למכלול (הסכם מכלול). כמו כן תבעו המערערות לחייב את ברמק לשלם להן

סכום כולל של 521,499 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, מתוכו סכום של

497,331 ש"ח לאגודה.

בכתב התביעה פורטו ההסכמים השונים בין הצדדים ונמנו שורה של תנאים אשר, לפי הטענה,

הם בלתי סבירים בעליל. המערערות טענו כי תוך תקופה קצרה השתנו תנאי השכר של ברמק

באופן שבין שנת 1998 לשנת 1999 צמח שכרו בשיעור של פי ארבעה. לתביעה צורפה חוות

דעת של משרד רו"ח קוסט-פורר לפיה, בתקופה המבוקרת, שכרו של ברמק באגודה חרג מעל

ומעבר לעליית השכר במשק, קצב עליות השכר בשנת 1999 (חלקן למפרע) ומכל המקובל לגבי

בעלי תפקיד דומה. לטענת האגודה, ברמק עשק אותה ועשה על חשבונה עושר ולא במשפט תוך

הפרת אמונים.

אשר להסכם פלפל 3 נטען כי תנאי העסקתו של ברמק בפלפל שונו לחלוטין במטרה להסתיר

מעיני ההנהלה החדשה "מערכת משומנת היטב של נתינת ונטילת כספים". אשר להסכם מכלול

נטען כי תנאיו נוגדים את טובתה של מכלול והם בלתי סבירים בעליל. כמו כן נטען כי ברמק מכר

את מכוניתו למכלול במחיר מופרז.

 

16.  ברמק הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד. לטענתו, התביעה נגדו הוגשה על רקע של סכסוך

פוליטי, בעקבות חילופי גברא בהנהלת האגודה. לטענתו, ההסכמים עימו נחתמו כדין על ידי

הגורמים המוסמכים במערערות ורמת שכרו - גם לאחר החתימה על עדכון 4/99 - היתה נמוכה

מהמקובל בשוק הפרטי לגבי אדם במעמדו ובהשכלתו. לטענתו, כל הסכמי השכר שנחתמו עימו

היו גלויים וידועים והשתקפו בתלושי השכר. לטענתו, תנאי שכרו נקבעו על ידי ועדת הכספים

שהיתה מוסמכת מטעם הנהלת האגודה לקבוע ולבחון את תנאי השכר. לטענתו, ועדת הכספים

התכנסה שלא בנוכחותו ואישרה את תנאי השכר המוסמכים. לטענתו תנאי השכר נקבעו במטרה

למנוע ממנו לעזוב לשוק הפרטי. אשר להסכם הפרישה טען ברמק כי הוא פרי של משא ומתן וכי

בפועל הוא קיבל רק 4.5 חודשים כמענק פרישה, במקום תשעה חודשים עליהם הוסכם.

לטענתו, תנאי העסקתו סבירים בהתייחס לכישוריו ולפירות עבודתו אשר הביאו את האגודה

ממצב של גרעון (בחודש אוקטובר 1996) לרווחיות של 4 מליון ש"ח (בסוף דצמבר 1999).

לטענתו, מכירת רכבו למכלול נעשתה על פי בקשת מכלול מטעמים של רצון לחסוך רכישת רכב

חדש והמחיר שנקבע היה מחיר השוק. לטענתו, ביטול ההסכמים נעשה באופן חד-צדדי ושלא

כדין.

בתביעה שכנגד תבע ברמק לשלם לו סכומים שונים של שכר, תנאים סוציאליים, פיצוי בגובה

השכר לו היה זכאי לתקופה החוזית בסכום כולל של 1,181,635 ש"ח. משיקולים של גובה

אגרת בית הדין העמיד ברמק את תביעתו הכספית על סכום כולל של 600,000 ש"ח, ממנו –

100,000 ש"ח מן האגודה, 200,000 ש"ח מפלפל ו-300,000 ש"ח ממכלול. בכתב ההגנה

לתביעה שכנגד המערערות טענו כי ברמק אינו זכאי לסכומים אותם תבע, והסתמכו בעיקר על

טענותיהם מן התביעה העיקרית.

 

17.  בית הדין האזורי (כב' השופט מיכאל שפיצר; תיק עב' 3261/00) דחה את תביעת המערערות,

תוך שהוא מקטין את פיצוי ההסתגלות לברמק לגובה של שכר שלושה חדשים בלבד. בית הדין

האזורי קיבל את התביעה שכנגד של ברמק בחלקה וחייב את המערערות לשלם לו פיצוי על

הפרת חוזי העסקה

בגובה של שנת השתכרות בסכום של 288,000 ש"ח, שכר לחודשים פברואר - מרץ 2000,

פדיון חופשה בסך 13,278 ש"ח, דמי הבראה בסכום של 2,115 ש"ח, פיצוי על עוגמת נפש

בסכום של 50,000 ש"ח והוצאות משפט בסכום של 25,000 ש"ח.

 

18.  בית הדין האזורי בחן את התביעה בשני היבטים: האחד - כשרותם ותוקפם של ההסכמים שבין

ברמק לאגודה והשני - האם חרגו תנאי ההעסקה של ברמק ממתחם הסבירות.

בית הדין האזורי עמד על הוראות תקנון האגודה לפיו יש לקיים בחירות למוסדות האגודה מידי

שנה. מציאות זו הביאה את האגודה ליצור תשתית ניהולית קבועה, בבחינת "CIVIL

SERVICE", אשר תפעל על בסיס מקצועי ובלא זיקה פוליטית (סעיפים 67 - 68 לפסק הדין).

בית הדין ציין כי ברמק הביא בפעילותו המקצועית לשגשוג כלכלי של האגודה.

בשנת 1999, כך נאמר בפסק הדין, ניצב ברמק בפני פרשת דרכים כשנפתחו בפניו אפשרויות

תעסוקה בשוק הפרטי, עם הכנסה גבוהה בצידה ועל רקע זה נערכו עימו הסכמי השכר. בית

הדין קבע כי כל ההסכמים עם ברמק נחתמו בידי מורשי החתימה של האגודה. יותר מכך, בית

הדין מציין כי כל החוזים בדבר תנאי העסקתו של ברמק - אף שנערכו על ידו - היו "על השולחן"

ופרטיהם גלויים וידועים להנהלת האגודה ואף השתקפו בתלושי השכר.

בית הדין מציין כי תביעה נפרדת שהגישה האגודה נגד חברי ועדת הכספים שאישרו את הסכמי

השכר עם ברמק, הסתיימה "בקול דממה דקה". בתוך כך בית הדין האזורי התייחס לחוות דעתו

של רו"ח רצ'קובסקי שהוגשה מטעם האגודה וקבע שהיא "מוטה ומגמתית", תוך שהוא עומד על

מספר נקודות התומכות במסקנה זו (סעיפים 102 - 103 לפסק הדין). לפיכך, כך קבע בית הדין

האזורי, אין בסיס לטענת האגודה כי הסכמי השכר עם ברמק נטולי תוקף.

 

19.  לאחר דברים אלה נפנה בית הדין האזורי לבחון האם חורגים ההסכמים מגדר הסביר. בית הדין

אבחן את העניין שבפניו מזה שנדון בפרשת מפעל הפיס (תיק עב' (תל אביב) 300851/98

מפעל הפיס - גדעון גדות ואח'), אף שקבע כי האגודה - כמו מפעל הפיס - היא לפחות גוף דו-

מהותי שהנורמות הנדרשות ממנו אינן נופלות מאלה של מפעל הפיס (סעיף 106). בית הדין

קיבל את חוות דעתו של רו"ח זיצר, מטעם ברמק, אשר קבע כי מחישוביו של רו"ח רצ'קובסקי,

מטעם האגודה, יש לנטרל רכיבים שונים המעמידים את שכרו החדשי של ברמק לשנת 1999 על

סכום של 26,448 ש"ח, ללא הוצאות רכב. בית הדין קבע כי הסכמי השכר של ברמק עומדים

באמות המידה של סבירות ומידתיות ולא היה בהם משום ניצול חולשה כלשהי של מי מבעלי

התפקידים באגודה (סעיף 110).

בית הדין קבע כי תנאי העסקתו של ברמק אינם עולים על המקובל, על רקע כישוריו והעובדה

שהיתה לו אלטרנטיבה תעסוקתית בתחום ההיי-טיק (סעיף 110). עם זאת, בית הדין קבע כי

מענק הפרישה בגובה 9 משכורות לאחר תקופת עבודה של 3.5 שנים בלבד חורג מהסבירות

והעמיד את סכום המענק על 3 משכורות (סעיפים 112 - 114).

 

20.  אשר לתביעה שכנגד, בית הדין קבע כי, לאור הפרת ההסכמים עם ברמק, על האגודה לפצות

אותו בסכום השווה לשכר של שנה אחת לפי שכר של 24,000 ש"ח לחודש (סעיף 121).

כמו כן פסק בית הדין האזורי כי ברמק זכאי לשכר עד מועד פיטוריו (23.3.00), אך נמנע

מפסיקת פיצויי הלנת שכר. בית הדין האזורי פסק לברמק פדיון חופשה בסכום של 13,278 ש"ח

ודמי הבראה בסכום של 2,115 ש"ח. בית הדין דחה את התביעה לתשלום תנאים נלווים שאינם

ברי פדיון וזכויות שלא התגבשו במועד סיום העבודה.

אשר לפיצוי על נזק לא ממוני (עוגמת נפש) מציין בית הדין כי התנהגות המערערים כלפי ברמק

"הגיעה לכדי רדיפתו, תוך נכונות להעלות כלפיו טענות, שעל פניהן ברור שאין בהן ולא כלום"

(סעיף 131). בית הדין ציין כי המערערות פגעו בברמק ובשמו הטוב שלא לצורך והסבו לו נזק

לא ממוני. בראש נזק זה פסק בית הדין האזורי לברמק פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח.

 

הערעורים

 

21.  על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש ערעור על ידי האגודה, פלפל ומכלול מצד אחד, וערעור

שכנגד על ידי ברמק.

 

22.  ערעור האגודה, פלפל ומכלול מתייחס במיוחד לעניינים הבאים:

 

(1)  בית הדין טעה בכך שקבע שמקור הסכסוך הוא בחילופי השלטון באגודה.

(2)  הסכמי השכר עם ברמק נחתמו אמנם על ידי מורשי החתימה, אך לא הובאו לאישור

ההנהלה כמתחייב מתקנון האגודה, מהחלטת הנהלת האגודה מיום 5.4.98 ומחוק

העמותות.

(3)  ברמק - במעמדו כאיש הכספים באגודה - עשה באגודה כבתוך שלו, תוך ניצול חוסר הידע

של יושבי הראש והסגנים. ברמק ערך הסכמי שכר חריגים ומופרזים, תוך שינויים מידי

מספר חדשים וחלוקתם בין האגודה, פלפל ומכלול, זאת תוך חריגה ממטרות האגודה

ובניגוד לתקנת הציבור. כתוצאה מכך עלה שכרו של ברמק בשיעור של 400% במהלך

תקופה של שנה אחת בלבד. בשנת 1999 שכרו של ברמק עמד על כ-42,000 ש"ח לחודש

בתוספת בונוסים של 178,840 ש"ח ולא על כ-26,000 ש"ח כפי שקבע בית הדין.

(4)  התנהגותו של ברמק נגועה בחוסר תום לב ובהפרת אמונים, בין השאר בכך שפעל להסתיר

את הוצאות שכרו תחת סעיפים שונים שאינם שכר בלבד.

(5)  חוות דעתו של רו"ח זיצר מבוססת על נתוני שכר במוסדות ללא כוונת רווח ובאגודות

מקצועיות והאמור בה אינו רלבנטי לשכר במערערות ולכן שגה בית הדין בקובעו ששכרו של ברמק
סביר על בסיס חוות דעת זו.

(6)  בית הדין שגה בכך שחייב את המערערות בסכומי הפיצויים שבפסק הדין.

 

23.  בתשובה לערעור תומך ברמק, בעיקרו של דבר, בפסיקת בית הדין האזורי. אשר לערעור

שכנגד, מעלה ברמק מספר עניינים שעיקרם הוא:

 

(1)  המנעות מפסיקת פיצויי פיטורים מפלפל על תקופת עבודה של 30 חודשים.

(2)  המנעות מפסיקת פיצויי הלנה מלאים על שכר עבודה שלא שולם, ועל פדיון חופשה והבראה.

(3)  המנעות מפסיקת פיצוי על הפרת הסכמי העבודה מעבר לשנת השתכרות אחת.

(4)  לא היה מקום להפחית את סכום הפיצוי על הפרת הסכמי העבודה בשל העדר נתונים על

מידת הקטנת הנזק.

(5)  לא היה מקום לקחת בחשבון לקולא את העובדה שבית הדין הטיל על האגודה חיוב כספי

כבד שעה שהאישים שהיו מעורבים בסכסוך אינם פעילים יותר באגודה.

 

דיון והכרעה

 

24.  לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד, מוצאים אנו כי פסק דינו של

בית הדין האזורי אינו עומד במבחן הביקורת וכי יש לקבל את ערעורן של האגודה, פלפל ומכלול,

לדחות את הערעור שכנגד, לבטל את פסק הדין, לעצב את מערך הזכויות של ברמק עם סיום

כהונתו במערערות על בסיס אחר ולהכיר בזכותן של המערערות להשבה. נעמוד להלן על מספר

עיקרים עליהם ראוי להשתית את פסק הדין בסכסוך שבפנינו, בשונה מגישת בית הדין האזורי.

 

מעמדן של המערערות

 

25.  האגודה, פלפל ומכלול הן התאגדויות מתחום המשפט הפרטי: האגודה הינה עמותה הפועלת

לפי חוק העמותות, תש"ם -1980 ואילו פלפל ומכלול הן חברות המאוגדות ופועלות לפי חוק

החברות, תשנ"ט-1999. שאלה היא האם מעמדן זה של המערערות מוביל למסקנה שיש לבחון

את התנהגותן והתנהגות האורגנים שלהן, לפי אמות מידה החלות על גוף פרטי. התשובה על כך

שלילית. לא זו בלבד שהאגודה היא עמותה אשר - על פי טיבה - פועלת למען מטרות ציבוריות

ושלא על מנת להשיא רווחים לבעלי מניות ובעלי הון, אלא שהאגודה נועדה, על פי מטרותיה,

לשרת את ציבור הסטודנטים בטכניון (סעיף 2 לעיל). אלה הן מטרות ציבוריות מובהקות וכל אלה

הפועלים בשמה ומטעמה הינם שליחים להשגת מטרות אלה. האורגנים של האגודה - כמו גם

עובדיה - הם לא פחות מאשר שליחי הציבור. הם פועלים לא למען עצמם אלא למען הציבור אותו

הם משרתים. בפעולתם, יש להם כוחות וסמכויות ככל שניתנו להם במסמכי היסוד של האגודה,

לא פחות אך גם לא יותר. במעמדם זה חלים על הפועלים מטעם האגודה נורמות וכללי התנהגות

הנובעים ממעמדם זה: עליהם לפעול בגדר סמכותם, תוך הפעלת שיקולים ענייניים, בנאמנות,

בפתיחות, בשקיפות, ביושר, בתום לב ובסבירות. הוא הדין לגבי פלפל ומכלול שאף שהן חברות

"פרטיות", הרי הן בבעלות כמעט מלאה של האגודה ואף הן הוקמו כדי לשרת את ציבור

הסטודנטים ולא להשיא רווחים לעצמן או לבעלי מניותיהן.

 

26.  בבית הדין האזורי התעוררה שאלת מעמדן של המערערות. שאלה זו התעוררה תוך זיקה

לפסיקת בית הדין האזורי בתל אביב בפרשת מפעל הפיס (עב' 300851/98 מפעלי הפיס - גדעון

גדות), בה נקבע כי מפעל הפיס הינו גוף "דו-מהותי". בקשר לכך פסק בית הדין האזורי בענייננו,

לאמור:

"הגם שלטענת ברמק בסיכומיו כי מפעל הפיס, בשונה מהאגודה, הינו גוף

דו-מהותי, הרי שאין דעתנו כדעתו. מדובר בעמותה ציבורית, המיועדת

לשרת ציבור סטודנטים - ראשיה נבחרים בהליכים דמוקרטיים, והאגודה

היא למיצער גוף דו-מהותי, שהנורמות הנדרשות ממנו אינן נופלות מאלה

של מפעל הפיס"

(סעיף 106 לפסק הדין).

 

אלה הם דברים נכוחים ונכונים. מבלי להיזקק להבחנה המדויקת בין גוף "פרטי" לבין גוף

"ציבורי", אין ספק שהאגודה - כמו גם פלפל ומכלול - הם לפחות גופים "דו-מהותיים" שחלים

עליהם גם - ואולי בעיקר - כללים ונורמות מן המשפט הציבורי.

גם אם גופן של המערערות נטוע בתחומי המשפט הפרטי הרי רוחן ונשמת אפן מצויות בעולמו

של המשפט הציבורי. יפים לענייננו בהקשר זה דברי השופטת נילי ארד בפרשת מפעל הפיס

בשלב הערעור (ע"ע 1046/04 רחל גואטה ואח' - מפעל הפיס; טרם פורסם, ניתן ביום 7.8.05),

לאמור:

 

"הנה כי כן, הצביון ה"פרטי" של מפעל הפיס ופעילותו הפיננסית כחברה

פרטית, אין בהם כדי לפגוע או לשנות כמלוא הנימה מעיקר מהותו ותכליתו

הציבורית, המיועדת כל כולה לטובת הציבור ולרווחתו. מפעל הפיס לא

הוקם כמפעל הימורים פרטי או כקזינו להפקת רווחי הימורים ולא לשם כך

מקבל הוא היתר מאת שר האוצר לקיום הגרלות על פי דין. שלא כחברה

פרטית, תכלית קיומו ופעילותו של מפעל הפיס הינה בהעמדת הרווחים

שהפיק ממפעל ההגרלות לרשות הציבור ועבורו. זו תשתית כינונו. זה

הטעם להתרת פעילותו בקרב הציבור בישראל. כמוהו כרשות הציבורית,

משלו ועבורו אין לו למפעל הפיס ולא כלום. הרווחים הנצברים אצל מפעל

הפיס הם כספי ציבור. מן הציבור התקבלו ולתועלות הציבור נועדו. רווחים

אלה הם בידי מפעל הפיס פקדון שנתן בידו הציבור. מכאן חובת האמון

המוגברת המוטלת על מפעל הפיס שלא לפזר לרוח את הרווחים שצבר

מכספי ההגרלה ולנהוג בכספי הציבור במידת הזהירות הנדרשת ובאמות

המידה המתחייבות מתכלית קיומו ופעילותו".

(סעיף 37 לפסק הדין).

 

דברים אלה, בשינויים המחוייבים, יפים גם לענייננו ונדמה שאין צורך להוסיף עליהם. דברים אלה

יהוו לנו נקודת מוצא ואבן פינה בהמשך דיוננו.

 

הסמכות

 

27.  אין חולק כי המסמכים אשר שינו את שכרו ותנאי העסקתו של ברמק בשנת 1999 ואת תנאי

פרישתו (עדכון 4/99; הסכם 9/99 והסכם הפרישה), נחתמו על ידי חברי ועדת הכספים של

האגודה שהיו מוסמכים לעסוק בענייני שכר העובדים (סעיף 74 לפסק הדין של בית הדין

האזורי). עם זאת, טוענת האגודה כי התקשרויות אלה בטלות בשל חריגה מגדר הסמכות משום

שלא הובאו, כנדרש, לידיעת הנהלת האגודה. טענה זו מתייחסת לאגודה בלבד ולהלן נבחן

אותה.

 

28.  תקנון האגודה בנוסחו משנת 1996 (מוצג י"ז למוצגי המערערות) מוסר בידי הנהלת האגודה

את הסמכות לקבוע תנאי שכר לבעלי תפקידים:

 

"ההנהלה תקבע, בכפוף להוראות התקנון מי מבעלי התפקידים באגודה

יקבל שכר, ומה יהיה שיעור השכר (בכפוף להוראות התקנון)".

 (סעיף 1(ב) לפרק י"ב לתקנון האגודה לשנת 1996).

 

הוראה זו נותרה בעינה גם בנוסח המתוקן של תקנון האגודה אשר התקבל בחודש דצמבר 1999

(סעיף 29(ג) שבו), אלא שבאותו תקנון הוספה הוראה המאפשרת להנהלה "להעביר כל תפקיד

שהוטל עליה או כל סמכות שניתנה לה לכל אחד מחבריה ו/או ועדה הפועלת מטעמה שתמונה

לפי הצורך (סעיף 29(ד')). ואמנם, התקנון עצמו לשנת 1999 הקים ועדת כספים בהרכב היו"ר,

סגן היו"ר, חבר הנהלה ויו"ר ועדת הביקורת כמפקח נטול זכות הצבעה (סעיף 62 לתקנון) אשר

מתפקידה, בין השאר, "אישור ופיקוח על חוזי שכר של עובדי האגודה" (סעיף 63(ב) לתקנון).

 

 

מעבר לכך קבע התקנון מדצמבר 1999 נהלים לעבודת ועדת הכספים ובהם, בין השאר, חובת

ניהול פרוטוקול, שמירה על סודיות, תקופת כהונה ועוד (סעיף 64 לתקנון) . מבין הוראות אלה

ראוי להפנות לסעיף 64(ד') לתקנון 1999 הקובע לאמור:

 

"יו"ר הועדה (היא ועדת הכספים - ש.צ.) ידווח להנהלת אס"ט (היא האגודה

-          ש.צ.) על ההחלטות הסופיות שהתקבלו בה באופן כללי ומבלי לפגוע

באמור בסעיף ג' (הקובע סנקציה על הפרת חובת הסודיות - ש.צ.)".

 

29.  תקנון 1999 התקבל, כאמור, בחודש דצמבר 1999, לאחר מועד חתימתם על עדכון 4/99, של

הסכם 9/99 ושל הסכם הפרישה ולכאורה, עד מועד קבלתו, חל ההסדר הקודם לפיו הסמכויות

בנושא השכר מסורות להנהלת האגודה. אלא שמסתבר שנוסחו של תקנון 1999 משקף החלטה

של ההנהלה מיום 5.4.98 - עליה לא היה חולק - בדבר הקמת ועדת שכר בנוסח כמעט זהה

לזה שבסעיפים 62 - 63 לתקנון 1999 (סעיף 82 לפסק הדין של בית הדין האזורי ומוצג ז'

ממוצגי המערערים). לפי זה, ועדת השכר אמנם היתה מוסמכת, במהלך שנת 1999, לקבוע

ולשנות את תנאי שכרו של ברמק.

 

30.  אך מה בדבר חובת הדיווח הקבועה בתקנון? האם גם היא מעוגנת בהחלטה קודמת של הנהלת

האגודה? שאלה זו חשובה שכן אין חולק שועדת השכר לא דיווחה להנהלת האגודה על פרטי

הסכמי השכר עם ברמק לשנת 1999. האם, בשל כך, נגועים הסכמים אלה בחוסר סמכות?

בבית הדין האזורי הובאו ראיות בדבר קיומה של החלטה נוספת של הנהלת האגודה - החלטה

מיום 28.9.98 - לפיה, בחלק הנוגע לעניננו –

 

"... הועדה תאשר כל עדכון שכר של העובדים הקבועים או הטבה ותעדכן

את ההנהלה בהחלטותיה".

(סעיף 83 לפסק הדין של בית הדין האזורי, מוצג ח' ממוצגי המערערות

ותצהירו של מר זיו ברק - מוצג ד' שם).

 

אם אמנם התקבלה החלטה שכזו, הרי נפל פגם בהסכמי השכר של ברמק משנת 1999 בשל כך

שלא דווח עליהם להנהלת האגודה.

 

31.  למרות שבבית הדין הוצג צילום של אותה החלטה, מצא בית הדין האזורי שלא לקבלו משום

שהסתבר כי ספרי הפרוטוקולים של האגודה נעלמו, דבר שלדעת בית הדין "... שומט את

הקרקע מתחת לאפשרות לתת משקל כלשהו לנספח ב'..." (הוא צילום פרוטוקול החלטת

ההנהלה מיום 28.9.98 - סעיף 86 לפסק הדין). בקשר לכך מוסיף בית הדין ומציין כי צילום

מאותו מסמך אינו נושא תאריך והוא חלק הלקוח מאמצע הפרוטוקול ומסופו עולה שיש לו המשך

בעמוד הבא (סעיף 90 לפסק הדין), כך שאין לקבלו כראיה לתוכן ההחלטה שהתקבלה.

 

32.  אני סבור שבית הדין האזורי התייחס בנוקשות יתירה ובפורמליות מוגזמת בהחלטתו שלא לקבל

את נוסח החלטת ההנהלה מיום 28.9.98:

 

ראשית - צילום המסמך הוצג כחלק מתצהירו של מר זיו ממנו עולה כי נוסח ההחלטה אומנם

קיים ואף הוצג - כחלק מספר הפרוטוקולים - בפני ב"כ האגודה.

שנית - בית הדין עצמו עמד על כך שההוראה בדבר חובת ועדת השכר (היא ועדת הכספים לפי

תקנון 1999) לעדכן את הנהלת האגודה בנושאי שכר, אשר קיבלה תוקף תקנוני בדצמבר 1999

(סעיף 64(ד) שבו), היתה קיימת עוד קודם לכן אלא שההנהלה היתה "מצויה בתמונה באופן

כללי" כדברי בית הדין (סעיף 85 לפסק הדין). אם אמנם היתה קיימת נורמה שכזו, אין הצדקה

להתעלם ממנה רק בשל כך שספרי הפרוטוקולים אבדו.

שלישית - וזה העיקר - גם אם לא היתה מוטלת על ועדת השכר (כתוארה אז) חובה פורמלית

לדווח להנהלה על החלטותיה בעניין שכר העובדים, הרי כללי מינהל אלמנטריים מחייבים אותה

לעשות כן, הן באופן שוטף והן - במיוחד - בהסדרי שכר מיוחדים של עובד בכיר, החורגים

משגרת השכר ותנאי העסקתו משנים עברו, כפי שהיו - או צריכים היו להיות - בידיעת ההנהלה.

אכן, היה מקום לקבוע שעל ועדת השכר היתה מוטלת חובה לדווח להנהלה על השינויים בשכרו

של ברמק בשנת 1999 וכי המנעותה מלעשות כן מהווה פגם.

 

33.  בית הדין האזורי ציין כי הנהלת האגודה ידעה על הסדרי השכר עם ברמק. בית הדין ציין כי

ההנהלה "היתה מצויה בתמונה באופן כללי... ועדכון ההנהלה מוצה בכך שאחד מחבריה (אלכס

סמוסוב) היה חבר בה" (סעיף 85 לפסק הדין).

גישה זו אינה מקובלת. ועדת הכספים פועלת מכח הסמכה תקנונית של ההנהלה. מחובת הועדה

לדווח להנהלה על החלטותיה, במיוחד על החלטות חריגות הנוגעות לנושא משרה בכירה. באין

דיווח מסודר להנהלה לא ניתן לייחס לחבריה מידע על החלטות המתקבלות בוועדת הכספים

בחשאי ובחדרי חדרים. במיוחד אין לראות את ההנהלה כמודעת להחלטות הוועדה רק משום

שיושב בה חבר הנהלה פלוני, אחד ויחיד מבין מספר רב של חברי הנהלה.

מעבר לכך וחמור מזאת, העיד מר עופר אורנשטיין, מי שהיה חבר הנהלת האגודה בשנת 1999,

כי בחודש ספטמבר 1999, היינו - בזמן אמת, ביקש לקבל מידע על שכרו של ברמק ולא נענה

(ראו תצהירו מוצג ג' ממוצגי המערערת). עדות זו מצביעה לא רק על כך שהמידע בדבר שכרו

של ברמק לא הובא לידיעת ההנהלה במהלך הדברים השוטף אלא גם - וחמור מכך - על חשש

להעלמה מכוונת של מידע מההנהלה בנושא זה.

 

בקשר לכך מפנה בית הדין האזורי לעדותו של רו"ח רצ'קובסקי מטעם האגודה לפיה ניתן היה

לעמוד על פרטי שכרו של ברמק מתלושי השכר שלו (סעיף 96 לפסק הדין). אין לקבל גישה זו.

עצם העובדה - שאינה מוכחשת - שההטבות הכספיות שקיבל ברמק השתקפו בתלושי השכר

שלו, אינה שוללת או מאיינת את הצורך בהצגת השינויים בהסדרי השכר שנערכו עימו בשנת

1999 בפני ההנהלה, לבחינתה ולאישורה. דבר זה לא נעשה.

 

34.  מעבר לכל זה, לא למותר להפנות להוראות סעיף 36 לחוק העמותות, המחייב את ועד העמותה

(היא, בענייננו, ההנהלה) להכין אחת לשנה דו"ח כספי לועדת הביקורת או לגוף המבקר, אליו יש

לצרף "פירוט מלא ומדוייק של כל התשלומים ששילמה העמותה או שהתחייבה לשלם... לכל

אחד מחמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר בעמותה לרבות פרטים בעניין תנאי פרישה..." (סעיף

36(ב) לחוק העמותות). באין דיווח מסודר של ועדת הכספים המוגש להנהלה, ניטל מזו לקיים

את חובתה כחוק, כך שהעדר דיווח להנהלה אינו עניין טכני של מה בכך, אלא נוגע במהות. גם

בהיבט זה נפל פגם בהתקשרות האגודה עם ברמק בשנת 1999.

 

35.  שאלה אחרת היא מה תוצאות הפגם שבאי הדיווח להנהלה על השינויים בשכרו ותנאי שרותו

של ברמק. שאלה זו נוגעת כבר במהותם ובמידתיותם של השינויים, היינו - בשאלת סבירות

ההחלטות. הדעת נותנת שאי דיווח על שינויים קלים וחסרי משמעות בשכר היה מתקבל כפגם

טכני, בעוד שאי דיווח על שינויים מהותיים יכול להראות כפגם מהותי. מכאן ששאלת המפתח

היא טיבם של השינויים בתנאי העסקתו של ברמק. בכל מקרה, אם נגיע למסקנה שהשינויים

בשכר חרגו מגדר הסביר והמקובל הרי דינם להתבטל גם אם דווחו ואושרו כדין על ידי ההנהלה.

נפנה אפוא לבחינת עניין זה.

 

בחינת סבירות ההסדרים

 

36.  בפתח דיוננו עמדנו על מעמדן של המערערות כגוף דו מהותי אשר גופו נטוע בתחומי המשפט

הפרטי אך מטרותיו, תכליתו ונשמת אפו הם מתחום המשפט הציבורי. בנדון זה אין הבדל של

ממש בין המערערות: שלושתן כאחד נוצרו על ידי שליחי ציבור הסטודנטים בטכניון והן נועדו

לשרת ציבור זה. על שלושתן כאחד חלים כל אותם דינים וכללים החלים על נושא משרה בגוף

ציבורי המחייבים אותו לפעול בסמכות, בענייניות, בשקיפות, בתום לב ובדרך מקובלת, באחריות,

ביושרה ובסבירות.

 

37.  גוף מאוגד, כגון - עמותה או חברה, אינו פועל בעצמו. הוא מופעל על ידי האורגנים שנקבעו לו

ואלה מורכבים מנושאי משרה בשר ודם. נושאי משרה בגוף ציבורי או דו-מהותי אינם פועלים

למען עצמם ואין הם רשאים לעשות ככל העולה על רוחם. נושאי משרה בגוף ציבורי או דו-מהותי

הם משרתי הציבור ושליחיו. עליהם לפעול בנאמנות עבור ציבור שולחיהם. עליהם לפעול

בצניעות, בזהירות, בחרדת קודש, ביושרה אישית ובראש מורכן. יאה להם דברו של שליח

הציבור בתפילת יום הכיפורים "אני העני ממעש..." עליהם לשאול עצמם השכם והערב אם הם

ממלאים את תפקידם באמונה, האם לא נטלו לעצמם או לא העניקו לזולתם מעבר למידה והאם

לא חטאו ביוהרה או בגאוות הלב. במלים אחרות - האם הם ממלאים את תפקידם באמונה

ובמידת האחריות הראויה.

עקרונות אלה חלים, ביתר שאת, לגבי שליחי ציבור הנבחרים לתקופה קצרה וקצובה. בית הדין

האזורי עמד על המציאות התקנונית השוררת באגודה לפיה נושאי המשרה בה נבחרים לתקופה

של שנה אחת בלבד ובתום כהונתם באים אחרים תחתם (סעיף 67 לפסק הדין). מציאות זו של

תחלופה תדירה מחייבת את נושאי המשרה, בתקופת כהונתם, לזהירות יתר ולאחריות מוגברת.

 

38.  מציאות זו הקיימת בחיי האגודה הביאה את נציגיה להחליט על יצירתו של "מעמד" של איש

כספים מקצועי אשר יפעל לאורך שנים, יהיה משוחרר מן המגבלות התקנוניות החלות על

הנבחרים ויפעל כיתד קבוע ויציב דוגמת שרות המדינה הקבוע במציאות של פוליטיקה משתנה.

גישה זו נכונה וראויה ויפה עשו נציגי האגודה בזמן הרלבנטי בכך שיישמו אותה. כך הגיע ברמק

לתפקידו כמנהל כספים באגודה בפלפל ובמכלול.

אלא שאותם עקרונות החלים על נציגי האגודה במעמדם כנאמנים של הציבור, חלים - בהתאמות

הנדרשות - גם על העובד השכיר והקבוע. גם הוא משרת הציבור ושליחו. יותר מכך, הוא מופקד

על הקופה. הוא שר האוצר. בידיו המידע החיוני והוא המביא והמוציא בענייני הכספים. עליו

מוטלת האחריות לפעילות כספית תקינה של האגודה לאורך שנים. גם עליו מוטלת החובה לפעול

בנאמנות, במיוחד במציאות בה הגורמים המוסמכים באים והולכים מידי שנה. עליו מוטלת חובה

מוגברת להימנע מלנצל את חוסר הידע וחוסר הניסיון של נבחרי הסטודנטים, עליו להאיר את

דרכם ולא לשים בפניהם מכשול. עליו להימנע מלהעמיד את עצמו במצב של ניגוד עניינים בין

תפקידו כאחראי על הקופה לבין מי שניזון ממנה.

 

39.  בבואנו לבחון את ההסדרים שנעשו בין המערערות לבין ברמק, עלינו לתת את הדעת לכך

ששלושת המערערות הן - למעשה - גוף אחד. גוף זה פוצל בין שלוש מסגרות משפטיות למטרות

של נוחות תפעולית. למעשה מדובר באגודה הפועלת לעצמה ולצרכים מסויימים פועלת

באמצעות "מחלקה" או "זרוע" המאורגנת כ"פלפל" ובאמצעות "מחלקה" או "זרוע" המכונה

"מכלול". אף שיש להניח שענייני הכספים מתנהלים במערערות בחשבונות ובדו"חות נפרדים,

הדעת נותנת שיד כספית אחת - בין אם באמצעות אדם אחד או באמצעות מחלקה אחת –

מנהלת את כולן. לפיכך יש לבחון את סבירות ההסדרים שנעשו עם ברמק בראיה כוללת של

התקשרותו עם כל המערערות כאחד.

 

40.  עד סוף שנת 1998 פעל ברמק כמנהל כספים של האגודה בשכר ותנאי עבודה שהשתנו עם

הזמן והתגבשו בהסכם 10/98 (סעיף 5 לעיל). הסכם זה הוא נקודת המוצא ונקודת ההשוואה

ביחס לשינויים שחלו בשכר ובתנאי העבודה בשנת 1999. הסכם זה העניק לברמק שכר של

12,830 ש"ח, נסיעות 1,000 ש"ח, ותק לפי 8 שנים, זכאות לטלפון נייד, החזר הוצאות אש"ל

וכיבוד 500 ש"ח, הפרשה לביטוח מנהלים, החזר הוצאות רישוי וביטוח רכב, משכורת 13,

זכאות לפיצויי פיטורים בנוסף על מענק פרישה בגובה 3 משכורות מגולמות. בנוסף, מאז אפריל

1998, הועסק ברמק על ידי פלפל כסמנכ"ל כספים בהיקף משרה של 30% בשכר חדשי של

3,000 ש"ח (פלפל 1) אשר עודכן ביום 1.10.98 ל-4,500 ש"ח תוך הוספת זכאות לקרן

השתלמות (פלפל 2; סעיף 9 לעיל).

בהערת אגב ניתן לתהות אם היתה קיימת הצדקה עניינית למתכונת העסקה זו ובתנאים אלה,

במיוחד ניתן לתהות אם היתה הצדקה להעניק לברמק ותק של 8 שנים בשעה שהחל להיות

מועסק באגודה שנתיים קודם בלבד, או משכורת 13 וזכאות למענק פרישה בגובה 3 משכורות

מגולמות בנוסף לפיצויי פיטורים. לכאורה מדובר בתנאים חריגים אך אנו לא נעסוק בכך משום

שעניין זה לא עמד לדיון בבית הדין האזורי והוא אף מחוץ לגדר דיוננו בערעור.

נקודת ההשוואה היא אפוא תנאי השכר האחרון שנקבעו לברמק בשנת 1998, לאמור - הסכם

10/98 והסכם פלפל 1 ו-2.

 

41.  והנה, בשנת 1999 נפל דבר. בין האגודה לבין ברמק נערכו בשנה זו שלושה הסכמים אשר

הקפיצו את רמת שכרו ותנאי עבודתו פלאים. בעדכון 4/99 הועלה שכרו של ברמק ל-16,000

ש"ח לחודש, הוכפל התשלום עבור נסיעות, ניתן החזר הוצאות נסיעה בתפקיד לפי 750

קילומטרים במקום לפי דיווח, נקבע בונוס שנתי של 12% מהכנסות המימון נטו למפרע משנת

הדו"ח 10/97 - 9/98 ובונוס חד פעמי בגובה 25,000 ש"ח לשנים 96/97, החזר הוצאות עבור

תיקוני רכב ואחזקה שוטפת, והגדלת מענק הפרישה ל-9 משכורות מגולמות (סעיף 6 לעיל).

בספטמבר 1999 נערך עם ברמק "הסכם עבודה אישי" להעסקה כיועץ פיננסי ואסטרטגי באגודה

לתקופה של 3 שנים מ-1.1.2000 בשכר חודשי של 1,000 דולר, זכאות להלוואה בגובה

180,000 ש"ח (שלא מומשה), ותנאים מיוחדים נוספים שפורטו בסעיף 7 לעיל (הסכם 9/99).

זמן קצר לאחר מכן, באוקטובר 1999, נחתם עם ברמק הסכם פרישה שהעמיד את שכרו על

18,735 ש"ח, קבע לו תנאי פרישה מיוחדים כגון זכאות לפדיון חופשה לפי עלות שעת עבודה

למעסיק ובמיוחד נקבעה לו זכאות למענק פרישה, בנוסף לפיצויי פיטורים (סעיף 8 לעיל).

במקביל לכל אלה נחתם בספטמבר 1999 הסכם בין פלפל לבין ברמק לפיו יועסק ברמק בפלפל,

בתפקידו, במשרה מלאה מיום 1.9.99 ועד 31.12.2002 זאת בנוסף להעסקתו באגודה במשרה

מלאה כמנהל כספים עד 31.12.1999 וכיועץ פיננסי ואסטרטגי לאגודה עד 31.12.2002 בשכר

של 6,000 ש"ח בתוספת 1,000 דולר לחודש לתקופה ינואר - יוני 2000 (סעיף 10 לעיל).

בנוסף לכל אלה נחתם בספטמבר 99 הסכם בין מכלול לבין ברמק לפיו יכהן ברמק כסמנכ"ל

כספים של מכלול מיום 1.11.99, יתמנה כמנכ"ל ביולי 2002 ויועסק עד 31.10.2005 (סך הכל

6 שנים), זאת בשכר של 14,000 ש"ח לחודש אשר יועלה ב-1,000 ש"ח ב-1.5.00 ובסכום זהה

נוסף ב-1.1.01 (הסכם מכלול - סעיף 11 לעיל).

 

42.  ושוב עולה השאלה האם היתה הצדקה עניינית ליצירת מכלול ההסדרים הללו? כך, האם יש

הצדקה להעסקה מקבילה במספר מקומות שהם - למעשה - אחד, בשמות ובתארים שונים. האם

היתה הצדקה לשדרג את ברמק ממנהל כספים באגודה ליועץ אסטרטגי בה עם "סיום" תפקידו

הקודם, תוך הענקת הטבות פרישה מפליגות במעבר מתפקיד לתפקיד.

על פני הדברים מדובר במערכת מתוחכמת ומפולפלת של הסדרים הבאים זה על גבי זה וזה

בנוסף לזה, תוך הענקת הטבות שכר ותנאים מפליגים שלא כמקובל. בחינת ההסדרים הללו

כמכלול מעלה שאין הם עומדים במבחן הסבירות של התקשרות בין גופים ציבוריים או דו

מהותיים לבין עובד. החריגה שבהסכמים עולה, על פני הדברים, מכל היבט שהוא. היבט אחד

הוא טיבם החריג של רכיבים מסוימים מן המקובל בגוף דו-מהותי: כך, למשל, אין הצדקה עניינית

וציבורית להעניק לעובד שכיר בגוף דו מהותי בונוס כספי על הישגיו בהבראת הארגון. כך, אין זה

מקובל להתקשר בחוזי העסקה לתקופה קצובה שמעל שנה תוך התחייבות לשלם את השכר לכל

אותה תקופה בלא תנאי. כך, אין הצדקה להחזר הוצאות טיפולים ברכב בנוסף על החזר הוצאות

החזקת רכב ותשלומים עבור נסיעות. כך, על פני הדברים, אין הצדקה להעניק הטבות פרישה

מפליגות - בבחינת "מצנח זהב" - המקובל לגבי נושאי תפקידים בכירים בשוק הפרטי, לעובד

צעיר בתחילת דרכו העובר מתפקיד לתפקיד באותו גוף.

 

43.  ההיבט השני הוא ההיבט הכמותי. בבית הדין האזורי הוגש דו"ח של רו"ח רצ'קובסקי (מוצג ב'

ממוצגי המערערת) לפיו שולם לברמק בשנת 1999 לבדה סכום של כ-811,000 ש"ח, לעומת

שנת 1998, בה שולם לו סכום של כ-216,000 ש"ח בלבד, קרוב לפי ארבעה!!! גם רו"ח זיצר,

מטעמו של ברמק, מודה שהאחרון קיבל בשנת 1999 סכום של כ-811,000 ש"ח, אלא שלדעתו

יש "לנטרל" מסכום זה סך של 493,757 ש"ח עבור מענק פדיון ימי חופשה, אחזקת רכב ועוד

(סעיף 5.3 לחוות דעתו - מוצג 5 ממוצגי ברמק).

בית הדין האזורי מצא לאמץ "ניטרול" זה (סעיף 108 לפסק הדין), אך אנו בדעה שפעולת ניטרול

זו הינה מלאכותית ולא מוצדקת, שהרי ברמק קיבל כל אותם סכומים מכוח ההסדרים עימו ואין

הצדקה להתעלם מהם או להקטינם באופן מלאכותי.

 

44.  בית הדין האזורי היה בדעה שחוות דעתו של רו"ח רצ'קובסקי היתה "מוטה ומגמתית" (סעיפים

102 - 103 לפסק הדין). לדעתי, ביקורתו של בית הדין על חוות דעתו רו"ח רצ'קובסקי מוגזמת.

העובדה שרו"ח רצ'קובסקי הוא רואה החשבון של האגודה או שהשתתף בישיבות ההנהלה של

האגודה, או השתתף בועדת הבדיקה מיום 28.2.2000, לא צריכה להמעיט מחומרת הדו"ח שלו.

גם "הפגמים המהותיים" עליהם עמד בית הדין האזורי בסעיף 103 לפסק דינו אינם צריכים

לפגום בחוות הדעת של רו"ח רצ'קובסקי ולכל היותר יש לנכות סכומים שוליים מהסכום הכולל

הנקוב בה כסכום ששולם לברמק.

 

45.  היבט אחר הוא היבט ההצדקה. בית הדין האזורי סבר כי תנאי העסקתו הכוללים של ברמק

אינם עולים על המקובל וזאת בהתחשב במערכת עליה הופקד, בכישוריו, בויתורו על העסקה

בתחום ההיי - טק, בעובדה שהאגודה ניהלה את עסקיה באמצעות חברות בנות שהן גופים

מסחריים לכל דבר ובהתחשב במחקר בנושא מוסדות ללא כוונת רווח (סעיף 111 לפסק הדין).

דברים אלה של בית הדין האזורי אינם מקובלים עלינו מעיקרא:

 

(1)  ברמק הוא איש מקצוע מתחום הכספים, אך הוא מועסק על ידי גוף ציבורי או גוף דו-מהותי.

בהתחשב בכך, שכרו של ברמק ותנאי שירותו צריכים להיקבע על פי אמות מידה המקובלות

להעסקת אדם בתפקידו בגוף או במוסד דומה לזה של האגודה. נקודת ההשוואה אינה

השוק הפרטי, על תנאי השכר המיוחדים לו. נקודת ההשוואה הנכונה היא לבעל תפקיד

דומה בגוף דומה, כגון - מנהל כספים באגודת סטודנטים במוסד אקדמי אחר. העובדה

שעמדה לברמק האפשרות להיות מועסק בחברת היי-טק פרטית, אינה צריכה "לגרור" את

תנאי העסקתו אל עבר המקובל בשוק זה.

(2)  כבר עמדנו בדברנו לעיל על כך שגם אם האגודה מנהלת את ענייניה באמצעות חברות

"עסקיות", אין הצדקה לראותה כגוף הפועל בשוק הפרטי ואין הדבר משנה ממעמדה

וממעמד חברות הבת שלה כגופים דו-מהותיים.

(3)  כישוריו של ברמק שמורים עימו ועומדים לזכותו. אין ספק שברמק תרם תרומה משמעותית

להבראת האגודה והביאה מגרעון לרווח תפעולי. בכך תרם ברמק את תרומתו המקצועית

ובגוף ציבורי או דו מהותי הוא זכאי להכרת תודה על כך ולהערכה, אך לא ל"הוקרת שכר"

מפליגה. בקשר לכך לא למותר להפנות לאמור בפסק הדין בפרשת מפעל הפיס בו נטענה

טענה דומה ועליה השיבה חברתנו השופטת נילי ארד לאמור:

 

"מכלל החומר שעמד בפנינו דומה כי אין חולק על כישורי המערערים. כל

אחד מהם בתחומו, איש איש ואישה, תרמו במעמדם כבכירי החברה

להישגיו של מפעל הפיס. אולם בהישגים אלה אין די כדי להצדיק את

ההטבות המפליגות להן זכו. לא בבנק המדובר וגם לא בחברה פרטית

שאינה אמונה על אינטרס הציבור. ביטוי לשגשוגו של מפעל הפיס יימצא

ברווחת הציבור, בהקמת מבני בריאות, חינוך ורווחה, ולא בחבילת תנאי

השכר והפרישה מהם נהנו המערערים".

(ע"ע 1046/04 הנ"ל בסעיף 63).

 

דברים אלה כוחם יפה, בשינויים המחויבים, גם לענייננו והם מדברים בעד עצמם.

(4)  רו"ח זיצר, בחוות דעתו מטעם ברמק, הביא פרטים על מחקר מטעם אוניברסיטת בן - גוריון

לגבי מבנה השכר במוסדות ללא כוונת רווח. לדבריו, מנתוני המחקר עולה כי המנהלים

הבכירים במגזר המלכ"רים מקבלים שכר המתקרב מאוד לשכר המנהלים והבכירים במשק,

כולל המגזר העסקי. לדעתי, הסתמכות על מחקר זה אינה מתאימה לענייננו ואינה במקומה:

ראשית - לדברי רו"ח זיצר, המחקר מלמד על פערים בנתוני השכר בין תחומי המלכ"רים

השונים (סעיף 3(6) לחוות דעתו) ואין בו התייחסות ספציפית לגוף זהה או דומה לאגודת

סטודנטים.

שנית - לפי נתוני המחקר המופיעים בדו"ח רו"ח זיצר, שכר חדשי למשתכר גבר בעשירון ה-

10 הוא 61,145 ש"ח ולאישה באותו עשירון הוא 13,125 ש"ח ולעשירון ה-9 שכר חדשי

לגבר הוא 17,508 ש"ח ולאישה 8,515 ש"ח. נתונים אלה אכן משקפים פערים קיצוניים

ברמת השכר ואינם נותנים תמונה מאוזנת וראויה להשוואה לשכר מנהל כספים של אגודת

סטודנטים.

שלישית - רו"ח זיצר נוטל את השכר הגבוה ביותר בנתונים של השתכרות גבר בעשירון ה-

10 (61,145 ש"ח) כנקודת השוואה ולכך אין הצדקה שהרי עניין לנו במשרה של מנהל

כספים באגודת סטודנטים, אדם צעיר בראשית דרכו המקצועית אשר, ככל הנראה, הועסק

לבדו ובלא צוות של כפופים לו ומדוע יש להשוותו דווקא לנתוני השכר הקיצוניים ביותר כלפי

מעלה? כפי שציינו לעיל, ההשוואה הנכונה היא לשכרו של נושא משרה דומה, היינו - מנהל

כספים באגודת סטודנטים במוסד אקדמי אחר. אף שאין בפנינו נתונים שכאלה, לא יכול

להיות ספק ששכרו של ברמק, על פניו, חורג מכל המקובל לגבי נושאי משרה אלה.

 

46.  חמשת הסדרי השכר של ברמק שנערכו עימו לשנת 1999 הם אוסף של רעיונות והטבות מן

הגורן ומן היקב. אפשר שניתן להצדיק רכיב זה או אחר כרכיב שכר או הטבה העומד בפני עצמו,

אלא שיש לתת את הדעת למכלול הרכיבים ולמשקלם המצטבר. בפסק דינו של בית הדין האזורי

בתל אביב בפרשת מפעל הפיס יש התייחסות לשיטה זו של "ליקוט" ואיסוף הטבות שכר לאמור:

 

"ניתן היה לומר כי אין כל רע בליקוט הטוב מכל העולמות ותת העולמות

הקיים בשרות הציבורי, במובנו הרחב. אין אנו מקבלים גישה זו, מאחר שזו

גורמת לטשטוש והסוואה של נתוני שכר ופרישה, ומונעת דיון רציונלי

בנושאים אלה. לכך חשיבות יתירה בשים לב למעמדו של מפעל הפיס

המגייס כספים מן הציבור ופועל למען אותו ציבור, משום שמדובר בהוצאה

של מפעל הפיס, הבאה על חשבון כספים שיכלו לשמש למטרות מוצהרות

שלו, למען הציבור".

(תיק עב' 300851/98 מפעל הפיס - גדעון גדות ואח'; סעיף 46 לפסק

הדין).

 

בית הדין הארצי בערעור אימץ דברים אלה של בית הדין האזורי ואף אנו סבורים שהם במקומם

ומתאימים לענייננו, בשינויים המחוייבים. אכן, הטבות שכר שניתנו על ידי האגודה (לרבות פלפל

ומכלול) לברמק, מעל ומעבר, באו על חשבון מימון מטרות ופעילויות אחרות לטובת ציבור

הסטודנטים. המערערות אינן בור ללא תחתית ומשאביהן מוגבלים. מתן לאחד מעבר למידה

הנכונה יבוא לעולם על חשבון הזולת, הוא - בענייננו - ציבור הסטודנטים.

 

47.  בהיבט אחר נודעת חומרה יתירה לפרשת הסדרי השכר של ברמק בשל מעמדו כמנהל כספים של האגודה:

(1)  ברמק היה איש מקצוע בתחום הכספים. הוא היה מופקד על הקופה. הידע המקצועי שלו

עלה באופן מובהק על זה של בני שיחו, הם חברי ועדת הכספים של האגודה או כל גורם

אחר באגודה ובהנהלה. ברמק ניצל מציאות זו.

(2)  ברמק היה עובד קבוע, בבחינת "מנגנון" יציב של איש אחד, לעומת בעלי דברו, חברי ועדת

הכספים הנבחרים, שהיו באים לתקופה קצובה וקצרה והולכים לדרכם לאחר שנה. אין ספק

שהידע המצטבר בידי הגורם הקבוע עולה לאין שיעור על זה של הגורם המתחלף.

(3)  בית הדין האזורי קבע כי ברמק היה היוזם והמנסח של הדרישות לשיפור שכרו ותנאי

עבודתו. גם בלא קביעה זו הדעת נותנת שכך היה שהרי הוא היה בעל העניין בדבר.

(4)  שיטת ה"ליקוט" - פיצול תנאי השכר בין האגודה, פלפל ומכלול והשינוי בהגדרת התפקידים

- נועדו "למתן" את תמונת המצב באופן שכל הסכם העומד בפני עצמו, לא יראה כחריג

מידיי. זהו נסיון שקוף לטשטש את תמונת המצב האמיתית העולה מבחינת מכלול ההסדרים כאחד.

(5)  בסעיף 9 לחוות דעתו עומד רו"ח רצ'קובסקי על כך שתשלומים ששולמו לברמק כבונוסים

לשנים 96/97 ולשנת 10/97 - 9/98 נרשמו בכרטיסי "שכר וסוציאליות ספורט" ו"שכר

וסוציאליות מזכירות" על אף שסיווגם היה צריך להיות "שכר וסוציאליות כספים". כך נעשה

גם לגבי מענק הפרישה של תשעה חדשי משכורת שנרשם בסעיף "הוצאות פיצוי פיטורים

אס"ט" ולא בסעיף "שכר וסוציאליות כספים". הוא הדין לגבי פדיון ימי חופשה. לדברי רו"ח

רצ'קובסקי הדבר נעשה במכוון במגמה לטשטש את גובה הסכומים בסעיף "עלות שכר

מחלקת הכספים" (השווה עדותו בעמוד 7 לפרוטוקול מיום 11.9.02).

דברים אלה חמורים ביותר. הם משקפים פעולה מכוונת של ברמק - כמי שממונה על רישום

נתוני הכספים - להעלים תשלומים במקומות "מסתור" להם אינם שייכים ובכך לעוות את

תמונת המצב לאשורה וליצור תמונת מצב "מאוזנת" ו"מתונה" יותר. זוהי לא פחות מאשר

מעילה בתפקיד וביושרה המקצועית מצידו של ברמק. פעולות אלה אינן יכולות להרפא בשל

כך בלבד שתלושי השכר של ברמק שיקפו במלואם את הסכומים ששולמו לו. תלושי השכר

הם עניין לעצמו, הם אישיים ואינם גלויים לעיני גופי הביקורת ואילו השתלת תשלומים

במקומות "מסתור" שאינם מיועדים לכך נועדה להעלמת העובדות כמות שהן, דבר שהוא

חמור בפני עצמו.

(6)  תמונת המצב בכללותה מביאה לכלל מסקנה שברמק עמד במצב של ניגוד עניינים מובהק

וקיצוני בין תפקידו כמנהל כספים ונאמן של האגודה לבין שאיפתו להסדיר לעצמו הטבות

שכר. בכך הוא הפר את חובת נאמנותו לאגודה. בכך הוא פעל שלא בתום לב ופגע באמון

המקצועי שרחשו לו אנשי האגודה הנבחרים.

(7)  אחד הביטויים למצב של ניגוד עניינים הוא פרשת מכירת רכבו הפרטי של ברמק למכלול.

אין זה מקובל שעובד - במיוחד איש כספים מרכזי של גוף ציבורי או דו מהותי - מוכר את

רכבו למעסיק. האם היה צורך אמיתי בכך? האם מי מהנהלת מכלול נתן דעתו לכך? האם

התקיים דיון של ממש בהנהלת מכלול בקשר לכך? נדמה שברמק מכר את רכבו למכלול

כשהוא מייצג את האינטרסים של עצמו ושל מכלול בעת ובעונה אחת. זהו ניגוד עניינים

מובהק המשקף נורמות קלוקלות.

 

48.  מן הראוי לציין שכל ההסכמים שברמק היה צד להם נחתמו כדת על ידי הגורמים המוסמכים

באגודה, בפלפל ובמכלול. עובדה זו תומכת לכאורה בטענותיו של ברמק כי כל ההסדרים עימו

חוקיים ובני תוקף. מסתבר שגם זו היתה חלק מן השיטה: הכל נקי ומסודר וחתום כדבעי. אלא

שהסכם חתום ומחייב עדיין צריך לעמוד במבחן הביקורת של תקנת הציבור. לנושאי משרה בגוף

דו-מהותי אין סמכות לחתום על הסכם הנוגד את תקנת הציבור והחורג ממתחם הסבירות.

משעה שנמצא כי ההסכמים עם ברמק חורגים, מכל בחינה שהיא, מגדר הסביר והמקובל לגבי

גוף דוגמת אגודת סטודנטים, לא תעמוד להם העובדה שהם ערוכים וחתומים כסדר.

 

49.  מן העבר השני, לא ניתן להימנע מלהעביר תחת שבט הביקורת את התנהלותם של אנשי

האגודה. רו"ח רצ'קובסקי מציין כי הביקורת הפנימית "נרדמה בשמירה" (סעיף 4 למסקנותיו

בחוות הדעת). זהו ביטוי דל ומתון ביחס לעוצמת ההסדרים עם ברמק וראוי שהדברים יכוונו גם

כלפי כלל חברי ההנהלה בתקופה הרלבנטית. אין ספק שבעלי התפקיד באגודה בתקופה

הרלוונטית חטאו כלפי האגודה וכלפי ציבור שולחיהם בעצימת עיניים ובהתרשלות רבתי.

מיקצתם - חברי ועדת הכספים - היו שותפים מלאים להסדרים שנעשו עם ברמק ולהוצאת

כספים חריגה מקופת האגודה בלא הצדקה. האחרים נמנעו מלעמוד על חומרת ההסדרים,

במיוחד כשבאה דרישה מאת מר אורנשטיין לגלות את ההסדרים ולהעלותם "על השולחן",

דרישה שלא נענתה. בכך מעלו נבחרי הציבור בתקופה הרלבנטית בתפקידם ונכשלו במעשיהם.

 

50.  לסיכום דברנו יאמר כי חמשת ההסכמים משנת 1999 שנערכו בין האגודה, פלפל ומכלול לבין

ברמק אינם יכולים לעמוד בהיותם חורגים חריגה ברורה ובוטה, מכל היבט שהוא, מגדר הסביר

ומן המידתיות הראויה. אנו מוצאים כי דינם של חוזים אלה (עדכון 4/99 הסכם 9/99, הסכם

הפרישה, פלפל 3 והסכם מכלול) להתבטל. אנו מקבלים אפוא את ערעור המערערות ומבטלים

את פסק דינו של בית הדין האזורי על כל חלקיו. בכך גם נדחה ערעורו של ברמק. אנו מצהירים

כי ברמק זכאי לשכר מלא עד חודש מארס 2000 ולתנאי פרישה בהתאם לתנאי הסכם 10/98

ולתנאי הסכם פלפל 2. כל סכום שקיבל ברמק מעבר למגיע לו כאמור, יוחזר לאגודה, לפלפל או

למכלול, לפי העניין, בצירוף רבית והפרשי הצמדה מן היום ששולם לו ועד ההחזר בפועל.

אנו מוצאים כי, בנסיבות העניין, המערערות היו זכאיות לבטל את חמשת ההסכמים החורגים

ולכן לא זכאי ברמק לפיצוי על הפסד השתכרות או לפיצוי על עוגמת נפש. אנו מחייבים את ברמק

לשאת בהוצאות המערערות בערעור זה בסכום של 15,000 ש"ח.

ככל שלא תישא הסכמה בין הצדדים לעניין גובה ההחזר הכספי שעל המשיב לשלם למערערות,

יהיו רשאיות המערערות לפנות לבית הדין האזורי כדי שייקבע, במסגרת כתב התביעה המקורי

שהגישו נגד המשיב, מהו הסכום המדוייק שעל המשיב להחזיר למערערות.

 

51.  חברי השופט רמי כהן מסכים לדעתי כי דין ההסכמים החריגים שנחתמו עם מר ברמק להתבטל.

עם זאת, סבור חברי כי יש לפסוק מהו השכר הראוי לו זכאי מר ברמק ועל פיו לקבוע את סכום

ההשבה שעל מר ברמק להחזיר למערערות. חולק אני על דעתו של חברי בעניין זה:

 

(1)  הזכות לשכר ראוי קמה במקרה בו בוטל חוזה בשל פגם שנפל בו ואין מקור משפטי המקנה

זכות לשכר מוסכם. כך נפסק, משכבר הימים, בלשונו הקולעת של השופט צבי ברנזון –

 

"בנפול השכר המותנה, קמה הזכות לשכר ראוי... זכותו של אדם לקבל שכר

ראוי בעד עבודתו, כאשר לא קיים חוזה בנוגע למכסת השכר או כאשר

החוזה שהיה קיים אינו בר-תוקף, היא זכות הניתנת על פי חוק... ואין

במימושה משום ביצוע ישום או עקיף של החוזה".

(ע"א 365/53; 369/54 נחום מן נגד משה איון, פ"ד י"א, 1612, 1619 ד').

 

לפי אותו עקרון הזכות לשכר ראוי לא קמה מקום, כמו בענייננו, בו שכרו של אדם מעוגן

במספר הסדרים חוזיים - אחד על גבי השני - ובית המשפט מחליט לבטל רק חלק מרבדיו

של אותו הסדר. במקרה שכזה ביטול ההסדרים החריגים אינו פוגע בתוקפם של ההסדרים

האחרים ואלה שרירים וקיימים ומהווים את המקור המשפטי התקף לשכרו של העובד.

במקרה שכזה אין תחולה לעקרון השכר הראוי ואין כל מקום להיזקק לו.

(2)  תביעת המערערות בבית הדין האזורי היתה להשבת כספים שקיבל מר ברמק שלא כדין.

בית הדין האזורי דחה את התביעה על בסיס הקביעה שההסכמים שנערכו עם מר ברמק

היו בתוקף. פסיקה זו של בית הדין האזורי ניתנה, למעשה, בטענה שלפי טיבה היא

מקדמית. קביעה זו של בית הדין האזורי שונתה על ידינו ובמקרה שכזה מן הראוי שהדיון

יוחזר לבית הדין האזורי על מנת להשלים את הדיון בתביעה העיקרית שכלל לא נדונה.

(3)  הזכות להשבת כספים שהתקבלו שלא כדין מעוגנת בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא

במשפט, תשל"ט-1979 והזכות להשבת כספים שהתקבלו עקב חוזה שבוטל מעוגנת בסעיף

21 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. לגבי כל אחד ממקורות משפטיים אלה נתונה

לבית משפט הסמכות לפטור מחובת ההשבה, במלואה או בחלקה (סעיף 2 לחוק עשיית

עושר ולא במשפט וסעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי)). פשיטא שסמכות זו נתונה, בראש

ובראשונה, לבית המשפט (בענייננו - בית הדין לעבודה) הדן בתובענה. קביעת היקף

ההשבה כרוכה - מעצם טיבה - גם בבירור עובדתי וערכאת הבירור היא המקום הטבעי

והנכון לקיים אותו. בענייננו, שאלת ההשבה כלל לא התבררה בערכאה הראשונה ולנו,

כערכאת ערעור, אין כל תשתית מבוררת לדון בעניין זה.

(4)  חברי מציע להעמיד את הסכום שעל מר ברמק להשיב למערערות על 150,000 ש"ח. אין

בפנינו כל נתון עובדתי המצדיק פסיקת סכום זה או אחר כלשהו. כפי שנאמר, עניין זה טעון

דיון מסודר בבית הדין האזורי ולא בפנינו.

(5)  חברי סבור שפסיקת סכום השבה "כולל" תביא להכרעה מהירה ותעשה צדק עם בעלי הדין.

לטעמי, שורת הדין והצדק מחייבת להגיע לתוצאה נכונה ומדויקת וזו כרוכה בהליכה בדרך

הארוכה שהיא, בסופו של דבר, גם הקצרה. קיצורי דרך מהירים לא מביאים בהכרח

לתוצאה צודקת יותר.

 

 

השופט רמי כהן

 

בפנינו ניצבת השאלה: האם הסכמים שנכרתו בין נבחרים-העומדים בראש גוף ללא כוונת רווח

ושמטרותיו ציבוריות ולטובת הכלל לבין עובד הגוף דינם להתבטל, מחמת פגמים שנפלו בהליכי

אישורם של ההסכמים ובגין עצם סבירותם של ההסכמים. חברי השופט צור קובע בחוות-דעתו, כי

חמשת ההסכמים אשר נחתמו במהלך שנת 1999, בסמיכות זמנים, בין שלושת המערערות לבין מר

ברמק בטלים ומבוטלים. משכך, לגישתו, על מר ברמק לבצע השבה מלאה של הסכומים אשר ניתנו

לו מכוח אותם ההסכמים ובהמשך "ככל שלא תישא הסכמה בין הצדדים לעניין גובה ההחזר הכספי"

שעל מר ברמק לשלם לידי המערערות, רשאיות האחרונות לפנות לבית-הדין האזורי כדי שיקבע,

במסגרת תיק התביעה המקורי, מהו הסכום המדויק שעל מר ברמק להשיב למערערות.

הנני מצטרף למסקנתו של חברי השופט צור, לפיה דינם של ההסכמים להתבטל. אף לדעתי, ממקרא

חומר הראיות בכללותו אין מנוס אלא להתערב במסקנותיו של בית-הדין האזורי, לפיהם ההסכמים היו

בגבול הסביר וכי הליך אישורם היה כדין. אולם, שלא כדעתו של חברי השופט צור, אין אני סבור כי יש

להורות על השבה מלאה, של הזכויות והתגמולים אשר הוענקו למר ברמק מכוח אותם ההסכמים.

להלן אפרט את נימוקי:

 

מעמדה של אגודת הסטודנטים בטכניון:

 

1.    בחינת יחסי הצדדים בראי המשפט הציבורי, הנו נדבך נורמטיבי מרכזי במקרה דנן. לכן, לטעמי,

עלינו להידרש לסיווגה המשפטי של אגודת הסטודנטים בטכניון, הייחודית באופיה. שאלה

מורכבת זו לא זכתה לבירור מעמיק בפני בית הדין האזורי. אקדים ואומר, כי לגישתי, מהתשתית

העובדתית שנפרשה בפנינו ובחינת הנתונים הרלבנטיים עולה, כי ראוי לראות באגודת

הסטודנטים בטכניון גוף "דו-מהותי", באספקטים הרלבנטיים לערעור שבפנינו.

 

2.    על שאלת סיווגו המשפטי של גוף כ"דו מהותי" וחשיבותה עמד בית-המשפט העליון כדלקמן:

 

"החלת חובות שמקורן במשפט הציבורי כפופה להגדרת המשיב [מפעל

הפיס] כגוף ציבורי או למצער, כגוף דו מהותי. בית משפט זה הכיר בעבר

בגופים מסוימים כ'ייצורי כלאיים' (כלשון השופט (כתוארו אז) ש' לוין בבג"צ

731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ו-2 אח', פ"ד מא (2)

449, 465) או כ'גוף דו-מהותי' (כלשון המשנה לנשיא מ' אלון בע"א 249/91

חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464,

490), אשר להם מאפיינים אזרחיים לצד מאפיינים ציבוריים המצדיקים

החלתן של חובות מכוח הדין המנהלי עליהם.

סוגיה זו של החלת חובות מתחום הדין המנהלי על גופים שאינם גופים

שלטוניים אינה פשוטה, 'מלאכה עדינה וקשה, אפשר לומר אפילו מסוכנת,

שכן היא מאיימת על האוטונומיה של הפרט'... יחד עם זאת, העיקרון

המנחה בעניין זה, הוא שיש לבחון כל מקרה לגופו על פי מהות האישיות

המשפטית שאפיונה עומד על הפרק, וזאת על פי המהות ולא על פי הגדרה

פורמאלית שאופיו ומעמדו עומדים לבחינתו של בית המשפט...לא בנקל יכיר

בית המשפט בגוף כ'דו מהותי' מקום בו עסקינן בגוף שהתאגד במסגרת

המשפט הפרטי, כבענייננו... ולא די בכך שהגוף ממלא תפקיד שיש לציבור

עניין בו, אלא על המבקש להכפיפו למסגרת משפטית רחבה יותר מזו החלה

על גופים פרטיים להוכיח 'דבר מה נוסף' אשר מצדיק זאת...בפסיקת בית

משפט נזכרות אמות מידה שונות העשויות לשמש את בית המשפט בבואו

להכריע בעניין סיווגה של אישיות משפטית כ'גוף דו מהותי'. כך, תבחנה

הסמכויות שהוקנו לגוף זה ובמיוחד, האם בינהן סמכויות שלטוניות ...;

מידת שליטתו של הגוף על אמצעי ייצור חיוני והספקתו לציבור... או היותו

מונופולין בתחום עיסוקו...; שיעור התמיכה הכספית אותה הוא מקבל מידי

רשויות השלטון... כמו כן, יינתן משקל נכבד לתפקיד אותו ממלא הגוף

המשפטי שלעניינו נדרש בית המשפט. כך, ככל שבתפקיד סטטוטורי

עסקינן, כן יטה כובד המשקל אל עבר הטלת חובות שמקורן בדין המנהלי...

סיווגו של גוף משפטי כגוף 'דו-מהותי' אינה סופה של דרך, אלא תחילתה

במידה רבה. על בית המשפט ליתן דעתו לסוגיות רבות אשר פתרונן אינו

פשוט כלל ועיקר. כך למשל, סיווגו של גוף משפטי כ'דו מהותי' אינו פוטר

את בית המשפט ליתן דעתו לשאלת היקף תחולת דיני המנהל הציבורי על

גוף זה - הן מבחינת עצם תחולתן של העילות השונות המוכרות בדין

המנהלי והן בכל הנוגע להיקפן ביחס לחובות המוטלות על רשויות הציבור.

פסיקת בית משפט זה טרם עיצבה את אמות המידה העונות אחר השאלה,

אילו הם הכללים שיחולו על גוף דו מהותי, משסווג ככזה על ידי בית

המשפט, ומהם ההבדלים בהיקף החובה אותה אלו מטילים על פעילותם של

גופים דו מהותיים... כמו כן, סיווגה של אישיות משפטית כגוף דו מהותי,

מעין ציבורי, אינו מחייב בהכרח החלה ישירה של חובות הדין המנהלי על

כלל פעילותה. כך, יכול שפעילויות אחדות בהן עוסק גוף 'דו מהותי' תהיינה

כפופות לחובות שמקורן בדין המנהלי ואילו פעילויות אחרות תחסנה בצל

דיני המשפט הפרטי ולא תהיינה כפופות למסגרת נורמטיבית כפולה...

מורכבותה של הסוגיה בעניין זה מחייבת נקיטת גישה זהירה במסגרתה

תבחנה הפעולות הקונקרטיות שבנוגע אליהן מתבקשת החלת הדין המנהלי

וזאת מחשש להכבדה יתירה ולא מוצדקת בדמות החלת הדין המנהלי...

הניסיון להגדיר אמות מידה כלליות ומוחלטות בהקשר זה, שיישומן יסייע

בפתרון הקושי המושגי והמעשי בכל אחד מהמקרים בהם הסוגיה עלולה

להתעורר אינו צליח. על כן, שומה עלינו, במידה והדבר יובא להכרעת בית

משפט זה, לבחון את נסיבות המקרה - בשים לב לאישיות המשפטית בה

עסקינן ומהות הפעולה אשר מתבקשת הכפפתה לדין המנהלי - וזאת לאור

שיקולי המדיניות המשפטית העומדת בבסיס החלת נורמות כאמור על גופים

שאינם גופים שלטוניים..." (ע"א 467/04 חיים יתח נ' מפעל הפיס (ניתן ביום

1.9.2005); בקשה לקיים דיון נוסף נדחתה: דנ"א 8385/05 מפעל הפיס נ'

חיים יתח (ניתנה ביום 5.2.2006); ראו גם: עע"מ 7151/04 הטכניון - ליאור

דץ, פ"ד נט (6) 433).

 

אציין, כי בית-המשפט העליון נדרש באותו הליך לנושא שאלת סיווגו של מפעל הפיס כגוף דו-

מהותי, אך לא הכריע בו. עוד אציין, כי בית-המשפט העליון התייחס לפסק-דינו של בית-הדין

האזורי לעבודה בתל-אביב ולפסק-הדין בהליך הערעור בעניין מפעל-הפיס, תוך שציין כי העמדה,

ש"המיקום הנכון לסיווגו של מפעל הפיס הוא בתחום הציבורי - ובשים לב למבנה התאגדותו, יש

לקבוע כי מדובר בגוף דו - מהותי", ראויה ונכונה בעיניו.

ובמקום אחר:

 

"בגבול שבין המשפט הפרטי לבין המשפט הציבורי קיים אזור דמדומים, בו

המשפט הפרטי והמשפט הציבורי משמשים בערבוביה, לעתים זה לצד זה

ולעתים זה בתוך זה. באזור זה קיימת דואליות נורמטיבית, כלומר, דו- קיום

של המשפט הפרטי והמשפט הציבורי. האזור של דואליות נורמטיבית

התרחב בהדרגה. ..לאחרונה עשתה הדואליות הנורמטיבית צעד נוסף, גדול

וחשוב. היא פרצה מן התחום של המינהל הציבורי אל התחום של המגזר

הפרטי. בית המשפט פסק [עניין קסטנבאום] שהיא עשוייה לחול גם על גוף

פרטי, שלא הוקם על-ידי חוק, אין לו סמכויות מכוח חוק ואין הוא משתייך,

להלכה או למעשה, למינהל הציבורי. כזאת היא, לדוגמה, עמותה העוסקת

בקבורה. מצד אחד, עמותה כזאת היא גוף של המשפט הפרטי, כמו אגודת

ספורט או ארגון צדקה. אך מן הצד השני, כפי שבית המשפט פסק, יש לה

גם מהות של גוף ציבורי... הקבורה היא פעולה ציבורית חיונית; החברה

קדישא עושה פעולה זאת לא למען מטרות רווח, אלא כקיום מצווה או חובה

ציבורית; ברוב הישובים בארץ יש רק חברה קדישא אחת, בעלת מעמד

בלעדי..." (ע"א 3414/93 שמחה און נ' מפעלי בורסת היהלומים (1965)

בע"מ, פ"ד מט (3) 196, 203 - 207).

 

באותו עניין נפסק, כי מצב עובדתי לפיו קרקע מסוימת מצויה בבעלותו של גוף פרטי, אין בה,

כשלעצמה, כדי לפטור את אותו הגוף - תמיד ובכל נסיבות שהן - מעיקרי המשפט הציבורי. יש

שקניין פרטי יהא בעל אופי ציבורי מבחינת מהות השימוש בו, ואופיו זה - באשר הוא - יגרור

אחריו עיקרים מן המשפט הציבורי אשר ידבקו באותו גוף ויחייבו אותו בהתנהגותו (ראו גם: ע"א

6024/97 פרדריקה שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ, פ"ד נג (3) 600).

 

3.    לא נעלם מעיני, כי יש להבחין בין אגודות שהוקמו על-פי חוק לבין אגודות וולונטאריות וכן בין

אגודות שהחברות בהן הינה תנאי מוקדם לעיסוק בתחום מסוים לבין אגודות וולונטאריות

(לדוגמא: לשכת עורכי-הדין: כל הרוצה לעסוק בעריכת-דין חייב להיות חבר בה; אגודה שיתופית

"אגד" ועוד). כאשר בית-המשפט יעביר תחת שבט ביקורתו פעולה שבוצעה על-ידי אגודה מהסוג

הראשון, ביקורתו תהא קפדניות יותר מאשר כאשר תבוא לפניו אגודה, שהינה עמותה

וולונטארית, שאינה מוקמת על-פי חוק ואין לה השפעה על פרנסתו של החבר בה.

 

4.    בענייננו: עלינו לבחון לא את צורת ההתאגדות אלא את המהות הפונקציונאלית והתפקיד

המבוצע על-ידי אגודת הסטודנטים בטכניון. האגודה הינה עמותה רשומה כדין וחברים בה בעיקר

סטודנטים בזמן לימודיהם בטכניון. מטרותיה הינן לפעול למען ציבור הסטודנטים בטכניון

במישורים האקדמיים, החומריים והתרבותיים בזמן לימודיהם, זאת על-ידי ייצוג, קידום

אינטרסים ואספקת שירותים שונים וכן לשמש מוסד מייצג ומקשר בין הסטודנטים כציבור לבין

"הטכניון". האגודה אף מסייעת לסטודנטים במציאת תעסוקה מזדמנת ומקצועית במהלך

לימודיהם ועד שנה מתום לימודיהם. האגודה הינה גוף כלכלי עצמאי, אשר כל פעילויותיה הנן

קודש לקידום מטרותיה. אחת לשנה נערכות בחירות ובהן נבחרים נציגי הסטודנטים לועידה,

להנהלה ולנשיאות האגודה.

לטעמי, כאמור, באגודת הסטודנטים בטכניון מתקיימים מאפיינים המצדיקים את סיווגה כגוף "דו-

מהותי". האגודה היא גוף המבצע תפקיד בעל אופי ומהות ציבוריים וכן יש בו עניין לציבור.

האגודה מקבלת כספים מהציבור (גם אם בציבור קונקרטי עסקינן) והיא מחויבת על-פי תקנונה

והגיונם של דברים לפעול לטובת הכלל. האגודה מפוקחת באופן טבעי על-ידי ביקורת ציבורית וכן

הנהלתה עומדת לבחירה מידי שנה. האגודה מחויבת במתן שירותים לכל הסטודנטים באשר

הם.

 

5.    אין חולק, כי ההוצאות שהוצאו בענייננו, בגין הסכמי העבודה שנחתמו עם מר ברמק, משפיעות

על סך הכספים - כספו של ציבור הסטודנטים הרחב - המיועדים להקצאה לשם קידום מטרות

האגודה. שיקולי מדיניות משפטית ראויה ורצויה, מחייבים כי השימוש בכספי ציבור למטרות

העומדות ביסוד ההליך שבפנינו, ראוי שיוכפף לכללי המנהל הציבורי. אשר על כן, הוצאתו של כל

שקל מתקציבה של האגודה כפוף מטבעם של דברים לבחינת כללי הסבירות המנהליים ולבחינת

הליך קבלת החלטות תקין ושקוף.

 

6.    לכן, לגישתי, יש להטיל על האגודה לצד חובות מהמשפט הפרטי גם מושכלות יסוד של המשפט

הציבורי. במסגרת זו עליה לפעול בהגינות ובסבירות; עליה לפעול כנאמן הציבור; עליה להגשים

את התכלית המונחת ביסוד מעמדה הציבורי. נורמות אלו יש להפעיל, תוך התחשבות באופייה

המיוחד של אגודת הסטודנטים והקפדה על פעילותה באופן יעיל למילוי תפקידיה והשגת

מטרותיה לטובת ציבור הסטודנטים כולו. אין באמור כדי להביא למסקנה כי רצויה הכפפת כלל

הפעולות הננקטות על-ידי האגודה לכללי המשפט הציבורי. ברור, כי בתחומים מסוימים האגודה

נאמנה לאינטרסים הפרטיים שלה.

 

מעמדן של "מכלול" ו"פלפל" לענייננו:

 

7.    כאמור, "מכלול" ו"פלפל" הינן חברות פרטיות, אשר מצויות בבעלות ובשליטת אגודת

הסטודנטים. מדובר בתאגידים שהוקמו לצורכי ביצוע משימות קונקרטיות ושעליהן מטבע

הדברים לא חלות כל ההתניות ההתאגדותיות שחלות על אגודת הסטודנטים. אולם, ללא ספק,

בנסיבות העניין, הדברים קשורים זה בזה. ברור הוא, כי על כל שלושת הגופים, בנסיבות

הקונקרטיות של המקרה, יש להחיל את כללי הסבירות המינהליים המאפיינים גוף "דו- מהותי"

(השוו: רע"א 8734/05 דיונון נ' צומת ספרים 2002 (ניתן ביום 6.11.2005)).

ההתקשרויות החוזיות הקונקרטיות בין מר ברמק לבין שתי החברות הינן ספיחים של אותה

פרשה מהותית שבפנינו ואין מניעה, בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן, להחיל על מכלול

המערערות ומר ברמק את אותם הכללים.

 

על הסבירות:    

 

8.    עיקר טענת ב"כ מר ברמק היה, כי הסיבות לשינויים בשכרו ובתנאי עבודתו/פרישתו היו שתיים:

האחת-קבלת התואר השני בתעשיה וניהול בטכניון והאפשרויות שנפתחו בפניו למשרות אחרות

שהוצעו לו, בתנאים משופרים. השניה-הישגיו המקצועיים, בזכותם עברה אגודת הסטודנטים

מגרעון של מאות אלפי שקלים ליתרת זכות של מיליוני שקלים בקופתה בסוף 1999.

 

9.    מפאת חשיבות הדברים, אביא להלן חלק מתצהירו של מר ברמק:

 

"בחודש יוני 1996...בהיותי בוגר הטכניון וסטודנט לתואר שני בפקולטה להנדסת תעשיה וניהול,

התקבלתי לעבודה באסט כאחראי על מערך הכספים. השתכרתי אז שכר סטודנט, כמו קודמי

לתפקיד, שהיה סטודנט לתואר ראשון.

...

במסגרת תפקידי המורחב... הגדרתי מחדש את אופן העבודה בהנהלת החשבונות באסט, כך

שניתן ללמוד ממנו הרבה על פעילויותיה של אסט. פיקחתי על הרישומים בהנהלת החשבונות

כדי לוודא שאין טעויות, הסדרתי את כל מערך ההסכמים של אסט עם עובדיה, תחום שהיה פרוץ

לחלוטין עד אז. עד לאותו מועד, מרבית העובדים לא נהגו לדווח על חופשה או מחלה, ושכר

עבור שעות עבודה נוספות שולם ללא כל פיקוח. את כל התופעות האלה, שעלותן הבלתי

מוצדקת לאסט היתה גבוהה מאוד, הסדרתי כראוי.

...

בחורף 1999, עם סיום לימודי התואר השני, למרות שנהניתי מאוד מעבודתי באסט ובפלפל

וראיתי ברכה בעמלי, שקלתי ברצינות מעבר לשוק הפרטי, וזאת משתי סיבות עיקרית: ראשית,

היו קיימות הצעות עבודה קוסמות ביותר עם אפשרויות קידום מפתות, תנאי שכר מצוינים

ואופציות למניות בענף ההי-טק, שהיה אז בשיא פריחתו. שנית, העבודה באסט לא היוותה

רקורד של ממש בשוק העסקי מחוץ לטכניון.

...ההסדרים הכספיים שהוסכמו עמי לאחר מו"מ ארוך, אמנם היו פחותים ממה שדרשתי והיו

רחוקים מאלה שהוצעו בשוק הפרטי, אך לבסוף הסכמתי להיענות לבקשת היו"ר והסיו"ר של

אסט ולהישאר במסגרת...

בקיץ 1999 הוצע לי ע"י יו"ר וסיו"ר אסט לשמש כסמנכ"ל כספים של מכלול...נעניתי להצעה על

מנת לשמור על מה שכבר בניתי באסט, להמשיך ולתרום מכישורי ומניסיוני לטובת אסט ופלפל,

ולפתח גם את מכלול. כמו כן סברתי שהמעבר למכלול יאפשר לי צבירת ניסיון נוסף בתחום

המסחרי, שתשפר את מצבי כאשר אצא בעתיד לשוק הפרטי.

עבור שלושת התפקידים שהוצעו לי (במכלול, באסט ובפלפל) סוכם על מסגרת שכר עבודה של

24,000 ₪ ברוטו לחודש, בתוספת רכב ונלוות והטבות סוציאליות...

...

השקעתי בתובעות את מלוא כישורי, מרצי ועתותי, עשיתי לילות כימים בזמנים של רגיעה וגם

בעיתות לחץ, והבאתי את אסט ממצב של גירעון, עד כדי קושי אמיתי לשלם משכורות לעובדים

(אוקטובר 96), למצב של רווחיות, כאשר נכון לסוף דצמבר 1999 נמצאו בקופת אסט מזומנים

בסך של כ-4 מליון ₪ ועודף רווחים של כ-2 מליון ₪...

...למען הסר ספק יובהר, כי היוזמה לרכישת הרכב על ידי מכלול היתה של מנכ"ל (דאז) של

מכלול ולא שלי, שכן נועדה לחסוך רכישת רכב חדש והעמדתו לרשותי...".

 

10.  מר ברמק יליד שנת 1968, החל לעבוד באגודת הסטודנטים בשנת 1996, בהיותו סטודנט

לתואר שני. אציין, כי בחוות-דעתו של רואה החשבון של שלושת הגופים מר ארנון רצקובסקי,

נאמר, כי מר ברמק התחיל לעבוד בשנת 1996, בשכר הנמוך משמעותית מהמקובל עבור

התפקיד שמילא.

מר ברמק שימש בתקופה הרלוואנטית להליכים שבפנינו, במקביל, במספר תפקידים בשלושת

הגופים. בשנת 1999 חתמו עמו יו"ר האגודה ו/או סגן יו"ר האגודה שכיהן גם כיו"ר מועצת

המנהלים של "פלפל" ו"מכלול" על חמישה הסכמי עבודה העומדים ביסוד ההליך דנן. בהסכמים

 אלו הוטבו תנאי העסקתו של מר ברמק באופן ניכר, הן מבחינת טיבם של רכיבי השכר והן

 מבחינת היקפם.

יש לזכור, כי מר ברמק נשא בתפקיד בכיר ביותר, ועסק בכספים בדרך השגרה. אין ספק, כי מר

 ברמק היה המוציא והמביא בהתייחס לניסוחם של ההסכמים שהיו רבים ומורכבים, ברמה

 המעלה עננה מסוימת, בשאלות לא מעטות, בהתייחס לתוכנם. יתרה מכך, מר ברמק היה בעל

 השכר הגבוה ביותר באגודת הסטודנטים.

 

11.  זאת ועוד, ראשי אגודת הסטודנטים היו והינם אנשים צעירים בגיל ובניסיון החיים. סביר להניח

שמדובר באנשים פעלתניים, רבי כישורים ואפשר בעלי ניסיון פיקודי, מחמת שירותם הצבאי.

אולם, עדין מדובר באנשים שניסיון החיים שלהם במערכות אזרחיות ובענייני כספים ומנהל

בפרט הינו זניח לעומת מר ברמק - איש מערכת המבוגר מהממונים עליו אומנם במעט שנים

אולם, איש כספים שבשנותיו האחרונות פעל במסגרת אותו גוף ומכיר אותו על בוריו.

 

בהקשר זה די שנביא ארבעה אלו:

א. מר בועז קדוש, אשר כיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים מחודש דצמבר 1997 עד חודש דצמבר

1998 והיה מעורב בפעילות האגודה עוד קודם לכן, העיד בבית-הדין האזורי: "רוב

הסטודנטים באגודה הם אנשים צעירים וחסרי ניסיון בקביעת שכר. אני בשנת 98 הייתי בן

26" (עמוד 26 לפרוטוקול).

ב. בתצהיר שהוגש על-ידי מר ארז גולדמן, אשר החליף את מר קדוש בתפקיד-כיהן כיו"ר

האגודה מסוף חודש נובמבר 1998 ועד חודש דצמבר 1999 ואשר בתקופת כהונתו נחתמו

ההסכמים העומדים ביסוד ההליך, נאמר:

"...הקדנציה הרגילה היא בת שנה אחת בסך הכל. בנסיבות אלה, ברור הוא

שנבחרי הציבור נאלצים לסמוך במידה רבה על ההכוונה והייעוץ אשר

ניתנים להם על ידי צוות העובדים הקבוע.

אף אני נהגתי כך וסמכתי על המידע ועל הייעוץ שניתן לי על ידי ברמק,

בפרט בעניינים הכספיים של האגודה.

משברמק אמר לי, כי הנוהג הוא שועדת השכר היא הקובעת את תנאי

השכר של העובדים, ובכלל זה של מנהל הכספים, לא פיקפקתי באמינות

דבריו. לפיכך, בכל פעם שברמק ביקש לקיים דיון בנושא שכר (בין שלו ובין

של עובדים אחרים) התכנסה והחליטה ועדת השכר והחלטותיה לא הועברו

לאישור של גורם נוסף.

כך גם נהגנו באשר לדרישות הכספיות שברמק הציב בפנינו (לרבות מענקים

על תוצאות כספיות), דהיינו האמנו, כי הלה יביא בפנינו לא רק דברים נכונים

אלא גם דברים סבירים בנסיבות העניין".

 

ג. מר גולדמן ציין בחקירתו החוזרת בבית-הדין האזורי: "לא רק הערכנו את הנתבע [מר ברמק]

אלא גם סמכנו, וראינו אותו כבר-סמכא בנושא הכספים" (עמוד 15 לפרוטוקול).

ד. בפרוטוקול הדיון שהתקיים בתאריך 28.2.2000 אצל רואה-החשבון מר רצקובסקי, שנסב על

תנאי שכרו של מר ברמק אמר מר גולדמן: "לי בסך הכל אם בטוב ואם ברע אם עשיתי משהו

עשיתי לטובת האגודה, כשזו הפעם הראשונה שאני מנהל מערכת" (עמוד 4 לפרוטוקול; נ/8)

 

12.  אין ספק, כי חרף כישוריו הנטענים של מר ברמק, במימד הרחב של הסבירות, הסכומים אשר

שולמו למר ברמק, היו בלתי סבירים בעליל. מדובר בנתח עצום מתקציבה השוטף של אגודת

הסטודנטים, שאינה מהמלכ"רים הגדולים במדינה. מר ברמק קיבל בשנת 1999, קרוב ל-20%

ממחזורה השנתי של אגודת הסטודנטים. נתון זה אינו יכול לעמוד, לאור מהות הגוף בו עסקינן

שהינו גוף "דו-מהותי", ללא כוונת רווח. גוף זה אשר מיועד למקד את מלוא פועלו בעשייה לטובת

המטרה שבגינה הוקם, אמור מטבעו להתנהל בחסכנות תקציבית כעקרון מנחה. הענקת

תגמולים כספיים במוסד ללא כוונת רווח במישרין או בעקיפין כפי שנגלה לעינינו, בשיעור

המתקרב ל- 20% מהמחזור השנתי, אינו מתיישב עם הרציונאל הבסיסי של מוסד ללא כוונת

רווח.

 

13.  מחוות-דעתו של רואה החשבון מטעם מר ברמק-מר יעקב זיצר-עולה, כי לטעמו, השכר

וההטבות שניתנו לאחרון היו בגדר הסביר במוסדות ללא כוונת רווח, ובלשונו: "לאור ההשוואה

שנערכת ביחס לנתוני שכר של בכירים בארגונים מקצועיים אחרים, נראה כי שכרו של מר ברמק

לא חרג משכרם של עובדים בכירים באגודות מקצועיות אחרות".

עיינתי בחוות-דעתו של מר זיצר ואני סבור כי המסקנות שבו שגויות ויתר על כן, מטעות. במהלך

שנת 1999, שולם למר ברמק סך 811,132 ₪ ברוטו. סכום זה כולל רכיבי שכר שונים. מר זיצר

סבר כי ישלנטרל סך 493,757 ₪, בגין רכיבי שכר שונים ששולמו למר ברמק, בגין סיום יחסי

עובד-מעביד (מענק פרישה, פדיון ימי חופשה ופיצויים) וכן בונוסים בגין שנים קודמות (1996-

1998). בנוסף, לגישתו יש לנטרל גם את רכיבי השכר הנוגעים לאחזקת רכב. אין בידי לקבל

אבחנות אלו. די לציין, כי בחודש ינואר 2000, המשיך מר ברמק בעבודתו ב"פלפל" וב"מכלול"

ואף באגודה המשיך לעבוד, אומנם לא כמנהל כספים אלא כ"יועץ פיננסי ואסטרטגי". עוד אציין,

כי בתצהירו של מר ברמק נאמר:

 

"בהסכם הפרישה שלי מאס"ט הוסדר נושא החפיפה עם מנהל כספים חדש

באס"ט.... מנהל כספים חדש באס"ט הובא רק במהלך 12/99 ולכן החפיפה

התבצעה בפועל בחודשים 12/99 ו- 1/00, ועל כן שולמה בגין חודשים אלה

משכורת חפיפה...

באשר למשכורת הנוספת בסך 1,000$ לחודש, שאמורה היתה להיות

משולמת לי ע"י פלפל...סכום חודשי זה היה אמור להיות שכר עבור הייעוץ

הפיננסי האסטרטגי שלי לאס"ט, ולכן היה אמור להיות משולם החל מיום

1.1.2000. היה זה שימוש בפלפל לצורכי אס"ט, מאחר שאס"ט לא יכולה

היתה לשלם לי משכורת במשך 6 חודשים מיום ששולמו לי פיצויי הפיטורין.

לכן ברישום הפנימי בספרי פלפל ירד סכום זה מהסעיף של אס"ט ולא

מסעיף המשכורות בפלפל....".

 

אוסיף, נפקדה מאותה חוות-הדעת רשימת המוסדות בהם אכן קיבלו מנהלים את הסכומים

המדוברים בחוות-הדעת. לכן, לא ברור לאלו אגודות השווה מר זיצר את שכרו של מר ברמק.

אגודת הסטודנטים בטכניון הינה אגודה שמחזורה השנתי הוא מספר מיליוני שקלים בלבד.

במדינת ישראל קיימים מוסדות רבים ללא כוונת רווח, אשר היקף מחזורם הכספי עומד על

עשרות ומאות מיליוני שקלים בשנה. מוסדות ללא כוונת רווח הינם גוף פעיל ביותר במרקם

הכלכלי של מדינת ישראל. מר ברמק, בכל הכבוד הראוי, לא עמד בעשירון העליון של המנהלים

והבכירים במלכ"רים הגדולים במדינה.

 

14.  מר ברמק הוסיף וטען, כי עדות לסבירות תנאי עבודתו היא, הצעות עבודה חיצוניות שנפתחו

בפניו, קודם שהמשיך בעבודתו אצל המערערות, ושכר נאה בצידן.

בהקשר זה נביא את שנמצא בחומר הראיות שהונח בפנינו: מר ברמק, בחקירתו הנגדית בבית-

הדין האזורי, הבהיר: "…אני מסביר שהגידול המהותי בשכרי בתקופה כה קצרה מקורו בכך

שבאותה תקופה היתה צמיחה בחברות ההיטק, וחרף אהבתי לעבודה באס"ט היא לא היוותה

נקודת ציון ממשי במקצועי. שקלתי באותה תקופה לחפש מקום עבודה אחר, רו"ח רצקובסקי

סייע לי למצוא מקום עבודה שהגעתי עימו למשא ומתן מתקדם" (עמוד 37 לפרוטוקול) (ההדגשה

הוספה).

מר אלי מנחם, שבתקופה הרלוואנטית לענייננו, כיהן כסגן יואגודת הסטודנטים והיה מעורב

ב"מכלול" וב"פלפל" והוא אף חתום על ההסכמים שבמחלוקת, העיד: "אני לא חושב שהשכר

ששולם לנתבע הוא חריג, וידוע לי שבאמצעות רו"ח רצקובסקי הוצעה לנתבע [מר ברמק] עבודה

בחברת היי-טק, והתנהל משא ומתן, שבסופו סוכם מה שסוכם, וזה מה שנראה לנו כמקבלי

החלטות" (עמוד 29 לפרוטוקול) (ראו גם: נ/8 עמוד 10).

מחד, בחומר שהונח בפנינו, אין כל פירוט לגבי המשא-ומתן שנוהל עם אותה חברת הי-טק

עלומה. לכן, אין בידנו לבחון את פרטיה של אותה ההצעה. מכל מקום, מעדותו של מר ברמק

עצמו ברור כי הדברים נפלו בגדר משא-ומתן בלבד. מאידך, יש לזכור כי מר ברמק עבד אצל

המערערות, עת היה כבן 28, סטודנט לתואר שני. נקודת הפתיחה שלו היתה באגודת

הסטודנטים בה עבד ונראה כי לא היו לו המלצות נוספות ממקומות עבודה אחרים. לא שוכנעתי,

גם לאור הטענה בדבר "אפשרויות שנפתחו בפניו", כי תנאי השכר שסוכמו עם מר ברמק היו

סבירים בנסיבות העניין. מר ברמק היה איש כספים, מוכשר אומנם, אולם עסקינן באגודת

הסטודנטים בטכניון שאף אינו מהמוסדות האקדמאים הגדולים מבחינת היקפם במדינת ישראל.

 

15.  ברצוני להדגיש, כי אין האמור בחוות-דעתי זו משמעו כי רק בעלי מקצוע המסתפקים בשכר נמוך

מהמקובל בשוק הפרטי, הם אלו הראויים להיות מועסקים בגופים ללא כוונת רווח. אין ספק

שגופים ללא כוונת רווח, גם הם חייבים להתנהל ביעילות כלכלית והענקת תמריצים כלכליים

וכספיים לבעלי תפקידים הנה לחם חוקו של ניהול מקצועי ותועלתני, כמקובל בגופים מעין אלו.

צניעות ומשורה הנן לחם חוקו של גוף ללא כוונת רווח. יש לשלם את המגיע אך אין להפריז.

מוסד ללא כוונת רווח יכול להסתייע בשעת הצורך באיש מקצוע מהדרגה הראשונה. אולם, הגיוני

הוא שהדברים יהיו פרופורציונאליים למהות הגוף בו מדובר ולמשאביו הכספיים היחסיים

והמוחלטים.

באשר לטענתו של מר ברמק, כי כלל תנאי העסקתו היו פועל יוצא של כספים שהצטברו, כתוצאה

מפעילותו שלו - מבלי לקבוע מסמרות האם פעילותו של מר ברמק, היא אכן זו שהביאה לגידול

בתוצאות הכספיות - הרי שהרווחים, מרגע שהושגו, צריכים לשמש לטובת הכלל ולא לטובת

הפרט. חומר הראיות בהליך דנן, אינו עולה בקנה אחד עם טענתו של מר ברמק שכן, לגישתי לא

בוצע תגמול מקובל על הישגים כספיים אלא הרבה מעבר לכך. סכומים גבוהים ולא

פרופורציונאליים לרווחים שהושגו, הופנו לצורך מימון תנאי העסקתו של מר ברמק.

 

16.  אין אני שולל את כישוריו של מר ברמק. אולם, הרושם העולה, הנתמך בתשתית ראיתית מוצקה,

הינו כי מר ברמק קיבל שכר והטבות בסכום העולה בשיעור ניכר על הסביר בנסיבות העניין.

אוסיף, מר ברמק, בחקירתו הנגדית, הבהיר:

 

"…כשאני מתבקש להסביר את ההגיון העומד אחרי סעיף…לפיו אהיה זכאי

לשכר ושאר התנאים שנקבעו בסעיף עד לתום תקופת החוזה, גם אם אני

אהיה זה שאתפטר, אני משיב שבזמן המשא ומתן על המעבר שלי למכלול,

היות והשכר מחולק בין שני הגופים, הבעיה שעלתה שיבוא דור שלא ידע

את יוסף, וירעו את תנאי וזאת היתה הכוונה שאוכל להתפטר שזה יבטיח

את גובה השכר לתקופה הנתונה את זה סיכמתי עם אלי מנחם וארז

גולדמן" (עמוד 38 לפרוטוקול).

 

אכן, מכלול ההסכמים וההטבות החריגות מקימים חזקה של התנהלות שלילית מצידו של מר

ברמק או לכל הפחות מעורבות רבה בצירוף עצימת עינים, מהתוצאות הכספיות וההשלכות של

ההסכמים על הגוף עצמו. יחד עם זאת, בניגוד לחברי השופט צור, איני סבור כי יש לקבוע

מסמרות בסוגיה של מניעיו והתנהלותו של מר ברמק. לשם הכרעה בהליך דנן, די לנו בליקוט

הנתונים הברורים והעובדות המוכחות, אשר מצויים בעובי הקורה של התשתית הראיתית

בהליך. די במונח בפנינו בכדי לקבוע את בטלותם של ההסכמים, במימד של הסבירות.

 

17.  מצאתי לנכון להתייחס גם לעניין פרשת הרכב שמכר מר ברמק ל"מכלול": פרשת הרכב הינה

תנא ד'מסייע, לא זניח ולא פשטני, להתנהלות הכוללת של הצדדים בפרשה שבפנינו. רכישת

רכבו של מר ברמק על-ידי "מכלול" אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם כללים של מנהל תקין. אני

סבור, כי הדבר פסול על פניו וראוי לכל גוף הסבור כי יוכל להכשיר "עסקאות" מסוג זה, כי יחזור

בו מכוונתו לאלתר. "מכלול" אינה סוחרת מכוניות משומשות ואינה אמורה לרכוש מכוניות

משומשות אלא בתנאי תקנת השוק וכמקובל בעולם העסקים הרגיל. רכישת רכבו של איש

הכספים, נראית כדרך קיצור לא ראויה למכירת אותו רכב על-ידי מר ברמק עצמו ולמציאת קונה

"בחברותא", שאינה אמורה להלום את הגופים בהם עסקינן.

מעבר לאמור, אביא את שנאמר בפרוטוקול ישיבת המנהלים של "מכלול" מתאריך 2.9.1999,

עת עלו לדיון תנאי שכרו של מר ברמק:

"ארז גולדמן: ...משה בדק אפשרות לעזוב אל מכלול...ברצוננו שמכלול

תשלם 16,000 ₪+רכב שיעמוד לשימושו...

שמואל [וייסבך-מנכ"ל מכלול]: …העלויות למכלול אמורות לגדול, לכן הצעתי

לארז שמשה יעזור באגודה וחלק מהשכר ישולם מאס"ט. אני לא יכול להבין

מדוע אס"ט מתעקש להעמיס את כל עלויות על מכלול. ולכן הצעתי להביא

את זה למועצת המנהלים, אני סבור שזה נטל כבד למכלול מכיוון שהשכר

מתחיל בצורה גבוהה יחסית כאשר רמת השכר והפונקציה של הרכב לא

קיימת במכלול…"(נ/11) (ההדגשה הוספה).

 

האמור, בצירוף האמור בתצהירו בנושא (כפי שהובא בסעיף 9 סיפא לעיל), מדברים בעד עצמם.

ידיעה ו/או אישור של הנהלת אגודת הסטודנטים את שכרם של עובדיה:

 

18.  לדעתי, כי יש להורות על בטלותם של ההסכמים טעם נוסף. כחברי השופט צור, הנני סבור כי

קיומם של ההסכמים על מלוא פרטיהם אמור היה להיות מועבר, בשקיפות הראויה, לידיעתה של

הנהלת האגודה אם לא לאישורה.

 

19.  הנהלת אגודת הסטודנטים היא למעשה הגוף העליון בעמותה. ניהולה התקין והשוטף של

האגודה וקידום מטרותיה, מסור בידיה. על הנהלת האגודה מוטלת חובה כללית לנהל את ענייני

האגודה מתוך אחריות, זהירות ומיומנות, זאת במסגרת מטרותיה ותקנונה. חתימה על הסכמי

שכר עם עובדי האגודה נעשית על-ידי הגורמים המוסמכים לכך, כשולחם של ציבור הסטודנטים.

עוד אדגיש, כי טובתה של האגודה כוללת גם את עובדי האגודה. אולם, האינטרסים של האגודה

וטובתה עולים על כל אינטרס אחר (ראו: ב"צ גרינברגר ונ' בן-תור דיני עמותות כרך א' (2002)

323).

 

20.  חוק העמותות, תש"ם-1980, עוסק בין היתר בחובת ניהול חשבונות בעמותה, כדלקמן:

 

"35. פנקסי חשבונות

(א)  עמותה חייבת לנהל פנקסי חשבונות שישקפו בשלמות ובנאמנות את

עסקאותיה ומצבה הכספי ואשר יכללו לפחות את הפרטים המופיעים

בתוספת השניה, לפי הענין .

(ב)  כל חבר של הועד, של ועדת הביקורת או של הגוף המבקר וכן רואה

חשבון שמונה לעמותה רשאי לעיין בכל עת בפנקסי החשבונות של

העמותה ובמסמכים המתייחסים אל הרשום בהם ולקבל מכל חבר

הועד ומכל עובד העמותה כל מסמך שברשותם וכל מידע הדרושים,

לדעתו, למילוי תפקידיו.

36. דו"ח כספי

(א)  הועד יכין אחת לשנה מאזן ודין וחשבון של הכנסות העמותה והוצאותיה

(להלן - דו"ח כספי) בכל שנת מס, אשר יכלול פירוט מלא לפי הרשימה

המופיעה בתוספת השניה; הדו"ח הכספי יוגש לועדת הביקורת או לגוף

המבקר לא פחות משבועיים לפני יום האסיפה הכללית או במועד

מוקדם יותר שנקבע לכך בתקנון ויובא בפני האסיפה הכללית,

לאישורה.

(ב)  הועד יצרף לדו"ח הכספי הודעה ובה פירוט מלא ומדוייק של כל

התשלומים ששילמה העמותה או שהתחייבה לשלם, בשנה שלגביה

מוגש הדו"ח הכספי, לכל אחד מחמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר

בעמותה לרבות פרטים בענין תנאי פרישה; והכל, בין שהתשלומים או

ההתחייבויות לתשלומים כאמור ניתנו למקבלי השכר כאמור ובין

שניתנו לאחר עבורם או בשל העסקתם; לענין סעיף זה, 'תשלומים'-

סכומי כסף וכל דבר שהוא שווה כסף, הלוואות, ניירות ערך או זכויות

אחרות וכן כל הטבה אחרת.

(ג)   הדו"ח הכספי ייערך על פי כללי חשבונאות ודיווח מקובלים המתאימים

למצבה ולנסיבותיה של העמותה, ויתן ביטוי נאות לנתונים הכלולים

בפנקסי החשבונות המנוהלים כאמור בסעיף 35(א).

...".

 

יש לציין, כי התוספת השניה מתייחסת לניהול מערכת החשבונות, לרבות חשבון הוצאות אשר בו

יירשמו בנפרד הוצאות, בין היתר, בשל שכר עבודה והוצאות נלוות.

על הניהול הכספי בעמותות נאמר:

 

"אחת הסיבות שהביאו לחקיקת חוק העמותות...היתה חוסר האפשרות

לפקח על הנעשה בתוך התאגיד, לרבות פיקוח על ניהולו הכספי. מכיוון

שרוב העמותות מתבססות על תרומות ותמיכות בנוסף לדמי חבר, נודעת

חשיבות מיוחדת לפיקוח על מצבן הכספי ודרך ניהולן. לשם כך קובע חוק

העמותות כי כל עמותה חייבת לנהל פנקסי חשבונות שישקפו בשלמות

ובנאמנות על עסקאותיה ומצבה הכספי. כדי לא להשאיר לעמותה או לחברי

הועד שלה שיקול דעת לגבי הפרטים שיש להכניסם בפנקסי העמותה, כדי

שישקפו בנאמנות את מצבה, קובע החוק את הפרטים שחובה לכללם

בפנקסי החשבונות של העמותה.

מאחר שהמידע שיש לכללו בפנקסי החשבונות חשוב הן לצורך תכנון ניהול

עסקיה השוטפים של העמותה וניהולם והן לצורך פיקוח על ניהול עסקיה

וביצוע ההחלטות שנתקבלו בה, קובע החוק זכות עיון בפנקסי החשבונות

של העמותה לכל חבר של ועד העמותה וכן לכל חבר של ועדת הביקורת או

הגוף המבקר ולרואה החשבון שמונה לעמותה. הזכות לעיון אינה רק

בפנקסי החשבונות אלא גם בכל המסמכים המתייחסים אל הרשום בפנקסי

החשבונות. נוסף לזכות העיון מטיל החוק חובה על כל חבר ועד ועל כל עובד

העמותה למסור לכל חבר ועד אחר, לכל חבר ועדת ביקורת או הגוף המבקר

וכן לרואה החשבון, כל מסמך שברשותם וכל מידע הדרוש לדעתם של בעלי

זכות העיון למילוי תפקידם.

על ועד העמותה להכין גם דו"ח כספי שהוא מאזן ודין וחשבון של הכנסות

העמותה והוצאותיה...הדו"ח הכספי יהיה פתוח לעיונו של כל דורש,

במשרדו של רשם העמותות...

על החשיבו הרבה שהחוק מייחס לניהול תקין של פנקסי החשבונות והגשת

הדו"ח הכספי לרשם העמותות, ניתן ללמוד מהוראות החוק לפיהן אי ניהול

פנקסי חשבונות וכן אי הגשת דו"ח כספי לרשם העמותות הן עבירות של

אחריות קפידה, הן של העמותה והן של כל אדם שהיה אחראי להפרת

החובה.

...

בנוסף לרישום השוטף, יש צורך לראות את המצב הכספי הכולל של

העמותה במועדים קבועים. לשם כך על הועד להכין אחת לשנה מאזן ודין

וחשבון של הכנסות העמותה והוצאותיה. המאזן והדין והחשבון מכונים

בחוק 'דוח כספי'.

הדוח הכספי חייב לכלול פירוט מלא לפי כל הפרטים שנקבעו בתוספת

השניה לחוק. על הועד לצרף הודעה לדו"ח הכספי ובה יינתן פירוט מלא

ומדויק של כל התשלומים ששילמה העמותה או שהתחייבה לשלם בשנה

שלגביה מוגש הדוח הכספי, לכל אחד מחמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר

בעמותה, לרבות פרטים בענין תנאי פרישה... הוא [החוק] גם אינו משתמש

במונח 'משכורת' או 'שכר עבודה'. מכאן שהכוונה היא גם לכל מי שמקבל

מה שחוק העמותות רואה כ'שכר'...תשלום 'שכר' לחברי הועד , לחברי ועדת

הביקורת, לגוף המבקר או לרואה החשבון שעמותה חייבת למנותו בהתאם

להוראות חוק העמותות, אינו הופך את מקבליו לעובדי העמותה. באופן זה

אכן ניתן יהיה לדעת מתוך הדו"ח הכספי על מי מוציאה העמותה כספים.

הדרישה לתת גם 'פרטים בעניין תנאי הפרישה' יחד עם פירוט התשלומים

לחמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר, אין בה כדי ללמדנו שהמדובר רק

בשכרם של עובדי העמותה. משמעות דרישה זו היא שכאשר מדובר במקבל

שכר גבוה שהוא עובד העמותה, אין להסתפק בפירוט התשלומים ששילמה

העמותה או התחייבה לשלם, אלא יש גם לפרט את תנאי הפרישה של אותו

עובד. רק באופן זה ניתן יהיה לדעת בצורה מכונה מה עלותו של אותו אדם

לעמותה" (דוד א' פרנקל דיני עמותות בישראל (2000) 159 - 166).

 

21.  מטרות הוראות חוק העמותות, לרבות דרישת פירוט משכורותיהם של העובדים הבכירים, הינן

פיקוח על העמותה שלא תוציא את כספיה שאמורים להיות מוקדשים לקידום מטרותיה וכן בקרה

על המשכורות המשולמות לעובדיה. בקרה מעין זו בוחנת את סבירות המשכורות המשולמות

על-ידי העמותה, לבל תעניק משכורות גבוהות ובלתי סבירות למי מעובדיה.

 

22.  מושכלות יסוד הינם, כי לחברי מלכ"ר בדרגי הנהלה שונים יש זכות לחלוק על שכר של נושא

משרה, לפעול להחלפתו של אותו נושא משרה בגין עלות העסקתו וכן לדרוש כי יבואו במשא

ומתן עם אותו נושא משרה לשם הפחתת תנאי העסקתו.

מר עופר אורנשטיין, ששימש כחבר הנהלה באגודת הסטודנטים מחודש אפריל 1999 ועד

לחודש נובמבר 1999 ובהמשך נבחר לכהן כיו"ר האגודה ציין בעדותו בבית-הדין האזורי:

 

"אני חבר הנהלה, נבחר ציבור, יש תקציב ואני מבקש לציין שלגבי כל

הסעיפים שבהם ביקשנו פירוט קיבלנו פירוט מלא לגבי כל הסעיפים. לגבי

הסעיף הזה, שאני אפילו לא זוכר אם שמו היה 'שכר' או 'משרד כספים',

ביקשתי בצורה ברורה שיפרטו את מרכיבי השכר ואת תתי הסעיפים ונעניתי

בשלילה על-ידי הנתבע...הלכתי ליו"ר (ארז גולדמן) והתשובה שניתנה

באותה ישיבת הנהלה, שמבחינה משפטית אינם יכולים לפרט...לא פניתי

לועדת הביקורת של האגודה. אילו הייתי יותר מנוסה, וודאי הייתי מתעמק

יותר בדברים... כשמדובר בסעיף תקציבי של 500,000 ₪ בתקציב של 5

מיליון ₪, זה בולט לעין ולכן רציתי לברר זאת" (עמוד 17 לפרוטוקול).

 

ועוד, מר יוני ליפ, אשר כיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים החל מחודש נובמבר 1999 העיד בבית-

הדין האזורי:

 

"ההנהלה, בכל מהלך שנת 99 דרשה דיווח על השכר של הנתבע באופן

ספציפי, ולא היתה החלטת הנהלה.

ש: איזה ביטוי פורמלי היה לדבריך, שההנהלה דרשה דיווח על שכרו של הנתבע?

ת.    בישיבת התקציב בשנת 99' מר עופר אורנשטיין דרש בצורה מאוד

תקיפה, את הפרטים. היו גם ביטויים לא פורמליים חוץ מזה" (עמוד 22 לפרוטוקול).

 

23.  לא יעלה על הדעת כי לחברי הדרג המנהל והמבקר באגודת הסטודנטים לא היתה הזדמנות

לחזות ישירות בנתונים אלו אלא אם היו טורחים, דורשים ומחפשים את אותם הנתונים. לדידי,

נתונים מעין אלו - כתנאי העסקתו של מר ברמק שכאמור היה בעל השכר הגבוה ביותר באגודת

הסטודנטים - צריכים היו להיות מובאים, ביוזמת ועדת השכר, לידיעת כל הגורמים הרלוואנטיים

אם לא לאישורם. מטבע הדברים, היה צריך להיות פיקוח של הנהלת האגודה על כך, ואין נפקא

מינה נוסח החלטות או הצעות החלטות שהתייחסו לנושא. התוצאה בענייננו, לפיה הוענקו לעובד

בכיר הטבות חורגות, הן מבחינת טיבן והן מבחינת היקפן, מעידה על כך. ברור שאי הידיעה

מאפשרת הסתרה חלקית או מלאה של נתונים אלו ממי שעשוי לפעול כנגד תנאי השכר הנדונים.

סבורני, שלא יתכן כי ינוהל גוף מסוג הגופים בהם עסקינן, מבלי ששכר העובדים יעלה בצורה

ברורה ממסמכים רשמיים וגלויים וידון בפורום המתאים. דרישת תלושי משכורת שהיתה אופציה

כטענת ב"כ ברמק וכאמור בחוות-דעתו של מר זיצר, אינה ממין העניין בגופים אלו בהם חייבת

להיות שקיפות מלאה בדבר תנאי העסקתם של העובדים הבכירים. פרטיותו של המועסק נסוגה

למול האינטרס הציבורי.

 

24.  לאור כל האמור, מסקנתי הינה, כי נפל פגם של ממש בהליכי האישור של שורת ההסכמים

הנדונה, בעיקר בהתחשב בנושא המהותי בו עוסקים ההסכמים ובשים לב לאופיו של הגוף בו עסקינן.

 

25.  למותר לציין, כי על רקע הוראות חוק העמותות, בדבר ניהול החשבונות, היה אף מקום לבחון

את מכלול ההתנהלות בדבר רישומי מרכיבי השכר של מר ברמק וחלוקתם בין כל שלושת הגופים.

 

26.  בשולי הדברים ברצוני לציין, כי לטעמי האבחנות הראיתיות והדיון הראייתי שערך בית-הדין

האזורי, בסוגיית הפרוטוקולים ומעמדה של ההחלטה מיום 28.9.1998, אינן הכרח בתיק זה;

זאת גם לאור נטיית בתי-הדין לעבודה לנהוג מנהג בית-הלל בדיני הראיות ובפרט מהטעם

שהוכח למעלה מכל ספק, כי מארג תנאי העסקתו של מר ברמק לא הוצג מפורשות להנהלת האגודה.

 

הסעד הראוי:

 

27.  משהגעתי למסקנה, כי יש להורות על בטלותם של ההסכמים, יש לדון בסעד האופרטיבי הנובע

מכך. לדעת חברי השופט צור, מר ברמק זכאי לשכר מלא עד למועד פיטוריו ולתנאי פרישה

בהתאם לתנאי "הסכם 10/98" ולתנאי הסכם "פלפל 2". לכן, כל סכום שקיבל מר ברמק מעבר

לאמור, עליו להשיבו לאגודת הסטודנטים, ל"מכלול" או ל"פלפל", לפי העניין.

אני סבור, כי אין להורות על השבה מלאה של ההטבות אשר שולמו למר ברמק מכוחם של

ההסכמים שהורנו על בטלותם. אני סבור, שמר ברמק זכאי לשכר ראוי עבור תקופת עבודתו

באגודת הסטודנטים, ב"פלפל" ואף ב"מכלול", בתקופה בה ההסכמים היו בתוקף.

 

28.  במקרים מהסוג דנן, כאשר מחד - יש להורות על השבה ומאידך - יש לקבוע מהו השכר הראוי לו

היה זכאי מר ברמק, עלינו לערוך איזון בין הזכויות והאינטרסים השונים ולנסות ולמצוא את

"שביל הזהב" שיאפשר קיום משותף של הזכויות והאינטרסים, אם לא במלואם אזי לפחות בגרעינם

 

29. חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט) קובע כדלקמן:

 

"1.  חובת ההשבה

(א)  מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה

אחרת (להלן -הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב

להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או

בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב)  אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או

בדרך אחרת.

 2.   פטור מהשבה

בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1,

כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה

או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת".

 

בע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ (ניתן ביום 20.2.2006), נפסק:

 

"דיני עשיית עושר ולא במשפט מייסדים עצמם על עקרונות הצדק והיושר הטבעי...

שיקולי הצדק והיושר, אלה שיקולים המהווים גם את התשתית גם את

הליבה של דיני עשיית עושר, מאפשרים להזרים אל תוכם של אותם דינים

שיקולים מתחום המשפט הציבורי: שיקולים שמקורם בעיקרון של שילטון

החוק, בעיקרון של חוקיות המינהל, ועימהם שיקולים כללים ובהם שיקולים

של שוויון, של צדק חלוקתי ועוד. אמרנו פעמים רבות כי המשפט אחד הוא

וכי השימוש בחוק ספציפי אין בו כדי לחסום זרימתם של שיקולי עומק אל

שורשיהם של דינים, בהם עקרונות השיטה, מאפייני המישטר וכדומה... יש

חפיפה מסויימת בין הכוח המניע את עילת התביעה בדין עשיית עושר לבין

עילת הפטור שבו. עילת התביעה יסודה הוא, כעיקרון, בצדק וביושר, וכן

היא ההגנה - הפטור - שיסודה הוא, כלשון החוק, בצדק. במקום שאין

סינכרוניזציה בין עילת התביעה לבין עילת הפטור - כגון שהנתבע טוען

לפטור בשל אירועים שאירעו לאחר היווצרה של עילת התביעה - אין

מתעוררת כל שאלה. כשם שעילת התביעה צומחת מן הצדק, כן תצמח

עילת ההגנה אף היא מאותו מקור, מן הצדק. השאלה יכולה שתתעורר

במקום שיש סינכרוניזציה בין עילת התביעה לבין עילת ההגנה לאמור,

במקום שהשתיים נולדות בה-בעת, שבמקרה זה נתקשה לעיתים לסווג את

המערכת שלפנינו אם לעילת התביעה ואם לעילת ההגנה...

הנה-כי-כן, גם אם הזוכה - הנתבע - נושא בנטל חובת ההשבה לפי סעיף 1

לחוק עשיית עושר, בכל זאת מוסמך בית-משפט לפוטרו מחובת ההשבה,

כולה או מיקצתה, בשני סוגי מקרים. סוג המקרים האחד - והוא סוג מקרים

פרטיקולרי - נסוב על נסיבות שבהן ראה בית-המשפט שהזכיה 'לא היתה

כרוכה בחסרון המזכה'. סוג המקרים האחר מעמיד לפנינו 'הגנת מיסגרת',

ונסוב הוא על נסיבות שבהן ראה בית-משפט 'נסיבות ... העושות את

ההשבה בלתי צודקת'. ענייננו הוא, כמובן, בסוג המקרים השני, ב'הגנת

המיסגרת'.

...בהוראת סעיף 2 שלחוק עשיית עושר מוצאים אנו את בית-המשפט

כשחקן ראשי העומד במרכז הבימה. אכן, בית-המשפט לעולם בעל מעמד

ראשי ועיקרי הוא במעשי שיפוט, בפירושו של דין ובהחלתו של דין על

מערכת עובדות המוצגת לפניו; ואולם, בתחומי המשפט הפרטי מקומו הוא

תמיד, או כמעט תמיד, מאחורי הקלעים, נסתר מן העין. בית-המשפט נידמה

בעינינו כאותו מפעיל מריונטות השולט במערכת במשיכת חוטים, הרואה

ואין הוא נראה. הנה היא הוראת סעיף 1 שלחוק עשיית עושר. הכל יודעים

כי בית-המשפט הוא שיכריע בקיומן, או באי-קיומן, של הנסיבות היוצרות

והמקיימות את עילת התביעה, ואולם בשמו אין הוא נזכר כלל. תפקידו של

בית-המשפט תפקיד של הצהרה הוא: בית-המשפט מצהיר על קיומן, או על

אי קיומן, של הנסיבות שלעניין, וכהצהרתו כן מכריע הוא את הדין. שלא

כהוראת סעיף 1 היא הוראת סעיף 2, שבמקום זה ממלא בית-המשפט

תפקיד גלוי ונראה לעין של יצירת דין. בית-המשפט 'רשאי לפטור', 'אם

ראה', ועל כל אלה: 'או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי

צודקת'. הגם שמצויים אנו במעבה המשפט הפרטי, לשון החוק לשון היא של

חוק שמתחום המשפט המינהלי לעת שאומר הוא להעניק סמכות לרשות

פלונית. ניתן דעתנו לתופעה יוצאת-דופן זו, שיש בה כדי להדגיש, וביתר,

את כוחו ואת סמכותו של בית-המשפט ליצוק ערכים - ערכים של צדק טהור

- אל תוכה של המיסגרת שהחוק מעמיד לשירותו... במקום זה מעסיק עצמו

בית המשפט ב'משימה מובהקת של חקיקה שיפוטית'...

נוטים אנו להסכים עם הערתו של השופט מצא בפרשת כהן נ' שמש, כי

שיקולי הצדק לעת בחינת הפטור מהשבה רחבים הם משיקולי הצדק לעת

שבוחנים אנו את חובת ההשבה...

...אין הבדל של ממש בין מיסגרת ה'זכות שבדין' בהוראת סעיף 1 לחוק

עשיית עושר לבין מיסגרת הצדק שבהוראת סעיף 2 שלחוק. בה-בעת, נוטה

אני להסכים עם חברי כי הגנת הצדק שבסעיף 2 פורשת עצמה על מרחבים

רבים מתביעת הצדק שבסעיף 1. חיי ההגנה מגוונים ועשירים מחיי

התביעה, ומכאן ש'צדק' ההגנה רחב בתחומי התפרשותו - לא בעומקו - מן

ה'צדק' שבתביעה... ההגנה מן הצדק שבסעיף 2 לחוק זמנה הוא לאחר

היותה של העילה בעשיית עושר; שאם עילת ההגנה סינכרונית היא לעילה,

כי-אז על דרך הכלל אין היא כלל עילת הגנה אלא טענה היא להיעדר רכיב

בעילת התביעה" (ראו גם: ד' פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט (1998,

מהדורה שניה, כרך ב) 1179- 1197).

 

עוד נפסק:

 

"על פי סעיף 1 לחוק עשיית עושר צריכים להתקיים שלושה תנאים על מנת

שניתן יהא לקבוע כי אדם עשה עושר ולא במשפט. ראשית, נדרשת

התעשרות בדרך של קבלת זכות בנכס, שירות או טובת הנאה אחרת.

שנית, נדרש כי ההתעשרות באה לזוכה מן המזכה. לבסוף נדרש, כי הקבלה

באה לזוכה 'שלא על פי זכות שבדין'. במקרים רבים השאלה העיקרית הינה

האם התקיים התנאי השלישי, היינו האם הקבלה הייתה על פי זכות שבדין.

ברור, כי אין צורך להצביע על כך שמעשה ההתעשרות מנוגד לחיקוק

מסוים. די בכך שההתעשרות נוגדת את תפיסות היושר, המצפון והצדק...

סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט מעניק לבית המשפט שיקול דעת

לפטור את הזוכה מחובת השבה, כולה או מקצתה, במקרים בהם ההשבה

אינה צודקת. הוראת הסעיף הינה רחבה ומאפשרת לפטור את הזוכה

מחובת השבה במצבים רבים ושונים. לצורך הגדרת מצבים אלו על בית

המשפט לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ולאזן בין השיקולים

השונים. נסיבות אשר ראוי לבחון במסגרת בחינה זו הן, בין היתר, הנזק

שייגרם מן ההשבה אל מול הנזק שייגרם בהיעדר השבה, האשם היחסי

ותום ליבם של המעורבים..." (ע"א 3760/03 עזר עמרן נ' עו"ד מיכה צמיר,

נאמן על נכסי אייפרמן יוסף ואח', פ"ד נט (5) 735, 752 - 753).

 

30.  לגישתי, במכלול נסיבות העניין, יש לפנות לסעד מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. כאמור,

קבעתי, כי ההסכמים מכוחם קיבל מר ברמק את הסכומים הנתבעים, דינם להתבטל וכי מר

ברמק קיבל מאגודת הסטודנטים, "פלפל" ו"מכלול", כספים "שלא על פי זכות שבדין". לכן, גופים

אלו זכאים להשבה בגין התעשרותו של מר ברמק על חשבונן, שלא כדין. לו דעתי תשמע, יש

להחיל, בענייננו, על חובת ההשבה את הבלם המצוי בסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

סעיף זה פוטר זוכה מחובת ההשבה, כולה או מקצתה, שעה שבית-המשפט ראה נסיבות אחרות

בעטיין ההשבה בלתי צודקת. סעיף זה נועד לקבוע מערכת איזונים לפיה גם במקרה בו התעשר

פלוני שלא כדין, אין עליו חובה להשיב את מלוא הסכום.

 

31.  לטעמי, בשים לב ובמסגרת סמכותנו כערכאת ערעור, הכרעה בדרך זו הינה מהירה יותר ועושה

צדק עם בעלי הדין. בנסיבות העניין, אין להשיב את התיק לבית-הדין האזורי, לשם קביעת השכר

הראוי והסביר לו היה זכאי מר ברמק, במכלול נסיבות עבודתו וכן לדיון מלא בשאלת חובת

ההשבה. אין ספק, כי גם המערערות מודעות לכך כי הוכחת הסכום הנתבע הינה לא פשוטה

ועובדה היא כי גם במהלך הדיון בהליך בבית-הדין האזורי שינו המערערות, באופן קיצוני, את

גובה הסכום שמר ברמק נתבע על-ידן להשיב (מ- 806,725 ₪ בכתב התביעה המקורי ל –

521,499 ₪ בכתב התביעה המתוקן).

 

32.  לאחר בחינת חומר הראיות, אני סבור כי בנסיבות העניין על מר ברמק, להשיב למערערות, תוך

הסתמכות על החלוקה שביצע בית-הדין האזורי, סכום של 150,000 ₪. לטעמי, קביעת סכום

זה, משקפת שכר ראוי וסביר הכולל את כל הרכיבים שלעניין, בהתייחס לתקופת עבודתו של מר

ברמק בשלושת הגופים וכן תשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתו ב"פלפל".

 

33.  אני סבור, שבענייננו, מצויות נסיבות, שבהצטברותן, עושות את ההשבה כולה, לבלתי צודקת.

מר ברמק כעובד זכאי, בהתחשב בכלל נסיבות העסקתו, לשכר ראוי עבור עבודתו אצל שלושת

הגופים. מטבע הדברים, כאשר הגיע מר ברמק מדי יום ביומו לעבודתו, הסתמך הוא על כך

שישולם לו שכר ראוי בגין עבודתו. יחד עם זאת, אין ספק, כי מר ברמק היה בידיעה כזו או אחרת

שההסכמים שנחתמו עמו הינם הסכמים חריגים. תוצאת הדברים הינה שככל שמדובר בשכר

ראוי, יש לפוסקו שכן מר ברמק עבד והוא זכאי בשל כך לשכר ראוי. מנגד, כל הסתמכות על

שורת ההסכמים שנערכו עימו וכפי שנערכו בנסיבות העניין, אין לה יסוד שבדין. יתר על כן, שורת

ההסכמים בוטלה פרק זמן קצר יחסית לאחר שנחתמו ולכן, הפגיעה באינטרס ההסתמכות של

מר ברמק נמוכה יחסית.

 

34.  כאמור, חברי השופט צור סבור כי יש להורות על ביטול חמשת ההסכמים החורגים ובנפול

ההסכמים, ההסכמים שקדמו להסכמים שבוטלו על-ידנו הם ההסכמים שבתוקף. בשל כך, סבור

הוא, כי אין מקום להפעיל מנגנון של "שכר ראוי" וחולק הוא אף על יישום המנגנון הקבוע בסעיף

2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. חברי השופט צור סבור, כי מן הראוי להחזיר את התיק לבית-

הדין האזורי, לשם קביעה מדויקת של סכום ההשבה.

כפי שהבהרתי לעיל דעתי שונה. אדגיש, נקודת המוצא הינה שאכן היו קיימים הסכמים קודם

להסכמים החורגים שבוטלו על-ידנו. במאמר מוסגר אשוב ואזכיר כי האמור נכון באשר לאגודת

הסטודנטים ול"פלפל" אך לא באשר ל"מכלול", אשר הסכם העסקה הראשון והיחיד שנחתם בין

הצדדים בוטל על-ידנו. יחד עם זאת, קרוב לוודאי וכך ניתן להניח, כי היה מבוצע עדכון כל שהוא

ברמת שכרו של מר ברמק. לאור כך ישנו נתון נוסף שאינו וודאי, היוצר משולש של נתונים:

הראשון-השכר על-פי ההסכם שקדם להסכמים שבוטלו; השני-השכר בהתאם להסכמים שבוטלו

על-ידנו; השלישי-השכר שהיה נקבע בין המערערות לבין מר ברמק, בתום משא ומתן, בהסכמה

ובתנאים מקובלים, זאת אם לא היו נחתמים ההסכמים החורגים שבוטלו אלא היה נחתם הסכם

אחר מקובל וראוי. הנתון הנדון אינו ודאי ונתון להערכה. יתר על כן, לגישתי, חובת ההשבה

היחסית במקרה דנן, צריכה להיות מבוססת על עקרונות של השבה יחסית בהתאם להוראת

סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, שכן עינינו הרואות כי המקרה שהונח לפתחנו אינו שחור

ואינו לבן ולעניות דעתי המנסה לצבוע אותו בצבע עז זה או אחר, שוגה.

כללם של דברים: לגישתי, אכן קיים שכר ראוי, כל שהוא, שהיה מקום לפסוק למר ברמק

בערכאה דיונית, כעיקרון שבדבר. משלפנינו שאלה שאינה אריטמטית גרידא בדבר היקף

ההשבה היחסי, גם בהתבסס על השכר הראוי שהיה משתכר מר ברמק וגם בהתבסס על

העובדה שהמקרה הנדון טומן בחובו שאלות של מדיניות משפטית ונקודת מוצא ערכית

ומשהצדדים מתדיינים החל משנת 2000 על כל המשתמע מכך, לטעמי על ערכאת הערעור

לעשות שימוש בסמכותה וליתן החלטה שתשים קץ להתדיינות תחת להשיב את ההליך לבית-

הדין האזורי.

 

35.  בקביעת התוצאה הכוללת הראויה בנסיבות העניין, יש ליתן את הדעת, גם להתנהגותן של

המערערות כלפי מר ברמק, עת פוטר ולאחר-מכן. מר ברמק פוטר על אתר מעבודתו, על כל

המשתמע מכך. זאת ועוד, מלחמת החורמה שהכריזה אגודת הסטודנטים על מר ברמק, לוותה

באקטים רבים ומגוונים, שלא הסבו נעימות, בלשון המעטה, למר ברמק (בכלל כך: תלונה

במשטרה; מכתב בתפוצה רחבה לנשיא הטכניון שהתייחס אף להיותו של מר ברמק איש סגל

בפקולטה לתעשייה וניהול ולעבודתו במסגרת חברת "אורגניטק" בה מחזיק הטכניון 14%

ממניותיה ועוד).

 

סוף דבר:

 

36.  מהטעמים שפירטתי לעיל, אני סבור כי יש לקבל את ערעורן של אגודת הסטודנטים בטכניון,

"מכלול" ו"פלפל" ולהורות על ביטול חמשת ההסכמים שנערכו עם מר ברמק בשנת 1999.

בנוסף, מכלול נסיבות העניין לכאן ולכאן, מצדיקות השבה חלקית של כספים ששולמו על-ידי

המערערות לידי מר ברמק. לאחר שנתתי דעתי לכל המרכיבים והמאפיינים הייחודיים של

המקרה דנן, לרבות ההשלכות האישיות, הכלליות והכלכליות של הפרשה, לכל המעורבים בה, לו

תשמע דעתי, על מר ברמק להשיב לידי המערערות סך 150,000 ₪, נכון למועד מתן פסק-דין

זה. כמו כן, על המערערות לשחרר לזכותו של מר ברמק את כל הזכויות הכספיות העומדות

לזכותו בקופות הגמל השונות, על-שמו.

לאור התוצאה אליה הגעתי, כל צד ישא בהוצאותיו.

 

 

השופט עמירם רבינוביץ

 

1.    קראתי את פסק דינם רב הכמות והאיכות של חברי השופטים צור וכהן ומסכים אני לתוצאה

לפיה יש לבטל את אותם הסכמים עליהם הצביעו חברי.

הסכמתי זו לתוצאה אין פירושה הסכמה לכל מה שנאמר על ידי חברי בפסקיהם, די לי בכך

שמערכת ההסכמים המפותלת הבו זמנית, היא בהחלט חריגה, ויש בה טעם לפגם המצדיק את

התוצאה אליה הגיעו חברי.

 

2.    אציין שאני מסכים עם חברי, השופט כהן, שגם עמותה ללא כוונת רווח מן הראוי שתתנהל באופן

בו יהיה איזון תקציבי, ולשם כך אין פסול בהעסקת עובדים בעלי כישורים במשכורות ראויות ואף

גבוהות, אך אין לאשר העסקה, שיש בה לכאורה סממנים מניפולטיבים כפי שהייתה במקרה זה.

יחד עם זה אני מסכים להחזיר את התיק להמשך הדיון לבית הדין האזורי כדי שיקבע את גובה

ההשבה כפי שמציע השופט צור.

 

 

נציג עובדים מר יהודה בן הרוש:

 

הנני תומך בדעתו של השופט רמי כהן.

נציג מעסיקים מר רפי פרבר:

הנני מצטרף לפסק דינו של השופט שמואל צור.

 

 

 

סוף דבר

על דעת כל חברי המותב מתבטלים ההסכמים החריגים כאמור בחוות דעתם של השופט צור והשופט כהן.

על דעת השופטים צור ורבינוביץ ונציג ציבור מר פרבר - ובשונה מדעתם של השופט כהן ונציג ציבור

מר בן הרוש - על מר ברמק להחזיר למערערות את סכומי הכסף שקיבל ביתר ולשאת בהוצאות, הכל

כאמור בסעיף 50 לחוות דעתו של השופט שמואל צור.

 

 

ניתן היום כ"ח בניסן, תשס"ז (16 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.


  powered by  
[Pixelit - בניית אתרים]
   |  
@ כל הזכויות שמורות אבני-הרצוג-אבידן את גורביץ' ושות'