Avni
טלפון: 04-8682020
 
דף הבית > פסקי דין > דיני עבודה > חזות נ' רכבת ישראל
חזות נ' רכבת ישראל

בית דין אזורי לעבודה בחיפה

 

26  ספטמבר  2011

תע"א 4548-03 משה חזות נ' רכבת ישראל בע"מ ואח'

 

 

בפני

כב' השופטת  מיכל  אריסון-חילו

נציג עובדים מר אילן פלטי, נציג מעסיקים מר יוסף הלפרין

 

 

התובע

 

משה חזות ת.ז. 024337800

ע"י ב"כ עו"ד חי  בר-אל

 

נגד

 

הנתבעים

1.   רכבת ישראל בע"מ

      ע"י ב"כ עו"ד יעל דולב ועו"ד איתמר נצר

 

2.   הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי במרחב חיפה

3.   ועד העובדים במרחב צפון של רכבת ישראל

      נתבעים 3-2 ע"י ב"כ עו"ד אילן גורביץ

 

פסק - דין

 

 

1.                השאלה העומדת לפתחנו היא, האם התובע הוא בגדר "חושף שחיתויות" והאם חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 חל בעניינו.

 

2.                התובע (להלן - התובע וגם חזות) החל לעבוד בנתבעת 1 (להלן - הרכבת) מיום 8/9/1996 ופוטר ביום 17/10/04.

 

3.                התובע טוען, כי הנתבעים התנכלו לו, עקב כך שחשף שחיתויות, והתנכלויות אלה הביאו בסופו של דבר לפיטוריו ביום 17/10/2004. פיטוריו נעשו בחוסר תום לב בוטה ומשיקולים זרים ופסולים, כחלק ממסע נקמה אישי כלפיו על שגילה שחיתויות וניסה להבחר לועד עובדי הרכבת. ההחלטה בדבר פיטוריו של התובע נתקבלה על בסיס "נ"ג תלונות" לכאורה אשר מלבד כ-5 דו"חות איזוטריים (ומומצאים) מעולם לא הוצגו בפני התובע, עובר להזמנה לדיון בעניינו ולגביהן לא הגיב ולא נתן את הדין במסגרת הליך מינהל תקין ובניגוד להסכם הקיבוצי החל בעניינו. מדובר במספר רב של תלונות, אשר נערמו לכאורה על שולחן הממונים על התובע בפרק זמן של 18 חודשים, מאז החל התובע לחשוף שחיתויות ותוך כדי ניהול ההליך המשפטי בין הצדדים.

 

4.                הנתבעים טוענים, כי  התובע הוא אדם אלים ומסוכן, הפורק כל עול, אינו נשמע לממונים עליו, עובר עבירות בטיחות, מאיים באיומים פיזייים על עובדים. כנגד התובע הוגשו 40 תלונות על ידי 22 אנשים שונים. במקביל וללא שום קשר, העלה התובע מספר טענות בפני מבקר הפנים ועוזרו, אשר נבדקו ומיעוטן, החסר השלכות פרסונאליות, נמצא מוצדק. התובע פוטר בהליך תקין. בראשית ניתנה לתובע הזדמנות לשטוח את טענותיו בפני ועדת הבירור השניה, אך התובע לא שעה כן, כאשר הִתְחָלָה ולא הציג אישורים רפואיים מבעוד מועד. בהמשך קיבל התובע הזדמנות לשטוח את טענותיו בפני ועדת השניים וכך עשה באריכות רבה, וועדת השניים החליטה לפטר את התובע בהליך תקין, ומשיקולים ראויים.

 

5.                מכון קונקורד, לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל, ביקש להצטרף כידיד בית המשפט בתביעה שלפנינו, ולהתיר לו להגיש טיעון סדור בכתב, המפרט את הנורמות מן המשפט הבינלאומי החלות בסוגיות העקרוניות המתעוררות בתביעה. מכון קונקורד מציג עצמו כמכון מחקרי אקדמי הפועל לקליטת נורמות מן המשפט הבינלאומי בדין הישראלי וחברים בו מבכירי החוקרים בישראל העוסקים בחקר המשפט הבינלאומי, והוא סובר כי במסגרת התביעה שבפנינו יש חשיבות עקרונית לבחינה וליישום הכללים המחייבים מן המשפט הבינלאומי, ועל כן רואה הוא לנכון להעמיד לרשות בית הדין את מומחיותו ולהציג לפניו את כללי המשפטי הבינלאומי החלים בעניין. בהחלטתנו מיום 12/10/2006 (בתיק בש"א 2760/06) החלטנו לצרף את מכון קונקורד - כ"ידיד בית המשפט", זאת משבית הדין פותח דלתותיו בעניינים עקרוניים לארגונים, להם יכולה להיות נגיעה לנושא ההליך.

 

6.                התובע עותר בתביעתו המתוקנת למתן צו המורה על השבתו לעבודתו ברכבת, ולחילופין מבקש הוא לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לו את הסכומים הבאים:

(א)              פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך השווה ל-24 משכורות חודשיות X 6,653 ₪ בממוצע לחודש, ובסך הכל  159,672 ₪;

(ב)              פיצויים ע"פ סעיף 33י(2) לחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 בסך 30,000 ₪;

(ג)               פיצויים ע"פ סעיף 33י"א לחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 בסך 30,000 ₪;

(ד)              פיצויים בגין נזק לא ממוני ע"פ סעיף 3א(1) לחוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) – בסך 150,000 ₪ או סכום שייראה לבית הדין בנסיבות העניין;

(ה)             פיצויים לפי סיעף 10(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 עד 50,000 ₪.

(ו)                להשיב לתובע את הפרשי השכר על אותם חודשיים בהם הורד לדרגת חצרן ומתדלק.

 

7.                התובע התקבל לעבודה כקושר קרונות ברכבת (עתק). בחודש פברואר 1999 בעבודתו כעתק נפגע התובע בתאונת עבודה ושהה שנה וחצי בחופשת מחלה עקב אשפוזים וטיפולים. כששב מחפשת המחלה הוצב התובע כפקח נייח (בתחנה) עקב מגבלותיו הרפואיות.

 

8.                במהלך חודש יולי 2000 שובץ התובע לתפקיד מנהל משמרת בתחנת הרכבת בנהריה במשך כשנה וחודשיים. בחודש 10/2001 שובץ התובע בתפקיד פקח נייד (כרטסן ומפקח רכבת בשעת נסיעה). בתפקידו כפקח נייד נחשף התובע לסדרת אירועים קשים כגון התאבדויות עובדי אורח, תאונות דרכים, נפילת עובדת מהרכבת. עקב אירועים אלה סבל התובע מהתמוטטויות פיזיות וביום 15/5/2002 הובהל לבית חולים אסף הרופא ואושרה לו חופשת מחלה בת חצי שנה. עם שובו מחופשת המחלה שובץ התובע כמנהל תחנות מחליף, בתחנות: תחנת "השלום" בת"א, תחנת נהריה, תחנת בת גלים ותחנת בנימינה. בתחילת שנת 2003 הועבר התובע למחלקת מבצעים, אך עבודתו במקום זה הופסקה,  והוא שובץ לתפקיד פקח נייד.

 

בקשת התובע לקיום בחירות והתמודדותו לועד העובדים ותלונות שהגיש נגד חברי ועד וממונים וכן תלונות שהוגשו נגדו 

 

9.                בתחילת שנת 2003 נכח התובע לדעת, כי כארבע וחצי שנים לא נערכו בחירת לועד עובדי מרחב צפון של הרכבת, וכל זאת בניגוד לתקנון ועד העובדים, המחייב עריכת בחירות כל שלוש שנים. התובע הסב תשומת לבם של העובדים לכך שלא נערכו בחירות. התובע גם ביקש להתמודד לתפקיד חבר ועד עובדי המרחב הצפוני ברכבת ועל כן בתחילת שנת 2003  החליט להחתים עובדים על גבי טפסים מתאימים המועברים להסתדרות ולועד העובדים במרחב צפון של הרכבת (להלן - ועד העובדים וגם הועד) וזאת לצורך הכשרת הקרקע לרצונו להתמודד לתפקיד חבר בועד העובדים.

 

התובע פנה אל יו"ר הסתדרות במרחב חיפה מר יגאל כהן ומחזיקי תיק הרכבת בהסתדרות מרחב חיפה, מר דוד לוי ומר רפי מסט וביקש מהם לעשות כל שיש לאל ידם על מנת לקיים בחירות חדשות לועד העובדים. כמו כן התובע הסב תשומת לב אנשי ההסתדרות כי בקרב ועד העובדים ברכבת מכהנים חברי ועד המנועים על פי סעיף 3 לפרק כ"ג להסכם הקיבוצי ותקנון ההסתדרות מלכהן כחברי ועד, בשל תפקידי הניהול בם הינם מכהנים או בהיותם ממוני כח אדם. התובע ציין בפני אנשי ההסתדרות את האנשים הבאים: מר שאול עוקיש, המכהן כיו"ר ועד עבדי הרכבת במרחב הצפוני ובמקביל משמש מר עוקיש כממונה הרווחה הארצי, מר אורי בן-שאול המכהן כחבר ועד ובמקביל משמש בתפקיד ניהולי בכיר כמפקח תנועה ארצי ומר סמי כהן המכהן כחבר ועד ובמקביל משמש בתפקיד ניהולי בכיר. עקב פנית התובע להסתדרות ותלונותיו החלו חברי ועד סקציית תנועה בועד העובדים להשפיל את התובע ולהתנכל לו על מנת לסכל את התמודדותו לכהונת חבר ועד העובדים.

 

10.            ביום 2/2/2003 הגיש התובע תלונה נגד חבר הועד, מר אלי חרמון, בעניין קללות וגידופים שספג ממנו (ר' נספח ה/1 לתצהיר התובע מיום 28/10/2004 מוצג מב/1 שהוגש במסגרת הבקשה למתן צו עשה זמני, בתיק בש"א 3607/04). בתחילת חודש אפריל 2003 פנה התובע אל מר שאול עוקיש ומחה בפניו על כך שהועבר ממחלקת "מבצעים" למחלקת "תנועה", עוד ציין בפני מר עוקיש, כי אין זה ראוי שעובדים בתפקידי ניהול בכיר יכהנו כחברי ועד, בניגוד להסכם הקיבוצי ולתקנון ההסתדרות והדגיש בפני מר עוקיש, כי הוא (מר עוקיש) מצוי במצב של ניגוד עניינים, משום שהוא משמש כיו"ר ועד העובדים וכן כממונה על יחידת הרווחה. כתוצאה מדברים אלה שאמר, החל מר עוקיש לגדף את התובע ולקללו. ביום 3/4/2003 הגיש התובע תלונה למנכ"ל הרכבת, בה התלונן על גידופיו וקללותיו של מר עוקיש. עוד ציין במכתבו כי כל מה שקרה לו בשלושת החודשים האחרונים, קרה רק משום שדרש לבצע בחירות לועד הצפוני לאחר ארבע וחצי שנים, שלא בוצעו בחירות. בנוסף  הגיש התובע ביום 4/4/2003 תלונה למשטרת ישראל, נגד מר עוקיש, בעניין העלבה ואיום (ר' נספחים ה/2 ו-ה/3 לתצהירו של התובע - מוצג מב/1). 

 

11.            ביום 7/4/2003 שלח התובע מכתב תלונה למנכ"ל הרכבת, מר יוסי שניר. העתק מהמכתב שלח התובע גם לגורמים הבאים: שר התחבורה, מר אביגדור ליברמן, מבקר המדינה, מר גולדברג, מבקר הפנים של הרכבת, מר דני גרנות, מזכיר ההסתדרות החדשה, מר אמיר פרץ ולמחלק ההונאה במשטרת ישראל.

 

במכתב זה התלונן התובע על מר אלי חרמון, מפקח תנועה ארצי ומזכיר ועד תנועה צפון, בעניין עבירות, לכאורה, של קבלת שוחד, טובות הנאה וגניבה.

 

עוד התלונן התובע במכתבו, כי ישנם מנהלים ובעלי תפקידים בכירים, המתעלמים מחוקי מדינת ישראל וחוקי הרכבת וציין בין היתר, את הדוגמאות הבאות:

·         מתן תפקידים למיוחסים ללא מכרז (חולקו בין 30-50 תפקידים שונים);

·         חברי ועדי ומזכירים המשמשים מצד אחד כאנשי ועד, ומצד שני כאנשי הנהלה;

·         איומים והענשת עובדים שחתמו על מסמך לבחירות חדשות על פי החוק;

·         אי דווח בעניין אדם שלא היה מוסמך לנהוג ברכבת ואשר גרם לה נזק של מאות אלפי שקלים;

·         מתן תפקידי ניהול לאדם שהורשע וישב בבית הסוהר על יבוא וסחר בסמים;

·         אי דיווח לממונים על מנהל שנעצר בזמן העבודה, וכן תפיסת רכוש גנוב במתחם הרכבת;

·         קבלת עובדים לרכבת ישראל עפ"י קשרים אישיים עם שאול עוקיש (ישנם עובדים ללא שירות צבאי);

·         סידורי עבודה במחלקת פקחים צפון שלא על פי לינג, אלא עפ"י קשרים עם הממונה;

·         אי הענות לדרישה לחקירה בעניין "קופת תשורות" בועד צפון נוסעים.

 

בנוסף התלונן התובע גם על בעלי תפקידים, שאיימו עליו שיענישו אותו, בשל כך שהחתים עובדים על מסמך בו הם דורשים קיום בחירות ברכבת. בעלי התפקידים שבעניינם התלונן התובע, הינם בין היתר: מנהל חטיבת נוסעים - מר אבי שגיא, מנהל מתחם צפון - מר יעקב ענף, ממונה על הפקחים - מר יהודה אמסלם, מפקח תנועה ארצי ומזכיר ועד תנועה צפון - מר אלי חרמון, חבר ועד תנועה ומפקח - מר אורי בן-שאול.

 

התובע ציין בתלונתו כי לפני כשלושה חודשים הוא ועובדים נוספים החתימו עובדים על מסמך הקורא לקיום בחירות על פי החוק, ובתגובה למסמך ולהחתמתו החלו איומם ועונשים לתובע ולעובדים שחתמו על המסמך, ואכן מאז שחזר מתאונת עבודה הוצב כשלושה חודשים כמנהל מחליף בכל מיני תחנות, ברם יומיים לאחר ההחתמות, האיומים התממשו ונאמר לתובע לחזור לעבוד על הרכבת כפקח, ללא סיבה מיוחדת (ר' נספח ה/4 לתצהיר התובע - מוצג מב/1).

 

הגם שהתובע התלונן בפני מנכ"ל הרכבת כי מנהליו מתנכלים לו עקב רצונו בקיום הבחירות במועדן ברכבת ועקב החתמת עובדים בעניין זה – לא הוכח בפנינו כי הרכבת ביררה תלונה זו.

 

12.            אחד הנילונים בתלונה מיום 7/4/2003, מר אורי בן שאול, המשמש כחבר ועד תנועה ומפקח, הגיש נגד התובע שתי תלונות ביום 29/4/2003 (ר' נספחים ע"ו(1) ו-ע"ו (2) לתצהירו של מר סרי - מוצג נ/5) ותלונה נוספת ביום 12/5/2003 (ר' נספח א' לתצהיר מר יעקב ענף - מוצג נ/4).

 

סעיף 2(א) לתקנון המשמעת (נספח ז' להסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי הרכבת) קובע כי במקרה של הגשת הודעה על עבירת משמעת, ידאג הממונה, בדרגת מנהל מרחב או מנהל אגף ומעלה, להעביר הודעה זו לעובד ויאפשר לו להגיב בכתב על הנטען כלפיו (ר' נספח ע' לתצהירו של מר סרי - מוצג נ/5). לא הוכח בפנינו כי שלוש התלונות, שהגיש מר אורי בן שאול, בעניינו של התובע, הובאו לידיעת התובע וניתנה לו האפשרות להגיב על תלונות אלה.

 

13.            נילון נוסף בתלונה מיום 7/4/2003 מר אבי שגיא, מנהל חטיבת נוסעים, שלח מכתב ביום 25/5/2003 בעניין התובע, אשר הביא להליך משמעתי נגד התובע ולכינוסה של ועדת בירור שניה.

 

ועדת בירור שניה מיום 27/5/2003

 

14.            בתצהירו מיום 13/6/2004 (שצורף כנספח ד/1 לבקשה למתן צו עשה זמני) מציין התובע, כי ביום 25/5/2003, במהלך עבודתו כפקח, פגש במקרה בקרון הרכבת למקומות השמורים, את מנהל חטיבת נוסעים, מר אבי שגיא, וביקש לשוחח עמו. מר שגיא הזמין את התובע לשבת לידו ולהסביר לו מהי בקשתו. התובע ביקש ממר שגיא לשבצו בתפקיד חדש, מאחר ולשיטתו לא עבר הכשרה לשמש כפקח נייד בקורס פקחים וכן מאחר והוא סובל משנת 1999 מבעיות רפואיות רבות, המונעות ממנו לעבוד בתפקיד פקח נייד ובעניין זה ציין התובע, כי ישנם אישורים רפואיים בתיקו האישי, האוסרים את המשך עבודתו בתפקיד פקח נייד. מר אבי שגיא השיב לתובע כי יבדוק את העניין.

 

ביום 25/5/2003 שלח מנהל חטיבת נוסעים, מר אבי שגיא, מכתב בעניין אותה פגישה עם התובע ברכבת, אל מנהלת אגף כ"א ושכר וכך ציין במכתבו:

"1.    הנ"ל מועסק כפקח רכבת החל מיום – 10.10.01.

 

2.      ביום 25.5.03, בזמן עבודתו כפקח ברכבת ישב בקרון השמור. מנהל חטיבה שהיה ברכבת העיר לו על כך ותגובתו היתה כדלקמן:

           א.    מעולם לא הוסמכתי להיות פקח, ואני מועסק בניגוד לכללים.

  ב.    מבחינה בריאותית אסור לי לעבוד כפקח. יש אישור רופא תעסוקה על כך.

 

3.      לאור זאת, החלטתי להפסיק העסקתו כפקח עד ליום הטיפול בבעיותיו הרפואיות.

 

4.      אבקש טיפולך בהתאם.

 

5.      כמו כן, אבקש לאשר קליטת פקח במקומו."

 

 (ר' נספח ח' לתצהיר מר סרי - מוצג נ/5).

 

15.            משעבודתו של התובע הופסקה, פנה התובע אל גב' תמי כהן, מנהלת אגף משאבי אנוש ברכבת, וזו הזמינה אותו לליבון הבעיה. חרף העובדה שהתובע הוזמן לבירור בלבד, משהגיע התובע למשרדי הרכבת בתאריך 27/5/2003 הוסבר לו כי הוא מצוי בהליך משמעתי של ועדת בירור שניה. מנהלת אגף משאבי אנוש, גב' תמי כהן העידה כי היא אומנם הזמינה את התובע לליבון הבעיה, אך סמנכ"ל למינהל ומ"א, יצחק סרי, החליט כי הבירור יהא בפני ועדת בירור שניה (ר' עדותה בעמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום  11/4/2006 ש' 16-14 וכן בעמ' 19-20). ממכתבו של מר שגיא עולה, כי יש צורך לעשות בירור בעניין בעיותיו הרפואיות של התובע. לא קיבלנו הסבר, מדוע בירור זה הפך להליך משמעתי. יתרה מכך, בתקנון המשמעת (ר' נספח ע' לתצהירו של מר יצחק סרי - מוצג נ/5) ישנן שלוש ערכאות משמעת הדנות בעבירות משמעת מהקלות אל הכבדות;  ואלה הערכאות:

·         בירור בפני ממונה בדרגת מנהל מרחב או מנהל אגף – בעניין עבירות משמעת קלות;

·         בירור בפני ועדת בירור ראשונה – בעניין עבירות משמעת פחות קלות.

·         בירור בפני ועדת בירור שניה  - בעניין עבירות משמעת חמורות, כאשר בסמכותה של ועדה זו להחליט על פיטורי עובד.

 

גם אם סברה הרכבת, שיש צורך לערוך לתובע בירור משמעתי בעניין מכתבו של מר שגיא, מדוע לא ערכה את הבירור המשמעתי בפני ממונה או בפני ועדת בירור ראשונה, ומדוע החליט מר סרי, שעניינו של התובע יבורר בועדת הבירור השניה, שבה דנים בעבירות משמעת חמורות?! הסבר מניח את הדעת להחלטה זו של מר סרי, לא קיבלנו. זאת ועוד, התובע כלל לא הוזמן לדיון בפני ועדת בירור שניה, לא קיבל כל חומר בעניינו בטרם כינוס הועדה, וממילא לא יכול היה להתכונן לדיון משמעתי חמור בפני ועדת בירור שניה.

 

לא זו אף זו, בועדת הבירור השניה זו ישבו מר יצחק סרי – סמנכ"ל למינהל, מר אבי שגיא – מנהל חטיבת נוסעים, גב' תמי כהן - מנהלת אגף משאבי אנוש ושכר, מר אלי חרמון - מזכיר ועד תנועה, וגב' סער בר יוסף – מנהלת ענף רפואה וגימלאות. התובע, כאמור, הגיש תלונה למנכ"ל הרכבת ביום 7/4/2003 וטען בה, כי מר אבי שגיא איים שיעניש אותו, עקב כך שדרש קיום בחירות חדשות והחתים בעניין זה את העובדים, כך גם טען התובע, כי מר שגיא מימש את איומיו ויומיים לאחר ביצוע ההחתמות נאמר לו לחזור לעבוד כפקח על הרכבת. גם נגד מר אלי חרמון, מפקח תנועה ארצי ומזכיר ועד תנועה צפון, התלונן התובע באותה תלונה וטען, כי מר חרמון קיבל שוחד וטובות הנאה ממספר עובדים, שעבדו תחתיו, וכן לקח למכוניתו אוכל, שתיה, חולצות וכובעים באירוע "רכבת אל החופש". משהתובע התלונן על מר אלי שגיא ועל מר אלי חרמון, לא היה מקום לכך שהם ישבו כחברים בועדת הבירור השניה, משום שישיבתם בה הינה בגדר "ניגוד עניינים" אסור. זאת ועוד, התובע ביקש בעת דיוני הועדה, שמר חרמון יצא מהישיבה, אך דבר זה לא נעשה וחמור מכך ואף לא נרשם בפרוטוקול הועדה (ר' טענת התובע בעניין זה בסעיף 6 לערעור שהגיש על ועדת הבירור השניה ביום 1/6/2003 - נספח ה/6 לתצהיר התובע – מב/1).

 

בנוסף, בפרוטוקול ועדת הבירור השניה מיום 27/5/2003 נרשם כי מנהל החטיבה (מר שגיא) החליט להפסיק את העסקתו של התובע עקב ליקויים בתפקודו. בשונה מכך במכתבו של מר שגיא נאמר:  "החלטתי להפסיק העסקתו כפקח עד ליום הטיפול בבעיותיו הרפואיות" ולא צויין כי הפסקת עבודתו של התובע נובעת מליקויים בתפקודו כפקח. התובע טען בפני הועדה, כי למיטב ידיעתו ביצע את עבודתו כהלכה ומנגד העלה טענות כנגד עובדים שונים. במקום לדון בטענות התובע בעניין העובדים השונים, ציינה הועדה כי במידה ולתובע טענות מסוגים שונים, הוא רשאי להגיש תלונה לכל גורם כולל תלונה למשטרת ישראל. במהלך הדיון דרש מנהל החטיבה, מר אבי שגיא (בעניינו הגיש התובע תלונה למנכ"ל ביום 7/4/2003) את פיטורי התובע, היות והתובע אינו מבצע את תפקידו כנדרש ואף גורם נזק תדמיתי לרכבת באופן תפקודו. מפרוטוקול הדיון של הועדה לא ניתן להבין, מהם הליקויים בתפקודו של התובע, בהם דנה הועדה. החלטת הועדה היתה כדלקמן:

"ועדת המשמעת מצאה את העובד אשם בגין תפקוד לקוי כפקח ועל כן הוחלט כדלהלן:

 

1.  על העובד יוטל קנס של 7 ימי עבודה, מהם 4 ימים בפועל ו-3 ימים על תנאי. הניכוי יבוצע ב – 3 תשלומים החל ממשכורת 5/03.

 

2.  העובד יקבל מכתב נזיפה חמורה.

 

3.  ביום ד', ה- 28/5/03 תתקיים פגישה במשרדו של סמנכ"ל למינהל ומ"א עם מנהל חטיבת נוסעים והעובד על מנת לבחון את המשך העסקתו בחטיבה לאור חוות הדעת של מנהל חטיבת הנוסעים.

 

4.  לעובד הובהר כי נתונה לו הזכות לערער על החלטות סמנכ"ל למינהל ומ"א תוך 7 ימם מהיום, לוועדת השניים (המורכבת ממנהל הרכבת וממחזיק תיק ההסתדרות במועצת פועלי חיפה)."

 

 (ר' נספח ע"ח לתצהירו של מר סרי - מוצג נ/5).

 

ביום 3/6/2003 הודיע מר סרי לתובע, כי בהתאם להחלטת ועדת הבירור השניה, שהתכנסה ביום 27/5/2003 ובהמשך לדיון שהתקיים במשרדו ביום 28/5/2003, הינו משובץ זמנית בתפקיד פועל חצר במוסך תפעולי חיפה, וזאת בכפוף ובהתאם להגבלות הרפואיות שנקבעו ע"י רופא הרכבת בעניינו (ר' נספח פ' לתצהירו של מר סרי - מוצג נ/5). התובע הרגיש מושפל ביותר עקב כך שהציבו אותו, כדבריו, כ"עובד רס"ר בעבודות דחק של חצרן ומתדלק".

 

16.            הנה כי כן, התנהלות הרכבת בעניין ועדת הבירור ההשנייה מיום 27/5/2003, הינה תמוהה ומעלה שאלות רבות, עליהן לא קיבלנו תשובות. הועדה כונסה בסמוך לתלונה שהגיש התובע למנהל הרכבת ביום 7/4/2003. התובע זומן לבירור בעניין התאמת עבודתו, כפקח נייד, למצב בריאותו ומצא עצמו בהליך משמעתי בפני ועדת בירור שניה, הדנה בעבירות משמעת חמורות. התובע לא זומן כדבעי לדיון המשמעתי בפני ועדת בירור שניה ולא קיבל כל חומר בעניינו, כך שלא ידע מהן הטענות כלפיו, בטרם כינוסה של ועדת המשמעת וממילא לא יכול היה להתכונן לדיון משמעתי בפני ועדת הבירור השניה. מפרוטוקול הועדה לא ניתן להבין, מהן הטענות כלפי התובע ואלה אף לא הובהרו בפנינו, מאידך מר אלי שגיא דרש את פיטוריו בועדה. זאת ועוד, בהרכב הועדה ישבו כחברים מר אבי שגיא ומר אלי חרמון, שאמורים היו לפסול עצמם הלישב בועדה, משהתובע התלונן בעניינם במכתב התלונה מיום 7/4/2003. התובע אף ביקש במהלך הדיון, כי מר אלי חרמון יצא, אך הוא לא יצא והדבר אף לא נרשם בפרוטוקול דיוני הועדה. התובע העלה בועדה טענות נגד עובדים שונים, אך הועדה לא רשמה את התלונות ולא מצאה לנכון לדון בהן, אלא הפנתה את התובע להגיש תלונות למשטרת ישראל ולגורמים אחרים. הועדה החליטה כי עונשו של התובע יהא קנס ונזיפה חמורה ובנוסף מר סרי ומר שגיא החליטו על שיבצו של התובע, באופן זמני, בתפקיד של פועל חצר במוסך תפעולי, ללא כל הסבר להחלטה תמוהה זו, שהשפילה את התובע עד עפר. כך גם כל התנהלות הועדה והחלטות הועדה הן ללא נימוקים. משלא קיבלנו הסברים מניחים את הדעת, באשר להתנהלות תמוהה זו של הועדה, אנו קובעים כי נפלו פגמים מהותיים בהתנהלותה והחלטותיה של ועדת הבירור השניה, ומשכך, דין הועדה והחלטותיה - להתבטל.

 

העימותים עם חברי הועד ועם יו"ר ועדת הבחירות, מר ענף בעניין הבחירות ותלונות נוספות שהגיש התובע

 

17.            תלונה נוספת הגיש התובע ביום 19/6/2003, בה טען כי ביום 18/6/2003 הותקף פיזית, בזמן שיצא מאסיפת עובדים על ידי מר חרמון, מזכיר ועד תנועה ומפקח התנועה, ובהמשך חש כאבים עזים בגבו וחזר לביתו לשם קבלת טיפול רפואי אורטופדי (ר' נספח ה/8 לתצהיר התובע מב/1).

 

טענות קשות נגד מר יעקב ענף, מנהל מתחם צפון, בעניין טוהר המידות, העלה התובע מכתב התלונה ששלח למנכ"ל הרכבת, מר יוסי שניר ביום 7/10/2003 (ר' נספח ה/10 לתצהיר התובע מב/1).

 

18.            מר דוד לוי מחזיק תיק רכבת ישראל באגף לאיגוד המקצועי, הודיע במכתבו מיום 7/9/2003, כי בחירתו של מר שאול עוקיש ליו"ר ועד כללי צפון, אושרה בישיבת ועדת הבחירות מיום 31/8/2003 (ר' נספח ת/13ג לתצהיר התובע מיום 13/6/2004). לאחר הודעה זו הסב התובע את תשומת לב העובדים לכך, שמר שאול עוקיש נבחר שלא כדין למשרת יו"ר ועד העובדים במרחב צפון, מבלי שקויימו בחירות. כן הסב התובע את תשומת לב העובדים לכך, שקיים ניגוד עניינים בין תפקידו של מר יעקב ענף כממונה על כלל עובדי מתחם הרכבת בחיפה, לבין תפקידו כיו"ר ועדת הבחירות, ובחודש אוקטובר 2003 הגיש התובע שתי עתירות לרשות השיפוט הארצית של ההסתדרות. באחת ביקש לפסול את בחירותו של מר שאול עוקיש ליו"ר ועד העובדים, מן הטעם שקיים ניגוד עניינים בין תפקידו הניהולי ברכבת, לבין כהונתו כיו"ר ועד העובדים (ר' נספח ת/13 לתצהירו מיום 13/6/2004). העתירה השניה התייחסה להחלטת ועדת הבחירות לפסול את מועמדות התובע.

 

התובע הציג את מועמדותו לתפקיד חבר ועד סקציית התנועה ולצורך כך המציא לועדת הבחירות, אישור על תמיכה של עשרה עובדים במועמדותו. ביום 30/9/2003 התפרסמה רשימת המועמדים שאושרה ע"י ועדת הבחירות ושמו של התובע הופיע בה, ברם בתחילת חודש אוקטובר, הגיש אחד התומכים בתובע מכתב ליו"ר ועדת הבחירות, מר יעקב ענף, ובו טען כי ביקש מהתובע למחוק את חתימתו, לאור מכתב זה החליטה ועדת הבחירות בתאריך 2/10/2003 לפסול את מועמדותו של התובע (ר' נספחים נ"ה ו-נ"ו לתצהירו של מר ענף - מוצג נ/4). יו"ר מותב רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות, עו"ד ב. בן דוד, החליט ביום 8/10/2003 כי אכן נגרם לתובע עוול בכך שועדת הבחירות החליטה לשנות את החלטתה מיום 30/9/2003 ולמנוע מהתובע מלהתמודד בבחירות, מבלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו ו/או להפריך את שנאמר במכתבו של אותו תומך, מר רפי פרץ, שגם הוא לא הועבר לתגובת התובע. בנסיבות אלה החליט עו"ד בן דוד ליתן צו לפיו ההחלטה של ועדת הבחירות מיום 30/9/2993 נשארת בתוקפה, וככל שועדת הבחירות רוצה לשנות את ההחלטה עליה להזמין את התובע וליתן לו את זכות התגובה ולקבל החלטה מנומקת (ר' נספח ת/13א לתצהיר התובע מיום 13/6/2004).

 

ועדת הבחירות הזמינה את התובע ביום 13/10/2003 לישיבת שימוע בפניה ולאחר שמר רפי פרץ חזר על גרסתו וניתנה לתובע האפשרות להביע את עמדתו באותו עניין, החליטה ועדת הבחירות, פעם נוספת, לפסול את מועמדותו של התובע (נספח נ"ז לתצהירו של מר ענף מוצג נ/4). יוטעם כי יו"ר ועדת הבחירות היה מר יעקב ענף ובאותה עת ידע מר ענף על תלונתו של התובע ואף כעס עליו מאוד. מר ענף נשאל על ידי ב"כ התובע, מדוע ישב כיו"ר ועדת הבחירות, בועדה שדנה בפסילת התובע מלהתמודד בבחירות, כאשר ידע שהתובע שלח בעניינו מכתב תלונה, על כך השיב:

 

 "קודם כל יש ועדה שלימה ולא רק אני. ודבר שני שאתה יודע שהכל בולשיט, אני מרשה לעצמי לשבת.

 

ש.  אתה מדבר על החוכמה שלו ואני רוצה לדבר על החוכמה שלך. אתה יו"ר ועדת הבחירות יכול להיות שהעליל עליך עלילות וששום דבר לא נכון אבל בא נגיד שלא. אתה מקלל אותו באמצע ועדת הבחירות. אתה יוצא מגדרך מתפרץ עליו משתלח עליו, איך אתה מרשה לעצמך לשבת בתור יו"ר ועדת הבחירות שדנה בעניין שלו?

 

ת.  לגבי הקללות, נכון אני התפרצתי, אבל מה שאמרתי לו זה שפל ונגע רע. אני לא יודע אם אמרתי משהו מעבר לזה. כי זה כאב לי שבן אדם כדי להשיג את המטרה שלו הוא מוכן לרמוס את כולם ולהרשות לעצמו לעשות מה שהוא רוצה" (ר' עמ' 87 לפרוטוקול הדיון מיום 27/11/2006, ש' 6 עד עמ' 88 ש' 5). 

 

ברי כי משהתובע התלונן על מר ענף בפני מנכ"ל הרכבת, לא היה מקום לכך שמר ענף ימשיך לשבת כיו"ר ועדת הבחירות שדנה בעניין התובע, לאחר שמר ענף היה מודע למכתב; על מר ענף היה לפסול עצמו מלישב כיו"ר ועדת הבחירות, שעה שהועדה דנה בעניינו של התובע, אך במקום לפסול עצמו, התפרץ מר ענף על התובע, תוך שהוא מכנה אותו "שפל" ו"נגע רע" וזאת בפני חבריו לועדת הבחירות.

.

בתגובה למכתב התלונה ששלח התובע למנכ"ל בעניינו של מר ענף, שלח בא כוחו של מר ענף, עו"ד יוסי סגל, מכתב אזהרה לתובע, בו הודיע לו כי במעשיו פגע בשמו הטוב של מר ענף וכי מר ענף הורה לו לפנות לבית המשפט ולהגיש תביעה על סך 250,000 ₪, אלא אם כן התובע יחזור בו מכל האמור במכתבו למנכ"ל הרכבת ויודיע על כך למנכ"ל וכן לכל יתר המכותבים (ר' נספח ת/15 לתצהירו של התובע מיום 13/6/2004). בסופו של יום התובע לא חזר בו ומר ענף לא הגיש נגדו תביעה.

 

19.            התובע הגיש עתירה נוספת לרשות השיפוט בעניין החלטת ועדת הבחירות לפסול את מועמדותו. בדיון ביום 20/10/2003 בפני יו"ר מותב רשות השיפוט, עו"ד בן דוד, הגיעו הצדדים להסכם, לפיו התובע יתמודד לבחירות הועד, בסקטור אליו הוא משתייך והבחירות  בסקטור זה תתקיימנה עד השעה 22:00. עוד נקבע כי ככל שהתובע יבחר, תוכל ועדת הבחירות שלא לפרסם את התוצאות, עד שרשות השיפוט תבחן את המחלוקת בין התובע לבין ועדת הבחירות, בעניין כשרות הגשת מועמדותו של התובע לחברות בועד העובדים. למחרת, ביום 21/10/2003 – יום הבחירות, הגיש התובע בקשה לבית הדין לעבודה. מותב בית הדין, בראשות כב' השופטת ורבנר, הוציא מלפניו צו לביטול הבחירות באותו היום. חרף הצו, הבחירות התקיימו והתובע לא נבחר לחבר ועד (ר' נספחים נ"ח, ס', ס"א, ס"ב, ו– ס"ג לתצהירו של מר ענף - מוצג נ/4)

 

20.            תלונה נוספת בעניין התנהלותו של מר שאול עוקש, שלח התובע ביום 23/11/2003 לשר התחבורה ולממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה ובסיום מכתבו דרש התובע להשעות את מר עוקיש מתפקידו כממונה רווחה וכיו"ר ועד העובדים הארצי ולהעמידו לדין משמעתי (ר' נספח ת/16 לתצהיר התובע מיום 13/6/2004).

 

21.            ביום 24/11/2003 שלח התובע מכתב למנהל מתחם חיפה, מר יעקב ענף, בו קבל על כך שרק האנשים במחלקת תנועה המקורבים ליו"ר ועד העובדים, מר עוקיש ולמנהל מתחם חיפה מר ענף, זוכים בסידורי עבודה מועדפים וקלים לעומת שאר עובדי המחלקה, תוך שציין מספר שמות.  בתגובה הוחתמו העובדים על מכתב מיום 26/11/2003, המופנה למר ענף, בו צויין כי הובא לידיעת העובדים מכתבו של התובע, בעניין אפליות בסידור העבודה, והעובדים מודיעים, כי סידורי העבודה מתנהלים בצורה תקינה ביותר, תוך כדי הענות מוחלטת של הממונים לעזור בכל מקרה ומקרה, על מנת לפתור בעיות אישיות יום יומית של העובדים וכי המכתב משקף רק את דעתו האישית של התובע, הנובעת ממניעים אישיים, ולא של כלל העובדים (ר' נספחים ת/18 ו-ת/18א לתצהיר התובע מיום 13/6/2004. מכתב ההחתמות מיום 26/11/2003  ת/18א - הוא גם מוצג נ/1). 

 

22.            התלונות שהגיש התובע נגד הממונים ונגד מספר עובדים וכן המאבקים והעימותים שהיו לו עם ועד העובדים ותלונותיו נגד יו"ר הועד, מר שאול עוקיש ונגד יו"ר ועדת הבחירות, מר יעקב ענף, הקימו עליו את כל העובדים ברכבת והחל מחודש אפריל 2003 החלו להערם בתיקו של התובע תלונות רבות, שהגישו נגדו ממונים, חברי ועד ועובדים. רוב התלונות הופנו למנהל מתחם חיפה, מר יעקב ענף (ר' נספחים ע"ו(1)  ו–עו(2) לתצהירו של מר סרי - מוצג נ/5,  ונספחים א' – נ"ד לתצהירו של מר ענף - מוצג נ/ 4). ככל שחלף הזמן, היחסים נעשו מתוחים יותר ויותר, העובדים חרפו וגדפו את התובע, איימו עליו, הגישו תלונות למשטרה והתנכלו לו. התובע מצדו לא נשאר חייב; הוא חרף וגידף חלק מהעובדים והתעמת עמם מילולית, וגם הוא הגיש תלונות למשטרה. כך גידף התובע מספר עובדים שחתמו על מכתב ההחתמות מיום 26/11/2003 (מוצג נ/1).

 

23.            ביום 4/12/2004 נסע התובע עם בא כוחו דאז, עו"ד גמבש, ברכבת לישיבה ברשות השיפוט של ההסתדרות בתל אביב. בעניין נסיעה זו הגיש הפקח מר איציק אסייג תלונה למר יעקב ענף (ר' נספח י"ט לתצהירו של מר ענף). בגין אותו אירוע, שלח עו"ד גמבש תלונה למנהל יחידת תלונות הציבור ברכבת ישראל, בעניין התנהגותו של הפקח מר איציק אסייג, ולאחר מכן הגיש עו"ד גמבש תביעה לבית הדין לתביעות קטנות בחיפה בתיק תק 1898/04. במהלך שמיעת הראיות, הסכימו הצדדים (עו"ד גמבש והרכבת) כי הרכבת תשלח לעו"ד גמבש מכתב התנצלות, ומכתב כזה אכן נשלח לעו"ד גמבש ביום 20/4/2004 (ר' נספחים  ת/19, ת/19ב ו-ת/19ג לתצהירו של התובע מיום 13/6/2004).

 

תלונות שהוגשו למשטרה נגד התובע, החקירות במשטרה והבירור המשמעתי בעניין הסמים

 

24.            בחודש מאי 2004 הגיש מר ענף תלונה למשטרה בתיק פ"א 8980/04, בה טען כי התובע איים עליו ואף הודיע על כך במכתבו מיום 17/5/2004 לסמנכ"ל נוסעים, מר מיכאל רייף. חברו של מר ענף במשטרה, רפ"ק איתן יהודה, שלח מכתב למר ענף ביום 18/7/2004 בו עדכן אותו, כי תיק החקירה בעניין האיומים נגדו, הועבר לתביעות לצורך הגשת כתב אישם, כנגד החשוד שלום משה חזות (התובע) (ר' נספחים ל"ו ו-ל"ז לתצהירו של מר ענף מוצג נ/4). יוטעם כי לימים לא הוגש כל כתב אישום נגד התובע, בעניין האיומים, עליהם התלונן מר ענף וביום 28/9/2004 הודיעה המשטרה, כי תיק החקירה פ"א 8980/04 נסגר מחוסר ראיות (ר' נספח י"ח לכתב התביעה המתוקן; יוער בעניין הנספחים שצורפו לכתב הביעה המתוקן, כי הוסכם שנספחים אלה נכללים בתצהיר התובע - מוצג ת/1 - ר' דברי ב"כ התובע בעמ' 21 והחלטה בעמ' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 18/9/2005).

 

25.            גם מנהל תחנת מוצקין, מר יובל אטוס, הגיש תלונה למשטרה נגד התובע, בגין תקיפה במהלך אירוע דריסה מיום 16/7/2004, ובאותו עניין הגיש מר אטוס גם תלונה למר מיכאל רייף, בה טען, כי התובע קילל, גידף ואיים, תוך כדי כך שהוא דחף אותו (ר נספחים מ"ה ו-מ"ו לתצהירו של מר ענף - מוצג נ/4).

 

בעדותו בפנינו תיאר מר אטוס את האירוע באופן שונה, וטען שהתובע נגח בכתפו: "התובע התחיל ללכת על החצץ, אני עמדתי על החצץ, בסמוך למסילה, על מנת שלא יגיעו נוסעים ו\או מישהו שיהיה בקרבת המסילה, התובע התחיל ללכת והתקדם לכיוון שלי, עמדתי ליד המסילה עם הפנים לנוסעים וכשהגיע הוא נתן לי נגיחה בכתף....התובע נתן לי נגיחה כי זה התובע. הוא התחיל לאיים והמשיך לכיוון הרכבת. בזמן שהוא תקף אותי, דיווחתי למנהל המתחם ומיד לאחר הארוע, הלכתי למשטרה להגיש תלונה." (ר עמ' 104 לפרוטוקול הדיון מיום 14/12/2005, ש' 7-5).

 

המדינה הגישה כתב אישום נגד התובע לבית משפט השלום בקריות בתיק פ 353/06 בעניין תלונתו של מר אטוס. בישיבת בית המשפט, שהתקיימה ביום 15/2/2007, מסר מר יובל אטוס גרסה חדשה, לפיה התובע קירב את מצחו למצחו של מר אטוס, וכך העיד:

 "הפרוש נגיחה מצח אל מצח, אני לא חושב שזו נגיחה. אף אחד לא שיקר. מה שאנחנו אומרים יכול להיות שהחוקר עצמו לא הבין. הנאשם לא תקף אותי אלא קירב את מצחו למצחי. הוא קילל אבל לא איים. אני יודע איך אתם מפרשים את זה? המשטרה ניפחה."

 

העד מר צחי שמשון, שהיה עד לאירוע, העיד:

 "הוא נגע במצח. אני באתי מהרכבת. הוא קירב מצח למצח אבל לא נגע בו אבל הוא קילל ושניהם היו עצבנים. לא קרה כלום. בשביל קללה לא צריכים לעשות את כל הבלגן הזה. אני גם עובד ברכבת. היום אנשים בשביל רצח סולחים אז בשביל קללה? המשטרה ניפחה."

 

החלטת כב' השופטת אורית קנטור מבית משפט השלום, היתה כדלקמן:

"על פניו נראה כי העדים שהופיעו היום בבית המשפט עברו עבירה לפי סעיף 240 לחוק העונשין באשר מוסרת התובעת שהדברים שמסרו בחקירה המשטרתית סותרים את הדברים אותם הצהירו כעת בבית המשפט.

 

היות ומדובר בשני עובדי רכבת שהינם עובדי ציבור, נראה כי ראוי לקיים חקירה משטרית לגבי התנהלותם זו."

 

בישיבה נוספת שהתקיימה ביום 12/3/2007 הורתה כב' השופטת אורית קנטור, על ביטול האישום, בהתאם להוראות סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 הקובעת כי "בהסכמת התובע והנאשם רשאי בית המשפט לבטל אישום, בכל עת עד להכרעת הדין, ודין הביטול יהיה כדין ביטול לפני תשובת הנאשם", וזאת נוכח הסמכת ב"כ המאשימה וב"כ הנאשם (ר' מוצגים ת/21  ו-ת/22).

 

הנה כי כן, תלונתו של מר יובל אטוס, הינה דוגמה להגשת תלונה לא אמיתית למשטרה נגד התובע, דבר שיש לראותו בחומרה רבה והמהווה גם עבירה פלילית. בתלונתו לרכבת ציין מר אטוס, כי התובע דחף אותו ואיים. בעדותו בפנינו העיד מר אטוס, כי התובע נגח בכתפו ובבית משפט השלום טען מר אטוס, כי התובע לא נגח אלא קרב מצח אל מצח, התובע לא איים ולא תקף ורק המשטרה ניפחה את העניין. מר אטוס שוכח כי הוא זה שהגיש את התלונה בגין התקיפה ולא המשטרה.

 

26.            התובע זומן לשימוע ביום 14/6/2004 נוכח חקירה שהתנהלה נגדו במשטרה, בחשד להחזקת סם. במועד השימוע ביום 21/6/2004, הודיע מר סרי לתובע כי הגיע מזכר מהמשטרה, לפיו מתנהלת חקירה מתאריך 31/5/2004 בנושא אחזקת סם והחשוד הוא התובע.

 

בשימוע טען התובע כי התיק תפור, וכך ציין:

"יש חשד סביר שהתיק תפור. 10 דקות לפני שבאה אלי המשטרה ענף היה בזבולון. מה שאלתי אותם: מאיפה יעקב ענף ידע שיש אצלי סמים? הבלשים ידעו בדיוק איפה הסם. אמרתי להם זה לא שלי. אמרו אין בעיה. תוך 5 דקות יהיו טביעות אצבע. אין לי טביעות שלי על השקית." עוד טען התובע, כי אינו משתמש בסמים, הסם אינו שלו, והוא לא החזיק ולא יחזיק בסמים. ובהמשך טען התובע, כי המזכר מהמשטרה תלוי על לוח המודעות, כך שכל עובדים ראו אותו ויודעים על החקירה המתנהלת בעניינו במשטרה (ר' תמונה של המזכר מהמשטרה תלוי על לוח המודעות – נספח  ו/24 לתצהיר התובע מב/1).

 

בסיום השימוע נדרש התובע, על ידי מר סרי, להמציא תעודת יושר מהמשטרה.  התובע שלח בפקס ביום 29/6/2004 אישור מהמשטרה בו נרשם: "לא נמצא מידע על מרשם פלילי – ניתן להצגה לבימ"ש." (ר' נספחים כ"ד, כ"ה, כ"ו ו- כ"ח לכתב התביעה המתוקן. נספח כ"ח הוא גם מוצג מב/8 שהוגש במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, שהגיש התובע בתיק בש"א 3607/04).

 

התובע עבר בדיקת פוליגרף בעניין הסמים ויצא דובר אמת (ר' נספח כ"ט לכתב התביעה המתוקן).

 

בפני ועדת השניים נשאל התובע על ידי מר מור, האם הוא משתמש בסמים, האם נמצאו בביתו סמים והאם הם שלו. בתשובה השיב התובע:

"האם נמצאו אצלך בבית סמים?   כן.

האם הסמים האלה שלי?    לא ע"י בדיקת פוליגרף.

האם ידעתי שהסמים מוחבאים אצלי?     לא.

הסמים האלה הושתלו. לחדד את הנקודה על השקית יש טביעות אצבע לא שלי."

 (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ועדת השניים, נספח כ"ב לכתב התביעה המתוקן).

 

יוטעם כי בשלב הראשון המדינה אומנם הגישה כתב אישום בתיק הפ 1935/05 בבית משפט השלום בקריות חיפה. בהקראה מיום 18/1/2006, שהתקיימה בפני כב' השופטת אורית קנטור, טען התובע: "אני טוען שהשתילו לי את הסמים בבית על רקע תלונות שמסרתי בכל משרדי הממשלה, כנגד עובדי רכבת ישראל על שחיתויות."

 

בדיון מיום 31/5/2006 טען ב"כ הנאשם (התובע בענייננו) עו"ד עופר אלמלם (מהסנגוריה הציבורית): "לאור טענות הנאשם כי הסם הושתל בביתו, אנו סבורים כי יש מקום לאפשר לנו לעיין בדו"ח המידע אשר מתוכו בוצע החיפוש בביתו של הנאשם." ב"כ המאשימה הבהירה בעניין המודיע, כי מדובר במודיע באלמוני.

 

ב"כ המדינה וב"כ הנאשם (התובע בענייננו) הגישו ביום 2/8/2006 הודעה משותפת לבית המשפט , בה הודיעו, כי הגיעו להסכמה לביטול האישום כאמור בסעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי וביום 20/8/2006 הורתה כב' השופטת אורית קנטור על מחיקת כתב האישום בהסכמה (ר' נספחים ל"ד(1), ל"ד(2) ו- ל"ה בקלסר הנספחים שצורף לסיכומי התובע).

 

27.            במהלך הדיון בבית הדין הגיש בא כוחו של התובע, עו"ד שלומי גמבש, שייצגו בסמוך להגשת התביעה, בקשה לשחרורו מייצוג התובע, מן הטעם שהתובע איים עליו והוא הגיש תלונה למשטרה. בהמשך הודיע עו"ד גמבש, כי הגיש  שתי תלונות נגד התובע למשטרה (ר' נספחים מש/10, מש/11 ו – מש/12 לתצהירו של מר סרי - מוצג מש/2 לבקשה למתן צו עשה זמני שהוגשה בתיק בש"א 3607/04). עו"ד גמבש שוחרר, על ידי בית הדין, מהמשך ייצוג התובע (ר' החלטה מיום 20/9/2004). כמו כן עו"ד גמבש הגיש תביעה לבית משפט השלום בקריות בתיק א 4382/04. בחלוף כשנתיים הגיעו עו"ד גמבש והתובע להסדר בבית משפט השלום, לפיו התביעה של עו"ד גמבש נגד התובע, תדחה ועו"ד גמבש יודיע לאב בית הדין בתיק שבפנינו, כי הוא חוזר בו מטענתו המתייחסת לאיומים ברצח מצידו של מר חוזות, כך גם הצדדים יחזרו בהם מכל טענה לאיומים ו/או מתלונות כאלה או אחרות, אם קיימות במשטרה. כמתחייב מהסדר זה, שלח עו"ד גמבש הודעה לבית הדין בה ציין: "על פי החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט ערן נווה) בתיק מספר א/4382/04 מיום 9/7/2006 מתכבד הח"מ להודיע לכב' ביה"ד, כי הח"מ ומר חזות הגיעו לכלל הסדר פשרה לפיו הח"מ חוזר בו מן הטענה לפיה מר חזות איים ברצח על ח"מ וזאת בעקבות סגירתו של תיק החקירה במשטרת "זבולון" לפני תקופה ממושכת." (ר פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום מיום 9/7/2006 והודעת עו"ד גמבש - מוצג ת/20).

 

אסיפת חברי ועד נהגי הרכבת והאירוע בלונה גל

 

28.            התובע העיד כי ביום שישי בתאריך 13/8/2004 התקיימה אסיפה של חברי ועד נהגי הרכבת. מזכיר הועד הורה לכל הנוכחים באסיפה לירוק בפני התובע, לקלל אותו בזמן העבודה ולהמשיך להתלונן עליו בכתב ובעל פה בפני הממונים. בצר לו התקשר התובע במוצאי שבת  אל הממונים עליו ומשלא ענו התקשר טלפונית אל מנכ"ל הרכבת מר יוסי מור ואל סמנכ"ל למינהל ומ"א, מר סרי. פנייתו הטלפונית של התובע אל מר מור ומר סרי לא הייתה מקובלת עליהם, משפעל שלא בהתאם לנהלים והם שלחו לו מכתבים בעניין זה (ר' נספחים ז(1) ו-ז(2) לכתב התביעה המתוקן). תמיכה לטענת התובע בדבר התגייסות העובדים להתנכל לו, אנו מוצאים בעדויותיהם של מר יוסי מור, מר סרי ומר עוקיש, שידעו לספר על אותה ישיבה וההוראה שניתה לעובדים באותה ישיבה. מר מור נשאל האם הוא זוכר שהתובע התקשר אליו בעניין ישיבת ועד הנהגים, בה קיבלו הנהגים הוראה לירוק עליו. על כך השיב מר מור: "התובע צלצל ולא רציתי לשוחח איתו, אפילו כתבתי לו למחרת מכתב למה לא רציתי לשוחח איתו אבל במקביל לא השארתי את זה כך, פניתי גם למנהל החטיבה של התובע וגם לסמנכ"ל מינהל שיטפלו בנושא והם אמרו שאכן הם טיפולו ....... התקשרתי למנהל החטיבה וגם לסרי ושיבררו איתו מה הבעיה. למחרת קיבלתי דיווח על התיאור שהוא  מתאר שהנהגים אמרו לירוק עליו....  מזכיר ועד העובדים מר עוקיש הוציא מכתב שלא יפעלו בצורה כזו." (ר' עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 16/10/2006, ש' 14-1).

 

מר סרי נשאל גם הוא על ישיבת ועד הנהגים וכך העיד בעניין זה: "אני שמעתי על הפגישה של ועד הנהגים לאחר מעשה, לאחר שקיבלתי את מכתבו של יו"ר הועד, אני בדרך כלל לא מתעסק עם התכנסויות עובדים בשעות הפנאי שלהם. במסגרת המכתב, כפי שראיתי אותו, לא ראיתי כל מילה שגידפו את התובע, ירקו, או קיללו אותו, נשמעה מורת רוח של הנהגים וראיתי לפי מכתבו של שאול עוקיש שהוא הורה להם לא לנדות את העובד ולפעול איתו כפי שהיה בעבר, בצורה תקינה." (ר עמ' 119 לפרוטוקול הדיון מיום 30/11/2006, ש' 22-16).

 

גם מר עוקיש העיד בעניין ישיבת ועד הנהגים, ואלה דבריו: "היתה אסיפה של ועד סקציה נהגי קטרים, והובא לידיעתי למחרת שכביכול אחד העובדים התבטאו ואמרו ושמשה חזות עושה להם נזק, ואי אפשר לעבור לסדר היום, מה שהבנתי כאילו לאיים עליו, בו ביום הוצאתי מכתב הנחיה לכל הועדים וגם לעובדים שאבוי למישהו שיתעסק עם משה חזות, הוא ישלם את הדין." (ר' עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 31/10/2006,  ש' 14-11).

 

29.            התובע העיד, כי כשבוע לאחר ישיבת ועד הנהגים בתאריך 19/8/2004 נערך "יום כיף" לעובדי הרכבת במתחם ה"לונה גל" בטבריה, וביום זה הותקף התובע פעמיים באופן פיזי בשתי הזדמנויות שונות ובהפרש של ארבע שעות בין תקיפה לתקיפה, על ידי מנהל תחנת רכבת כאשר זה חבט בראשו ובעט בו בעוצמה רבה, ועקב כך התובע נפל ארצה ואיבד את הכרתו לזמן קצר ולאחר מכן הקיא באופן קשה. בגין תקיפה זו הגיש התובע תלונה למשטרה ביום 21/8/2004. עקב תקיפה זו אושפז התובע בבית חולים רמב"ם חיפה ביום 20/8/2004 ושוחרר ביום 21/8/2004. בסיכום האשפוז צויין: "התקבל להשגחה לאחר חבלה בראשו. לדבריו ביום טרם קבלתו נחבל בראשו ללא אבוד הרכה מספר שעות אח"כ הוכה שוב ואז נפל והיה אבוד הכרה קצר מלווה בהקאה" (ר תצהיר התובע מיום 3/9/2004 ונספחים ת/22, ת/22(א) ו- ת/22(ב).

 

תמיכה לדברי התובע מוצאים אנו בעדותו של מר אליהו כהן, ממונה תנועה ארצי. מר כהן  נשאל האם עובד שלו קיבל מכות מעובדים אחרים ברכבת; על כך השיב: "לא ברכבת, מחוץ לרכבת. מעובדים של הרכבת, מחוץ לרכבת. שמו משה חזות. היה ארוע שהיו בטבריה ביום נופש, שם התנפלו עליו עובדי הרכבת והיה בלגאן שלם." מר כהן העיד כי לא היה במקום ולא ראה את האירוע, אך שמע עליו (ר' עמ' 62 לפרוטוקול הדיון מיום 20/11/2006, ש' 11-2).

 

גם מר אלי חרמון אישר, כי כאשר נסע בחזרה באוטובוס מיום הכייף בלונה גל, שמע שהיו מכות בין התובע לאנשים (ר' עדותו בעמ' 48 לפרוטוקול הדיון מיום  19/6/2006, ש' 27-11).

 

תלונות הממונים בתחילת עבודת התובע, קבלת הקביעות והערכת הממונים

 

30.            התובע החל לעבוד ברכבת ביום 8/9/1996. בתחילת עבודתו הוגשו נגד התובע מספר תלונות. ביום 14/9/1997 שלח מר יוסי מור, ששימש באותה עת כמנהל מרחב צפון, מכתב לתובע בו תיאר שלושה אירועים בדבר התנהגות בלתי נאותה של התובע, שגרמה לשיבושים בעבודה. מר מור ציין במכתבו, כי לאור חומרת המקרים, החליט להטיל עליו קנס כספי בשיעור שני ימי עבודה והזהיר את התובע, כי במקרה חוזר תופסק עבודתו ברכבת.

 

מכתב נוסף שלח מר יוסי מור ביום 13/10/1997 אל מנהל אגף כ"א ושכר בו ציין, כי בחודשים האחרונים התובע היה מעורב במספר אירועים של ויכוחים בוטים עם הממונים, סרוב לבצע עבודה וכיוצ"ב ותיאר עוד שני אירועים שאירעו ביום 22/9/1997 וביום  23/9/1997. מר מור ציין במכתבו, כי לאור אירועים אלה הוחלט כי אין מנוס, אלא לדרוש את סיום העסקתו של התובע ברכבת.

 

בעקבות שיחה שקיים מר מור עם התובע, שלח מר מור ביום 5/11/1997 מכתב אל מנהל אגף כ"א ושכר, בו ציין, כי נענה לבקשת התובע והוא מאשר את המשך עבודתו לתקופת ניסיון נוספת בתקוה שהתובע ישכיל להשתלב בעבודה. עוד ציין מר מור במכתב, כי הובהר לתובע כי במקרים בהם יש לו השגות על אופן ביצוע העבודה, סידורי עבודה, או הוראות שניתנו ע"י ממוניו, הוא חייב לבצע את העבודה הנדרשת לפי הוראות הממונים, ופתוחה לפניו הדרך לאחר מכן, לפנות אל מר מור, אם בכתב או בע"פ, ולהעלות השגותיו וכל מקרה ייבדק ביסודיות (ר' נספחים ע"א, ע"ב, ו-ע"ג לתצהירו של מר סרי - מוצג נ/5).

 

תלונות נוספות הוגשו נגד התובע ע"י מר מני בן חיים, מנהל חטיבת נוסעים ביום 14/5/2001, וע"י מר אלי כהן, מנהל מחלקת תנועה בחטיבת נוסעים ביום 13/8/2001 (ר' נספחים ע"ד ו-ע"ה לתצהירו של מר סרי - מוצג נ/5).

 

31.            הממונים על התובע המליצו בתחילת שנת 2001 להעביר את התובע  לקביעות וליתן לו כתב מינוי. מר מני בן חיים, מנהל מרחב צפון, כתב בחוות דעתו מיום 4/1/2001 כדלקמן: "מבקש להעבירו לקביעות מבצע את המוטל עליו כהלכה למרות מגבלותיו הרפואיות מתאריך 1/9/2000", והתובע  הועבר לקביעות החל מיום 1/9/2000 (ר' נספחים א(7) לתצהיר התובע - מוצג ת/1). גם חוות דעתו של הממונה הישיר, מר אלי כהן, מנהל מחלקת תנועה מרחב צפון, היתה טובה וכך ציין מר כהן בתאריך 24/5/2001 בטופס הערכת עובד: "עובד מסור ונאמן מבצע את עבודתו ללא דופי ולשביעות רצון הממונים" (ר' נספח א(10) למוצג ת/1). בנוסף קיבל התובע מכתבי הערכה, קיבל הסמכה לעבודה באופן עצמאי בתפקיד עתק, עבר בהצלחה קורס רענון עתקים וקיבל ציון 100 במבחן טיפול באירוע חומרים מסוכנים (ר' נספחים א(1), א(2), א(6), א(8)  ו- א(9) למוצג ת/1).

 

התובע גם קודם לדרגה 24 ביום 18/12/2000 ולדרגה 44 ביום 1/4/2003 (ר נספחים א(3) א(4) ו- א(5) לתצהיר התובע ת/1).

 

32.            מר מני בן חיים, מנהל מרחב צפון, ומר  אלי כהן, מנהל מחלקת תנועה מרחב צפון, העידו בפנינו ומצאנו את עדויותיהם כאמינות ומהימנות. מר מני בן חיים העיד על תפקודו הטוב והראוי של התובע, בתאונה בה נפלה עובדת של קבלן חיצוני במהלך הנסיעה מהרכבת, והתובע, שהיה פקח הרכבת, טיפל באירוע הטרגי כיאות ובעקבות תפקוד זה של התובע בתאונה, הוא קיבל ממר מני בן חיים מכתב הוקרה (ר עמ' 79 לפרוטוקול הדיון מיום 8/12/2005, ש' 22 עד עמ' 80, ש' 6). עוד העיד מר בן חיים, כי קבלת קביעות ועליה בדרגות באה בעקבות המלצת הממונים הישירים על התובע והמלצה זו באה עקב כך, שממונים העריכו אותו כאדם חיובי שמומלץ להעלותו בדרגה ולתת לו קביעות (ר עמ' 81 לפרוטוקול מיום 8/12/2005, ש'  16-10).

 

מר אלי כהן ליווה את התובע מתחילת עבודתו כעתק, לאחר מכן כפקח ובהמשך בתפקידים נוספים כמנהל משמרת בנהריה. מר כהן העיד כי בכל התפקידים האלה לא היו בעיות בתפקוד התובע וכי התובע היה עובד מן השורה. מר כהן קיבל תלונות נגד התובע, כמו שהוא קיבל תלונות נגד עובדים אחרים, והיו עימותים בין העובדים לגבי כל מיני התנהגויות, ביצוע העבודה או אי ביצוע העבודה, ברם בבירורים שערך ברוב המקרים התובע צדק (ר' עמ' 56 לפרוטוקול הדיון מיום 20/11/2006, ש' 22-6).

 

33.            הנה כי כן, בתחילת עבודתו הוגשו נגד התובע מספר תלונות והוא אף היה מועמד לפיטורים, ברם בהמשך התובע התבגר והתגבר על מכשלות העבר, קיבל קביעות ועלה בדרגות, וממוניו העריכו אותו, כעובד מסור ונאמן, המבצע את עבודתו ללא דופי ולשביעות רצונם.

 

תלונות התובע נגד הממונים והעובדים ותלונות הממונים והעובדים נגד התובע ומערכת היחסים המעורערת.

 

34.            בתחילת 2003 החל התובע להחתים עובדים על עצומה, הקוראת לקיום בחירות ליו"ר הועד ולועד, עקב כך שלפי תקנון ההסדרות יש לקיים בחירות כל שלוש שנים, ואולם חלפו כבר ארבע וחצי שנים ולא קויימו בחירות ברכבת. התובע גם ביקש להתמנות לחבר ועד עובדים. כמו כן הגיש התובע מספר תלונות נגד יו"ר הועד המכהן מר שאול עוקיש, נגד חברי ועד אחרים ונגד ממונים עליו (ר' תלונות התובע - נספחים ה(1) עד ה(4) ו- ה(6) לתצהירו מב/1). תשובת העובדים והממונים לא אחרה לבוא. מר אורי בן שאול, חבר ועד תנועה ופקח, הגיש נגד התובע שלוש תלונות. שתי תלונות ביום 29/4/2003 (נספחים ע"ו(1) ו-עו(2)  לתצהירו של מר סרי מוצג נ/5) ותלונה נוספת ביום 12/5/2003 (נספח א' לתצהיר מר ענף מוצג נ/4). מנהל חטיבת נוסעים, מר אבי שגיא, כתב מכתב תלונה נגד התובע ביום 25/5/2003, תוך שהפסיק את עבודת התובע על אתר ובעקבות מכתב זה התקיימה ישיבת הבירור השניה מיום 27/5/2003 אשר החליטה לקנוס את התובע ליתן לו נזיפה חמורה וכן הוחלט לשבץ את התובע בתפקדי פועל חצר במוסך תפעולי חיפה, ועל כך כבר עמדנו בפרק הדן בועדת הבירור השניה מיום 27/5/2003 (ר' נספחים ע"ז, ע"ח, ע"ט ו-פ לתצהיר מר סרי מוצג נ/5). יוטעם כי אין אנו יכולים להשתחרר מהרושם, שמכתבו של מר אבי שגיא מיום 25/5/2003, כמו גם קיום ועדת הבירור השניה מיום 27/5/2003 והעונשים שקיבל התובע, כל אלה באו כתשובה לתלונתו של התובע נגד מר אבי שגיא (ר' נספח ה(4) לתצהיר התובע מב/1). בועדת הבירור השניה מיום 27/5/2003 העלה התובע, כאמור, טענות כנגד עובדים שונים. במקום שהועדה תתייחס ברצינות לטענות אלה, הודיע הסמנכ"ל למינהל, מר סרי, לתובע כי ככל שיש לו תלונות נגד עובדים ברכבת, הוא רשאי להגיש תלונות לכל גורם שהוא ובכלל זה תלונות למשטרת ישראל.

 

משהעלה התובע, בפני ועדת הבירור השניה מיום 27/5/2003, טענות כנגד עובדים אחרים, היה על הועדה להתייחס באופן רציני לטענותיו ולבדוק בצורה מעמיקה את כל תלונותיו מחד, ומאידך לבדוק את התנהלות והתייחסות הנילונים והעובדים אל התובע בעקבות תלונותיו. דומה כי לו הועדה היתה בודקת בעצמה או מעבירה את הבדיקות להנהלת הרכבת, יתכן ומחול השדים שהתחולל בהמשך, בעניין התובע, היה נמנע.

 

35.            לאחר ועדת הבירור השניה הגיש התובע תלונה, בה ציין כי מר אלי חרמון התקיף אותו פיזית בעת יציאתו מאסיפת עובדים וכן הגיש תלונה למנכ"ל נגד מר ענף (ר' נספחים ה(8) ו-ה(10) לתצהיר התובע מב/1). כשהתקרבו הבחירות אירע עימות חריף בין התובע לבין מר ענף, יו"ר ועדת הבחירות, שהיה גם הממונה הישיר עליו, וכן עימות בין התובע ליתר חברי הועד הפעילים. עימותים אלה דומה כי הקימו עליו את כל העובדים. תלונות התובע ניתלו על לוחות המודעות ברכבת, כך גם מכתב המשטרה בעניין הסמים מיום 8/6/2004 (ר' נספחים ה(1) עד ה(8), ו(1) ו-ו(2) לכתב התביעה המתוקן), ובכך ניתן האות לכל העובדים להתנכל לתובע ולהגיש נגדו תלונות, ואלה החלו לזרום בכמויות גדולות, לעתים מס' תלונות ביום אחד לעתים מספר תלונות בשבוע, כך הגיעו התלונות לכדי נ"ג (53) תלונות, כאשר רובן הוגשו למר ענף. העובדים התנכלו לתובע, גררו אותו לעימותים מילוליים וגידופים. העובדים גם הגישו תלונות למשטרה נגד התובע וגם התובע הגיש תלונות למשטרה נגד הממונים והעובדים. התובע טען בכל מקום כי הסמים שנמצאו בביתו, הושתלו על ידי העובדים בביתו והם אלה שהודיעו למשטרה על המצאות הסם בביתו של התובע ועל המקום המדויק בו נמצאים הסמים. בעקבות הודעה זו הגיעה המשטרה לביתו של התובע ומיד ידעה למצוא את הסמים ללא חיפוש. העובדה שהמדינה חזרה בה מכתב האישום בעניין הסמים, תומכת מאוד בטענת התובע, שהסמים הושתלו בביתו.

 

מצאנו כי ההגשה המאסיבית של נ"ג תלונות על ידי העובדים, תלונתו של מר ענף למשטרה בעניין האיום, תלונתו של מר אטוס למשטרה בעניין הנגיחה ופרשת הסמים - כל אלה לא באו, אלא לגרום לפיטורי התובע.

 

יוטעם כי מאוחר יותר, תיק האיום נסגר מחוסר ראיות, המדינה חזרה בה מכתב האישום בעניין התלונה שהגיש מר אטוס בעניין הנגיחה, כך גם המדינה חזרה בה מכתב האישום בעניין הסמים.

 

היחסים בין התובע לבין העובדים התדרדרו עד כדי כך, שמזכיר ועד נהגי הרכבת הורה באסיפה לנהגי הרכבת לירוק בפני התובע, לקלל אותו בזמן העבודה ולהמשיך להתלונן עליו בכתב ובעל-פה בפני הממונים. מערכת יחסים זו הביאה בהמשך למכות שקיבל התובע ביום הכייף בלונה גל ממנהל תחנה, ובשל מכות אלה איבד הכרתו ואושפז בבית החולים.

 

36.            אשר לנ"ג התלונות:- סעיף 2(א) לתקנון המשמעת קובע, כאמור, כי ממונה בדרגת מנהל מרחב ו/או מנהל אגף ומעלה, שקיבל הודעה על עבירת משמעת, המיוחסת לכאורה לעובד, ידאג להעביר הודעה זו לעובד ויאפשר לו להגיב בכתב על הנטען כלפיו. התובע העיד כי את מרבית התלונות הוא לא ראה, אלא כאשר אלה צורפו למכתב הזמנתו לועדת הבירור השניה. הרכבת לא הוכיחה לגבי מרבית התלונות, כי אלה הועברו בסמוך להגשתן לעיונו של התובע, וכי הוא נתבקש להגיב על התלונות בכתב. יתרה מכך, על הרכבת היה לברר כל תלונה ותלונה, בין המתלונן לבין התובע, בסמוך להגשתה ולקבוע ממצאים בכתב. הרכבת לא הוכיחה כי עשתה כן. גם בעניין תלונתו של מר רייף בעניין "הצאר הרוסי" והתלונה בעניין המירס, אשר לגביהן אישר התובע כי קרו, התובע לא נתבקש להגיב בכתב בסמוך להגשתן וכפי שהעיד בפנינו, לתובע היה מה לומר בעניינן.

 

ועדת הבירור השניה ופיטורי התובע:

 

37.            ביום 16/8/04 זומן התובע לשימוע ליום 30/8/04, בפני ועדת הבירור השניה (נספח א' לבקשת התובע). במכתב צויין כי בועדה יתבררו מספר רב של תלונות וחשדות אשר הצטברו נגד התובע, במהלך  השנה האחרונה, ותינתן לתובע האפשרות להגיב ולהשיב לתלונות ולחשדות. למכתב זה צורפו נ"ג נספחים. בסיום המכתב צויין כי מן התלונות והמסמכים שצורפו, עולה כי התובע ביצע לכאורה את העבירות הבאות:

ביצוע עבירה פלילית שיש עמה קלון - אחזקת סם שלא לשימוש עצמי; התנהגות אלימה; מעשי אי יושר; מעילה באמון; גניבה; רשלנות; עבירות משמעת חוזרות ונשנות; פגיעה בכבוד עובד אחר; אי מילוי אחר הוראות בטיחות וגיהות; אי ציות להוראות הממונה; היעדרות מן העבודה ללא רשות וללא סיבה סבירה.   

 

38.            ביום 30/8/04 התכנסה ועדת הבירור השניה בפעם הראשונה, חבריה היו: יו"ר הועדה, מר יצחק סרי - סמנכ"ל למינהל ומ"א; חבר - מר מיכאל רייף, מנהל חטיבת נוסעים; חבר - מר שאול עוקיש, יו"ר ועד כללי. התובע לא התייצב לועדה. עו"ד גמבש, אשר ייצג את התובע באותה עת, כתב לרכבת ביום 29/8/04, כי מרשו מצוי בימי מחלה והוא לא יוכל להתייצב לועדה וביקש לקבוע מועד חלופי. חבר הועדה, מר יצחק סרי סמנכ"ל למינהל ומ"א, התקשר אל התובע, וזה האחרון הודיע כי הוא חולה, הסמנכ"ל ביקש ממנו לקבל בדחיפות תעודות מחלה (נספח מש/2 לתצהירו של מר יצחק סרי - מוצג מש/2 במסגרת הבקשה למתן צו עשה זמני).

 

התובע זומן לישיבה נוספת של ועדת הבירור השניה לתאריך 5/9/04. בפרוטוקול הועדה צויין כי בבוקרו של יום זה, בשעה 8:20, התקשר התובע אל יו"ר הועדה, מר סרי, והודיע לו כי ברשותו אישורי מחלה נוספים למשך 5 ימים. התובע התבקש לשלוח את אישורי המחלה בפקס. עוד צוין כי בירור עם הממונה הישיר על התובע העלה, כי התובע התקשר במוצאי שבת לברר מהו סידור העבודה שלו, ולא הודיע על מחלתו לממונה הישיר ומאחר וזו הפעם השנייה בה לא מתקיים דיון ענייני בפני עדת הבירור השניה ולאור הודעת התובע על מחלתו, החליטה הועדה כי רופא הרכבת יבדוק את התובע ויחליט האם הוא מסוגל להופיע בפני ועדת הבירור השניה (ר' נספח מש/3 לתצהירו של מר סרי - מוצג מש/2).ו

 

התובע זומן פעם נוספת (שלישית) למועד נוסף של ישיבת ועדת הבירור השניה ביום 13/9/04. הועדה התכנסה ביום זה ובפרוטוקול הועדה צויין כי התובע ידע על כינוסה של ועדת הבירור, כמו כן ידע שהוא נדרש להעביר מסמכים רפואיים ואולם התובע לא הופיע ולא יצר קשר. בנסיבות אלה דנה הועדה בעניינו של התובע, ללא התייצבותו, והחליטה על דעת שני חברי הועדה: מר יצחק סרי, סמנכ"ל למינהל ומ"א ומר מיכאל רייף, מנהל חטיבת נוסעים ובהימנעותו של מר שאול עוקיש, יו"ר ועד כללי, לפטר את התובע על אתר (נספח ו' לתצהיר התובע - מוצג מב/1). 

 

בתאריך 19/9/2004 הודיע מר יצחק סרי לתובע כי ועדת הבירור השניה, שהתכנסה בשלישית, החליטה על פיטוריו וכי פיטורים אלה נכנסים לתוקף ביום 19/9/04. כמו כן מר סרי הודיע לתובע כי הוא רשאי להגיש ערעור ולבקש לקיים דיון נוסף בועדת השניים (נספח ב' לתצהיר התובע – מוצג מב/1).ו

 

39.            באשר למועדי ישיבות ועדת הבירור השניה המציא התובע לבית הדין את אישורי המחלה הבאים (נספחים ז(3), (5), (6) לתצהיר התובע – מוצג מב/1):

(א)              אישור מחלה מיום 29/8/04 מד"ר גלינה רוזנפלד, רופאה כללית, בו צויין כי התובע אינו מסוגל לעבוד מיום 29/8/04 עד 2/9/04.נ

(ב)              אישור רפואי מיום 5/9/04 מד"ר מיכאל גומניצקי, רופא אורטופד, בו צויין כי התובע אינו מסוגל לעבוד מיום 5/9/04 ועד ליום 8/9/04.ב

(ג)               אישור רפואי מיום 12/9/04 מד"ר אברהם בן-יקר, רופא משפחה ומומחה לרפואה  פנימית, בו צויין כי התובע אינו מסוגל לעבוד מיום 9/9/04 ועד 19/9/04.

 

40.            רופא הרכבת נדרש, כאמור, על ידי ועדת הבירור השניה, שהתכנסה ביום 5/9/04, לבדוק את התובע ולהחליט האם הוא מסוגל להופיע לדיוני הועדה. בשים לב לדרישה זו פגשו ד"ר וולף וגב' תמי גימלשטיין, מנהלת מחלקת כח אדם ומינהל חטיבת נוסעים, בתובע בקופת חולים, בעת שקיבל שם טיפולים רפואיים. ביום 13/9/2004 מועד כינוס הועדה, התקשר מר סרי אל רופא הרכבת, ד"ר וולף, ומשיחה זו עולה, כפי שנרשם בפרוטוקול הועדה, כי ד"ר וולף ראה, בעת שפגש בתובע בקופת חולים, כי בידי התובע מצויות שתי תעודות רפואיות וכן ראה בידו צילומי C.T., אותם היה על התובע להראות לאורטופד; כן נכח ד"ר וולף לדעת שהתובע נמצא בבירור רפואי. ד"ר וולף סיכם עם התובע כי ישלח אליו את התעודות וכן את התעודה מהאורטופד, אך התובע לא עשה כן. לבקשת מר סרי העלה ד"ר וולף את הדברים על הכתב ביום 13/9/2004 וכן ביום 14/10/2004 (ר' נספחים ז(1) ו-ז(2) לתצהיר התובע - מוצג ת/1) גם ממסמכים אלה עולה כי ד"ר וולף עיין במסמכים הרפואיים שהחזיק התובע בידיו והתובע אף ציין בפניו כי הוא צריך להמשיך בבירור הרפואי אצל הנוירולוג והאורטופד. גם גב' תמי גימלשטיין, עמה שוחח מר סרי בטלפון במועד ישיבת הוועדה, ציינה, כפי שנרשם בפרוטוקול הועדה, כי היא וד"ר וולף פגשו בתובע במרפאת גושן בקופ"ח מכבי. הם ראו את התובע עומד במסדרון ונראה עם צוואר תפוס, התובע ציין בפניהם כי הוא מחכה לכך שהאחות תכין לו צווארון, והחזיק בתעודות רפואיות שד"ר וולף בדק.

 

41.            ברי כי על התובע היה לשלוח את התעודות הרפואיות, כפי שנתבקש לעשות על ידי ד"ר וולף, עם זאת ד"ר וולף וגב' תמי גימלשטיין פגשו בתובע, עת קיבל טיפולים בקופת חולים, ונכחו לדעת שהוא נראה עם צוואר תפוס, בידיו היו תעודות רפואיות וצילומי C.T. שד"ר וולף בדק, והתובע ציין בפניהם שהוא נמצא בבירור רפואי אצל הנוירולוג והאורטופד וכן ציין שהוא מחכה שהאחות תכין לו צווארון. בנסיבות אלה ברור היה לד"ר וולף ולגב' גימלשטיין כי התובע חולה ואינו מתחזה. משמדובר בפיטורי עובד, הנלחם על מקום עבודתו, לא היה מקום לקיים את הדיון בעניין פיטוריו בהעדרו ולהחליט על פיטוריו, שעה שהועדה היתה ערה לכך שהוא חולה ונמצא בבירור רפואי, וזאת גם אם התובע לא המציא את המסמכים הרפואיים כפי שנדרש. על הועדה היה לערוך בירור עם התובע, בטרם תחליט על פיטוריו, מדוע לא התייצב לועדה ומדוע לא המציא את התעודות הרפואיות, כך גם היה עליה לאפשר לו להמציא את התיעוד הרפואי, שהיה ברשותו, כפי שפורט לעיל, ואשר ממנו עולה כי היה חולה בכל ימי כינוס  הועדה.

 

42.            התובע טוען כי כל שלושת חברי ועדת הבירור השניה הינם בגדר "מוטים" ולא היה מקום לכך שישבו בועדה שדנה בפיטוריו. לא מצאנו פסול בישיבתו של מר סרי בועדה. התובע אומנם הגיש תלונה למשטרה נגד מר סרי ביום 2/9/2004, ברם מר סרי לא ידע על כך, הוא אף פעם לא זומן לחקירה במשטרה, כך גם לא הוכח בפנינו מה עלה בגורל תלונה זו (ר' נספח ה(21) לתצהירו של התובע מב/1). מר רייף שלח מכתב תלונה ביום 15/6/2004 לסמנכ"ל למינהל בו ציין, כי ראה את התובע בתחנת סבידור ללא תג זיהוי, מר רייף פנה אל התובע, אך הוא התעלם והמשיך ללכת. כשפנה אליו בשנית ענה התובע בחוצפה, תוך שכינה את מר רייף "צאר רוסי" והתבטא בגסות רבה, לעיני העוברים והשבים בתחנה. מר רייף ציין במכתבו את הדברים הבאים: "אינני מוכן לעבור על כך לסדר היום, ואינני מוכן לקבל התנהגות ויחס כזה של עובד כלפי כמנהל חטיבה, בפרט וכלפי כל עובד בעל תפקיד אחר בפרט.  לכן, הנני ממליץ על פיטוריו המידיים" (ר' נספח ל"ט לתצהירו של מר ענף -מוצג נ/4). בועדת הבירור השניה מיום 13/9/2004, שהחליטה על פיטורי התובע, ציין מר רייף את דברים הבאים: "אני מסכים עם הטיעונים שהועלו, אני מזמן טענתי שיש לפטרו." (ר' עמ' 3 בתחתית העמוד לפרוטוקול  הועדה מיום 13/9/2004). ברי כי מר רייף נפגע מהתובע וכעס עליו מאוד והתבטאויותיו בעניין הצורך בפיטורי התובע מלמדות על כך, שהיה נעול בדעתו, עוד בטרם ישיבת ועדת הבירור השניה, שיש לפטר את התובע ולא ניתן היה לשכנוע באופן אחר. בנסיבות אלה לא היה מקום שמר רייף ישב בועדה, משלא יכול היה לבחון את דברי התובע "בלב פתוח ובנפש חפצה" וישיבתו בועדה לא עלתה בקנה אחד עם הכלל האוסר "ניגוד עניינים".

 

באשר למר עוקיש - התובע, כאמור, הגיש מספר תלונות נגד מר עוקיש:

(א)               תלונה מיום 3/4/2003 למנכ"ל הרכבת בעניין העלבת עובד ותלונה למשטרה באותו עניין מיום  4/4/2003.

(ב)              תלונה מיום 7/4/2003 למנכ"ל הרכבת, מר יוסי שניר, בעניין חברי ועדים ומזכירים שמשמשים מצד אחד כאנשי ועד ומצד שני כאנשי הנהלה; השפעתו של מר עוקיש על מנהל משמרת בתחנת נהריה לשתף פעולה בחצי מגניבה שלא נעשתה על ידו; קבלת עובדים לרכבת ישראל עפ"י קשרים אישיים.

(ג)                תלונה מיום 30/10/2003 למנכ"ל הרכבת, בעניין שימוש ברכב שטח של הרכבת ושימוש בפלאפון של הרכבת למטרת בחירות לרשויות המקומיות, וכן איסוף כספים למטרת קניית מתנה ליו"ר ועד העובדים מר שאול עוקיש.

(ד)              תלונה מיום 23/11/2003 לשר התחבורה והממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה, בעניין הנפקת כרטיסי נסיעה חינם ברכבת, שלא לפי הכללים ושימוש ברכב ובפלאפון בבחירות לרשויות המקומיות, וכן סידור מקומות עבודה לאנשי משפחתו ולמקורבים.

(ה)             תלונה מיום 15/12/2003 לשר התחבורה והממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה, בעניין הנפקת כרטיס חינם לסוכנת ביטוח, בניגוד לכללים.

 

מר עוקיש נחקר בפנינו בעניין תלונות התובע ונשאל מדוע ישב בועדת הבירור השניה, שעה שהתובע הגיש נגדו תלונות. מר עוקיש העיד כי היתה תקופה שדיבר עם התובע והיתה תקופה שהם הפסיקו לדבר (ר' עמ' 34 לפרוטוקול הדיון מיום 31/10/2006, 32-30).

מר עוקיש הסביר כי:

 "היתה שיחה אחת, שהתובע הרים לי טלפון ואמר לי שיש לו בעיה עם הועד שלו, ועד התנועה, שאלתי אותו מה הבעיה והוא אמר לי שהוא חבר בקופה לתשורות בועד התנועה. הם נותנים מתנה, הוא לא רוצה מתנה, אלא רוצה כסף. אמרתי לו שיש כללים לכל קופה ואני לא יכול להגיד להם מה לעשות. יש כללים, ואז הוא התחיל להגיד שאנו מושחתים, אמרתי לו שהוא חוצפן בגישה לו, מאוחר יותר ועד התנועה הלך לקראתו וסידר לו מה שהוא רצה ודיברתי איתו ומאז אני לא יודע מה קרה לתובע, הוא כתב תלונה למשטרה ואמר שאיימתי עליו ומאז הפסקתי לדבר איתו עד היום הזה."     (ר' עמ' 35, ש'  8-1)

 

ובהמשך העיד מר עוקיש:

"ש.   יש נגדך תלונה במשטרה מהתובע, אתה לא מדבר איתו ומאז ואז אתה יושב בועדה שמחליטה על פיטוריו?

ת.     כן. אני רוצה להעיר שאם הוא היה פונה אלי ומדבר איתי, הייתי מדבר איתו, הוא לא פנה אלי במשך כל התקופה הזו אפילו פעם אחת.

ש.     בועדת הבירור השניה אתה ישבת כמה? נציג ההנהלה?

ת.     כחבר הועדה מטעם העובדים."  (ר' עמ' 35, ש' 21-16)

 

"ש.   כשאתה יושב בועדת הבירור השניה שרק התובע מועמד לפיטורים, אתה מייצג למעשה את התובע?

ת.     כן.  ייצגתי אותו. לא דיברתי איתו קודם, ולא שמעתי את גירסתו.

ש.      איך ייצגת אותו?

ת.     ראיתי את החומר הכתוב וציפיתי מעובד שהוא לפחות יפנה אלי ויגיד שהוא רוצה להיפגש איתי ולהשמיע לי וגם לזה לא זכיתי. ומכל מקום נמנעתי מהפיטורים שלו." (ר' עמ' 36, ש'  10-5)

 

"ש.   אם יש 21 חברי ועד, לא חשבת שנכון יהיה להאציל את הסמכות לאחד מהם לועדת הבירור השניה, ושלא ישב שם כנציג העובד שהגיש נגדו תלונה במשטרה והאשים אותו בשחיתות?

ת.     אם מזכיר הועד שלו היה מבקש, הוא היה מקבל ממני את הסמכות.

ש.     זה אפשרי?

ת.     כן. היו מקרים.

                     ש.   אם זה אפשרי, למה אתה שיודע שיש לך תלונה במשטרה ממנו, ישבת                      

                               בועדה?

                     ת.   אני נמנעתי. אם התובע היה אומר שהוא לא רוצה שאשב בועדה השניה, 

                                מיד לא הייתי יושב, ומסמיך מישהו אחר במקומי, אך התובע לא פנה.

ש.     בוא תסביר לי, לא ראית אותו, לא דיברת איתו, הוא נמצא בחופשת מחלה בבית. אתה בסטנדרטים שלך לא מצאת לנכון למנות איש ועד אחר גם בלי בקשתו של התובע לאור העובדה שהוא התלונן כנגדך במשטרה?

                      ת.          ברגע שלא פנו אליי, לא התובע ולא מזכיר הועד, מצאתי לנכון להשתתף

                               בועדה."    (ר' עמ' 38, ש' 26-12).

 

משהתובע הגיש מספר תלונות בעניינו של מר עוקיש ומר עוקיש ידע על כך, ישיבתו של מר עוקיש בועדת הבירור השניה, ובמיוחד כמי שמייצג את התובע, הינה הפרה בוטה של הכלל האוסר על ניגוד עניינים, וישיבתו זו של מר עוקיש בועדה הינה בגדר פגם מהותי חמור שנפל בעבודת הועדה.

 

43.             ועדת הבירור השניה סמכה ידיה על נ"ג התלונות והחליטה לפטר את התובע. משמרבית התלונות לא בוררו, לא היה מקום לכך שועדת הבירור השניה תתייחס אליהן כאל תלונות אמיתיות ונכונות. בנסיבות אלה התשתית העובדתית שעמדה ביסוד החלטת הפיטורים היתה רעועה ולא מבוססת ומכאן שנפל פגם מהותי בהחלטת הפיטורים. יוטעם כי תיקי התובע במשטרה ובכלל זה תיק הסמים לא הצדיקו, באותה עת, את פיטוריו.

 

44.            הנה כי כן, לא פגם אחד נפל בעבודת הועדה ובהחלטתה. הרכב הועדה היה פגום. מר רייף לא יכול היה לשמש כחבר ועדה, עקב כך שהיה נעול ברצונו לפטר את התובע; מר עוקיש לא יכול היה לשבת בועדה עקב ניגוד עניינים מובהק. הועדה דנה בהעדר התובע, הגם שידעה שהוא נמצא בבירור רפואי אמיתי, והחלטת הועדה פסולה בהעדר תשתית עובדתית ראויה. משחברו מספר פגמים מהותיים דין החלטת ועדת הבירור השניה, בדבר פיטורי התובע - להתבטל. 

 

הבירור בפני ועדת השניים

 

45.            התובע הגיש בקשה לדיון נוסף בפני ועדת השניים, לפי תקנון המשמעת. חברי הועדה היו מר יוסי מור, מנכ"ל הרכבת, ומר חיים שייב, מחזיק תיק התחבורה בהסתדרות הכללית החדשה.נ

 

קבענו, כאמור, כי דין החלטת ועדת הבירור השניה בעניין פיטורי התובע להתבטל עקב הפגמים שדבקו בה. נשאלת השאלה האם הדיון בפני ועדת השניים ריפא את הפגמים שנפלו בועדת הבירור השניה.

 

46.            לא מצאנו פגם בישיבתם של מר יוסי מור ומר חיים שייב כחברים בועדה. הועדה שמעה את התובע במשך שעות רבות, יעידו על כך פרוטוקול הועדה שנערך על ידי עו"ד אורי בך, היועץ המשפטי של הרכבת (ר' נספח כ"ב לכתב התביעה המתוקן) וכן תמלול הקלטת שהגיש התובע (מוצג ת/2). עם זאת הפגם שנפל בועדת הבירור השניה, בעניין נ"ג התלונות - לא נרפא. כפי שקבענו בענין ועדת הבירור השניה, מרבית התלונות מתוך נ"ג התלונות, לא בוררו כיאות וכדין ולא הוכח כי עסקינן בתלונות אמיתיות ונכונות. ועדת השניים לא ערכה עימותים בין התובע לבין המתלוננים, בכל תלונה ותלונה, וממילא לא קבעה ממצאים, משלא שמעה את הנוגעים בדבר. טעות הועדה היא בכך, שהתייחסה לתלונות אלה כאל תלונות אמיתיות ונכונות, ללא כל בסיס. טענת הרכבת, כי ניתנה לתובע האפשרות להפריך את התלונות בפני ועדת השניים, אך הוא החמיץ התדמנות זו - לאו טענה היא. ראשית טענה זו יוצאת מנקודת הנחה כי התלונות נכונות ואמיתיות ועל התובע להפריכן - ולא כך הוא הדבר!  שנית, דרישת הרכבת כי התובע יתייחס לכל תלונה ותלונה, כאשר הרכבת הביאה בפניו בבת אחת ובחלוף זמן רב, מסה גדולה של תלונות – נ"ג במספר, אינה סבירה; זאת משום שאין זה סביר, שהתובע יזכור, בחלוף הזמן, האם נעדר או מהי הסיבה להיעדרותו ביום פלוני, האם התנהג כך או אחרת ביום אלמוני, או האם אירע ויכוח כזה או אחר ביום פלמוני, אלא אם כן מדובר באירועים חריגים, ברם רוב התלונות לא התייחסו לאירועים חריגים.

 

47.            התובע טען טענות רבות בפני ועדת השניים. הועדה מציינת, כי התובע טען שהוא נרדף בשל הצגת מועמדותו לועד ובשל היותו חושף שחיתויות. הועדה התייחסה בלגלוג באשר ל"תאוריית הקשר שהציג התובע בפניה ול"קונספירציה רבת משתתפים כנגדו, לה טען. הועדה ציינה כי התובע לא הביא כל הוכחה כדי לתמוך בקיום הקונספירציה (ר' החלטת ועדה השניים מיום 17/10/2004 – נספח י"ז לכתב התביעה המתוקן). סוברים אנו כי לא התובע היה צריך להביא הוכחה. כמות התלונות הבלתי סבירה, שהוגשה נגד התובע, היתה אמורה להדליק נורה אדומה בעיני חברי הועדה. התובע טען בפני הועדה, כי מיום שביקש להתמודד ולהיבחר כחבר ועד, הוגש נגדו 15-20 תלונות (ר' סוף עמ' 4 לפרוטוקול הועדה - נספח כ"ב לכתב התביעה המתוקן; וכן עמ' 8). עוד טען התובע, כי במהלך ישיבת העובדים ביום שישי אחר הצהריים הורה מזכיר הועד, מר יוסי ברקוביץ, לעובדים לירוק בפרצפו של התובע (ר' עמ'  11 לפרוטוקול). כך גם טען התובע, כי הותקף על ידי מנהל תחנה ביום הכייף בלונה גל והיה מאושפז יומיים בבית חולים עקב כך (ר'  רישא עמ' 4 לפרוטוקול הועדה). התובע גם טען, כי בעניין התלונה שהגיש מר אסייג - בית המשפט קבע שהרכבת טעתה (ר' עמ' 4 לפרוטוקול הועדה).

 

בנסיבות אלה היה על הועדה לבדוק בדיקה מעמיקה, בעצמה או באמצעות בודק מטעמה,  את כל הנטען על ידי התובע בכל התלונות שהגיש; לבחון האם יש קשר בין התלונות שהגיש התובע לבין התלונות שהגישו ממוניו והעובדים נגדו; לבחון האם היתה הצדקה לקיומה של ועדת הבירור השניה מיום 27/5/2003 והעונשים שקיבל התובע ובכלל זה העברתו המשפילה לעבוד במוסך כמתדלק; לבחון את התנהלותו של מר יעקב ענף וחברי הועד בתקופת הבחירות; לבחון את השאלה האם היתה התגייסות של כל העובדים להתנכל לתובע, להגיש נגדו תלונות ולגרום לאירועים מבוימים עמו; לבדוק את האירוע בו הורה יו"ר ועד הנהגים לעובדים לירוק, לגדף ולהגיש תלונות נגד התובע; לבדוק את התקרית החמורה בה הוכה התובע על ידי  מנהל תחנה בלונה גל; לבדוק מדוע מרבית התלונות נגד התובע לא בוררו עמו ולא נקבעו ממצאים ולבדוק את העובדות בגינן הוגשו התלונות נגד התובע למשטרה. דא עקא שהועדה לא בדקה דברים אלה. ככל שהועדה היתה בודקת בדיקה מעמיקה, יתכן והיתה מגיעה לאותן המסקנות, שהמשטרה הגיעה אליהן, באשר לתלונות שהוגשו נגד התובע, היינו סגירת מספר תיקים מחוסר  ראיות וחזרה מכתבי האישום בתיקים אחרים.

 

ועדת השניים הזמינה את התובע לשטוח טענותיו בפניה על מנת שתבדוק אותן, ברם משהועדה לא בדקה את הטענות, נשאלת השאלה לשם מה זומן התובע ל"שימוע"?!!

 

48.            משהועדה לא בדקה בדיקה מעמיקה את טענות התובע ואת סיבותיה של מערכת היחסים העכורה, בין התובע לבין כל הממונים והעובדים, הרי שהתשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטתה היתה רעועה ולא ראויה ובכך נפל פגם מהותי בעבודת הועדה, המצדיק את ביטול החלטת ועדה השניים, בדבר פיטורי התובע.

 

משא ומתן להשבת התובע לעבודתו ברכבת ומשמעות העדויות החדשות שנשמעו בבית הדין.

 

49.            לקראת סיום הבאת הראיות, התייצבו באי כח הצדדים ביום 11/7/2007 והודיעו כי הם מנהלים מו"מ לפשרה וביקשו את ברכת בית הדין לכך, וזו ניתנה. בחלוף כשבעה חודשים הודיעה ב"כ הרכבת, בישיבה שהתקיימה ביום 28/2/2008, כי אין פשרה וביקשה להמשיך בהליכים בבית הדין (ר' עמ' 130 לפרוטוקול הדיון מיום 28/2/2008).

 

50.            משהמשא ומתן לא צלח, הגיש ב"כ התובע ביום 26/3/2008 בקשה להורת על זימונם של העדים: מר עופר לינצ'בסקי, מנכ"ל הרכבת היוצא, מר יצחק סרי, סמנכ"ל למינהל ומ"א  ומר שאול עוקיש, יו"ר ועד העובדים הארצי, מן הטעם שבתיק ישנן עובדות וראיות חדשות, חשובות ומהותיות, אשר טרם הובאו בפני בית הדין, וראיות אלה סותרות טענות אשר הובאו בפני בית הדין ואשר יש בהן כדי לשפוך אור, לרדת לחקר האמת ולסייע בעשיית משפט הצדק. הרכבת סירבה בכל תוקף לחזרתו של התובע לעבודה אצלה מטעמים רפואיים, מטעמים של סיכון ציבור הנוסעים וקיומן של תלונות פליליות נגד התובע במשטרת ישראל. כיום חזרו בהם המתלוננים ובוטלו האישומים, כמו כן מנכ"ל הרכבת היוצא, מר לינצ'בסקי, סמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש, מר סרי ויו"ר ועד העובדים, מר עוקיש, הסכימו לחזרתו של התובע לעבודה ברכבת, ולאחר שהתובע עבר לאחרונה בדיקות רפואיות ברכבת, התברר כי אין כל מניעה רפואית לחזרתו לעבודה ברכבת.

 

הרכבת טענה מנגד, כי התובע מנהל הליכים בחוסר תום לב ומבקש להביא לדיון את המו"מ החסוי לפשרה. התיק עוסק בפיטוריו של התובע בשנת 2003 ולא בדעתם או במעשיהם של מי מאנשי הרכבת בשנת 2008. ההסתדרות וועד העובדים השאירו את ההחלטה, בעניין זימון העדים, לשיקול דעת בית הדין.

 

לבקשת התובע צורף תצהירו של מר עוקיש, יו"ר ועד העובדים הארצי, וכך ציין מר עוקיש בתצהירו (ר' מוצג ת/19):

"בחודשים הראשונים של שנת 2007, בעידודו של המנכ"ל אז מר עופר לינצ'בסקי הוחל במו"מ בין הנהלת הרכבת שנוהל ע"י סמנכ"ל למנהל וכוח אדם מר יצחק סרי, וועד העובדים באמצעותי ובין משה חזות.

 

לאחר שבדקתי את העניין לעומק, הגעתי למסקנה כי משה חזות יכול לחזור לעבוד ברכבת ישראל, ולהשתלב בה בהצלחה.

 

ידוע לי שגם סמנכ"ל למנהל וכוח אדם מר סרי הגיע למסקנה דומה.

 

המלצת ביה"ד לעבודה להגיע לפשרה, שניתנה ביולי 2007 חיזקה את מסקנתנו.

 

הצדדים הגיעו למתווה מוסכם של פשרה בתיק המשפטי על אף המלצת ב"כ הרכבת בתיק שלא להתפשר.

 

ידוע לי שמנכ"ל הרכבת אז, מר עופר לינצ'בסקי נפגש עם משה חזות כדי להתרשם ממנו, ולאחר מכן מסר שלפי מיטב הבנתו, אם התובע יחזור לעבודה, יתרום לרכבת ישראל. לכן, אף אישר בחתימתו את המלצתו של מר סרי לפשרה.

 

ככל הידוע לי שמשה חזות נשלח לרופא הרכבת, שאישר את כשירותו לעבודה.

 

לי היה ברור כי התובע חוזר לעבודתו ברכבת.

 

אני מצהיר כי מבחינתי אין כל מניעה לחזרתו של התובע לעבודה ולמיטב ידיעתי גם לאיש מהנהלת הרכבת או מהעדים במשפט שהתנגדו בעבר לחזרתו – אין כל התנגדות לכך."

 

51.            בהחלטתנו מיום 1/4/2008 קיבלנו את הבקשה ואיפשרנו את העדתם של עדים אלה. וכך ציינו בהחלטה:

"ועדת השניים, שאישרה את פיטורי התובע, ואשר חבריה הם מר יוסי מור, מנכ"ל הרכבת באותה עת, ומר חיים שייב, מחזיק תיק התחבורה בהסתדרות, ציינה את הדברים הבאים בסיכום דבריה (נספח י"ז לכתב התביעה המתוקן):

 

'בהחלטה זו עמדו לנגד עינינו הן עבירות המשמעת החמורות אשר ביצע העובד אשר בחלקן יש משום סכנה בטיחותית, והן החשדות לעבירות פליליות הכוללים חשדות לביצוע עבירות פליליות כנגד עובדים שונים של הרכבת, ולאחזקת סמים. לנגד עינינו עמדה אף העובדה כי בפועל העובד אינו מקבל מרות ממוניו, הישירים או העקיפים.

 

החזרתו לעבודה תפגע קשות במשמעת העובדים. תיתן הכשר לאווירת האלימות אשר העובד ביקש להשרות במקום העבודה ויש בה אף, לאור תפקידו כפקח, לפגוע בתדמית הרכבת ולסכן את שלום הנוסעים.'

 

הרכבת התנגדה נחרצות לשובו של התובע לעבוד אצלה מהטעמים שצויינו ע"י ועדת השניים, ברם משהיום לטענת התובע, ישנן עובדות חדשות ומהותיות לעניין החלטת הרכבת בדבר פיטוריו, ושמנכ"ל הרכבת היוצא, מר לינצ'בסקי, סמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש ברכבת, מר יצחק סרי, ויו"ר ועד העובדים הארצי של הרכבת, מר שאול עוקיש, מסכימים לחזרתו של התובע לעבודה ברכבת - יש מקום לשמוע את עדותם ואת הסבריהם לעניין זה, ואין בדעת בית הדין להכנס לניהול המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים. לא למותר לציין כי מר סרי ומר עוקיש, ישבו בועדת הבירור השניה אשר החליטה בדבר פיטורי התובע (הערעור על החלטה זו הובא בפני ועדת השניים; ר' נספח ט"ז לכתב התביעה המתוקן) ועל כן חשוב לשמוע האם אכן עמדתם השתנתה, וככל שכך - מהו הסברם לשינוי. "

 

52.            בטרם נביא דברים מעדותו של מר סרי, נצטט ממכתב ההמלצה לפשרה עם התובע, שכתב מר סרי לועדת התביעות ברכבת ואשר צורף, על ידי הרכבת, לתצהירו של מר בני סאסי, סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש ברכבת, שהחליף את מר סרי בתפקיד (מוצג נ/8):

 

"עם חלוף הזמן הועלו בחברה דעות לפיהן יתכן, כי הענישה היתה חמורה מדי ולא לקחה בחשבון את הנסיבות הספציפיות שבהן התדרדרה התנהגותו.

 

לא זו אף זו, לפיטוריו היו גם השלכות רוחב חוצות גבולות ברכבת.

 

לאחרונה אף הסתבר, כי באחת ההאשמות החמורות כנגד מר חזות, קרי בנושא הסמים, זוכה מר חזות על ידי בית משפט השלום.

 

בחלוף הזמן ובפרספקטיבה מרוחקת, ולאור ההשלכות ביחסי העבודה הכלליים, נראה לנו נכון לסיים את התיק בפשרה כמפורט להלן.

....

 

מר חזות ישוב לעבודה ברכבת ישראל בתפקיד שימצא מתאים הן למגבלותיו הרפואיות והן לכישוריו."

 

53.            בעדותו הנוספת בפנינו התייחס מר סרי לתיק הסמים ולתלונות במשטרה שנסגרו, וכך העיד:

"בעניין התלונות במשטרה אמרנו שזה לא היה הטריגר המרכזי אבל זה היה נלווה, וברגע שזה בוטל זה פשוט מקל על שיקול הדעת, ועל חומרת העבירות שהיו, למרות שזה לא היה מרכזי. אכן לתובע היו עבירות משמעת של כמה סוגים לרבות הנושא של איומים ואיומים ברצח, הכוונה לאיומים בין העובדים, ונדמה לי גם כלפי עורך דינו וברגע שלמעשה זה נסגר זה מקל. היו לתובע הרבה מאוד עבירת משמעת מכל מיני סוגים והרבה נשארו, אלה עבירות שנעשו. ברגע שחלקם נראה שזה לא הוא שהיה הגורם המרכזי אלא זה היה גם כתוצאה מאירועים בינו לבין העובדים, זה מקל על הראיה שישנה במסגרת ההתייחסות שלנו בראיה הכוללת לגבי התובע. רצינו באיזה שהיא צורה לבוא ולהגיד 'בוא נגיע לפשרה מסוימת'.  "

 

(ר' עמ' 151 לפרוטוקול הדיון מיום 15/5/2008, ש' 11-3;  ההדגשה שלנו – מ.א.ח.)

 

מר סרי נשאל על ידינו האם העובדות שידועות לו במועד מתן העדות, היו ידועות לו בעת שישב בועדת הבירור השניה, היה מחליט על פיטוריו,  על כך השיב:

"זו שאלה לא קלה. אני אמרתי שלנוכח, לכאורה, השינויים, יש כאן נסיבות מקלות. ההחלטה על הפיטורים היתה לאור מכלול של בעיות שבהן התובע היה מעורב שמניתי אותם וגם לאור יעילותו אז בעבודה, עד כמה שזכור לי הבאתי לבית הדין הרבה מאוד העדרויות שלו מהעבודה כתוצאה ממחלות מסוגים שונים, פעם גב, פעם תאונת עבודה וכד'. חלו כאן שינויים שהם שינויים מקלים. אני מניח ומקווה שגם אם התובע הפנים ולמד מהבעיות שהיו והשתנה, כי בעיות המשמעת שהיו לא השתנו, כי הוא היה מעורב בהם ואלה היו בעיות משמעת קשות. עד כמה שזכור לי התבטאויות כלפי מנהלים או פריצה למערכת קשר דבר שלא יעשה. אני מניח שלא הייתי מחליט על פיטוריו אלא הייתי גוזר עליו עונש כבד מאוד, לרבות השעיה מהעבודה לתקופה מסוימת, אפילו תקופה ארוכה..."

 

(ר' עמ' 155 לפרוטוקול הדיון מיום 15/5/2008 ש' 24-11;  ההדגשות שלנו - מ.א.ח.)

 

 

ובהמשך העיד מר סרי:

"למשל בנושא אלימות, אלימות פיזית חמורה ביותר, הסתבר שהיו גורמים אחרים שאולי גירו אותו וגרמו לו, אז היה נראה חמור, והיום אתה רואה את הנסיבות כנראה שהיה איזה שהוא טריגר שגרם לו להתנהג כמו שהתנהג. לאור הדברים האלה אמרתי שהוא בר עונשין מצד אחד אבל יש נסיבות מקלות. לגבי נושא הפיטורים, הבעתי את דעתי."

 

(ר' עמ' 159 ש' 27 עד עמ' 160 ש' 3;  ההדגשה שלנו - מ.א.ח.)

 

54.            מר עוקיש העיד בעדותו הנוספת, כי במרוצת הימים נודע לו שהתובע זוכה בתיקים שהאשימו אותו במשטרה, כמו הסמים העדות של יובל אטוס וצחי שמשון והעדות של יעקב ענף נגדו. לו היה יודע את הדברים, שהוא יודע ביום מתן העדות, הוא היה מבקש שלא לדון בפיטורי התובע, אלא לבדוק את העובדות לעומק:

"ת.  בתחילת 2007 מנכ"ל הרכבת קרא לי, מר עופר לינצ'בסקי ואמר לי שהוא החליט לפתוח בהליכים ולהחזיר את משה חזות. אמרתי לו שאני לא האיש שמתערב בהליך אני לא מפטר ואני לא מקבל ואמרתי לו שבדקתי  במרוצת הזמן והתיקים שהאשימו את התובע במספר דברים, נודע לי שהוא זוכה בהם, כמו הסמים והעדות של אטוס יובל וצחי שמשון וגם העדות של ענף יעקב נגדו, שבכולם הוא זוכה בהם, ככה נודע לי. הוא אמר לי שהוא יודע ובשביל זה הוא יקרא לסמנכ"ל למינהל לפתוח בהליכים על מנת להחזיר אותו לעבודה.

ש.     אילו אותן עובדות היו ידועת לך בזמן שישבת בועדת הבירור השניה,  
    אתה חושב שהייתי מחליט אחרת?

ת.     בודאי, כל אדם הגיוני אם היה יודע את כל העובדות היה מחליט אחרת.  אם הייתי יודע את העובדות לאשורן ברור שהייתי מתנהג אחרת. לפני הפיטורים הייתי מבקש לבדוק את הסוגיות לעומק, ואחרי שהיינו מקבלים את העובדות הייתי יכול להחליט אז.

ש.      ז"א שאם העובדות הללו היו ידועות לך לא רק שלא היית מתנגד לפיטורים....

ת.     הייתי מבקש לא לדון בדיני הפיטורים שלו אלא לבדוק אותן לעומק.

ש.     מהנסיון שלך, אתה ישבת בכמה ועדות כאלה, כיו"ר ועד העובדים, אתה חושב שגם ההחלטה שהיתה מתקבלת היתה שונה?

ת.     כן." 

 

(ר' עמ' 164 לפרוטוקול הדיון מיום 1/6/2008, ש' 20-3; ההדגשות שלנו - מ.א.ח.).

 

בהמשך נשאל מר עוקיש האם יש עובדים כיום שטוענים שהם לא יכולים לעבוד עם התובע. על כך השיב:

"ת.   בחצי שנה האחרונה אני מקבל מהרבה אנשים בכירים שנפגשו עם התובע ויושרו ההדורים. זה כמו עם יוסי כרמלי סמנכ"ל, עם משה אמסלם סמנכ"ל, עם סמי כהן סמנכ"ל ועם יעקב ענף. הם מדווחים לי הכל ואמרו לי שהתובע הופיע וביקש סליחה אם היה צריך ועוד הרבה עובדים מן השורה.

ש.     אתה יודע גם לגבי יהודה אמסלם?

ת.     גם יהודה אמסלם. בעיקר את האנשים הבכירים אני יודע.

ש.     היתה טענה ואולי זה מה שהיה ידוע לך אז, שהתובע הוא זה עורר כל
          מיני פרובוקציות ברכבת. האם בזמן שחלף נתגלו דברים אחרים?

                     ת.   כן. שלא כולן נכונות. לא כל העובדות הן נכונות. עובדה שהוא זוכה
                                במספר דברים.

ש.     אתה כיו"ר ועד עובדים נתת ברכתך לחזרתו לרכבת?

ת.     כן." 

 

(ר' עמ' 165 ש' 12-1).

 

מר לינצ'בסקי, ששימש כמנכ"ל הרכבת, במועד בו נוהל מו"מ עם התובע לחזרתו לעבודה ברכבת, העיד בפנינו באשר לסיבה שהביאה להחלטתו להחזיר את התובע לרכבת:

 

"ת.   הפיטורים היו הרבה זמן לפני שהגעתי לרכבת כך שלא היתה לי היכרות של העניין, אין ספק שזה היה דבר שרץ במסדרונות הרכבת, דבר טעון, כנראה הרבה אמוציות שהיו מעורבות בעניין. הבנתי בעובדות התיק לא מי יודע כמה, אבל נכון לאז היו תלויות נגדו תביעות או אישומים כבדי משקל, מאוד בעיתיים, לטעמי, וגם היו הרבה מאוד אמוציות באוויר, כנראה שהיה סיכסוך כבד בינו לבין הועדים, כנראה בינו לבין חלק מחברי ההנהלה וזה היה נראה עניין בעייתי. 

ש.     מה הסתבר לך אח"כ שהביא לניהול משא ומתן בתיק?

                      ת.  לימים, שנה וחצי לכהונתי, הסבירו לי שהאישום על סמים בוטל, היה גם אישום ראו תלונה בעניין איום משמעותי שאני מבין שגם זה בוטל והדבר השלישי הסבירו לי שבתוך התיק המקורי גם התובע לא היה כשיר בריאותית, וכיוון שעבר הרבה מאוד זמן אז היה מקום לבדוק האם מבחינת השיקולים ההם לא התשנה משהו מבחינת המצב הבריאותי והכי חשוב מבחינתי כמנכ"ל רכבת זה היה אווירה אחרת, מבחינת הגישה של יו"ר הועד,  מבחינת הגישה של סמנכ"ל משאבי אנוש במובן של האם לא הגיע הזמן לשים את האמוציות מחורינו ומכיוון שהדברים הם "קו אדום" מבחינת הרכבת כלפי התובע היינו האישומים כיוון שהם כבר לא היו, נשאלה השאלה, האם לא הגיע הזמן לבוא ולבדוק את הנסיבות והתיק מחדש."

 

                            (רק עמ'  170 ש' 27-18 עד עמ' 171, ש' 6)

 

באשר לחזרתו של התובע לרכבת העיד מר לינצ'בסקי:

"...סרי חזר אלי בכתב עם עמדה מנומקת, כתובה,...והוא סבר שהנסיבות השתנו ואין  מניעה להחזרתו של התובע לרכבת. בשלב הזה, אבל אז גם שאלתי את עוקיש מה הוא אומר, והוא ענה תשובה די דומה הוא אמר שמבחינתו הצדדים התבגרו, זה במילים שלי, והוא מבין שהנסיבות השתנו והוא לא רואה מניעה לחזרתו של התובע לרכבת."   (ר עמ' 171 לפרוטוקול, ש'  23-18)

 

55.            יוטעם כי עדויותיהם של מר לינצ'בסקי, מר סרי ומר עוקיש הינן אמינות ומהימנות בעינינו ולא מצאנו כל מקום לפקפק במהימנותן או במניעיהם ואנו דוחים את טענות הרכבת בעניין זה, אשר הועלו ללא כל הוכחה.

 

56.            הנה כי כן מעדויותיהם של מר לינצ'בסקי, מר סרי ומר עוקיש, ממכתבו של מר סרי ומתצהירו של מר עקיש עולה:

(א)              בתחילת 2007 נודע למר עוקיש כי בכל התיקים במשטרה התובע זוכה, בתיק הסמים, בתלונה של יובל אטוס וצחי שמעון וגם בעדות של יעקב ענף נגדו. לו מר עוקיש היה יודע את העובדות לאושרן, בעת פיטורי התובע, הוא היה מבקש לבדוק את הסוגיות לעומקן והיה מבקש שלא לדון בפיטורי התובע, אלא רק לאחר שתעשה בדיקה מעמיקה. ובהתאם לניסיונו ההחלטה שהיתה מתקבלת היתה שונה והתובע לא היה מפוטר. עוד הוברר לו כי לא כל התלונות שהיו נגד התובע היו נכונות.

(ב)              גם מר סרי העיד כי לו היה יודע את העובדות לאשורן, בעניין התלונות שהוגשו למשטרה ואשר בוטלו, ובעניין העובדה שהתובע לא היה הגורם המרכזי, אלא העובדים גירו אותו וגרמו לו להתנהג כפי שהתנהג - בעת שהחליט על פיטורי התובע, לא היה מחליט על פיטוריו,  אלא היה משעה אותו מהעבודה לתקופה ארוכה.

(ג)               עם חלוף הזמן הועלו בחברה דעות לפיהן פיטורי התובע היו בגדר ענישה חמורה מדי, שלא לקחה בחשבון את הנסיבות הספציפיות שבהן התדרדרה התנהגותו.

(ד)              מר עוקיש בדק עם הממונים והעובדים האם יש מניעה, מבחינת יחסי העבודה ברכבת, שהתובע יחזור לעבודה ומצא שאין כל מניעה. הוא שוחח עם המנהלים הבכירים ברכבת ושמע כי ההדורים בין התובע לבין המנהלים יושרו, כך עם הסמנכ"ל מר יוסי כרמלי, כך עם הסמנכ"ל משה אמסלם, כך עם הסמנכ"ל סמי כהן, כך עם מר יעקב ענף וכך עם מר יהודה אמסלם. גם ההדורים בין התובע לעובדים יושרו וכיום אין עובדים שטוענים שהם אינם יכולים לעבוד עם התובע והוא כיו"ר ועד העובדים הארצי, נתן את ברכתו לחזרת התובע לעבודה. גם מר סרי ומר לינצ'בסקי סבורים שהנסיבות השתנו ואין מניעה לחזרתו של התובע לרכבת.

 

האם התובע הוא בגדר חושף שחיתויות הזכאי להגנת חוק הגנה על עובדים

 

57.            נשאלת השאלה האם התובע הוא בגדר חושף שחיתויות הזכאי להגנת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין תשנ"ז-1997 (להלן - חוק הגנה על עובדים)?

 

סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים קובע:

"(א) לא יפגע מעביד בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.

 

(ב)  לא יפגע ממונה מטעם המעביד בענייני עבודה של עובד, ולא יגרום לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור."

 

סעיף 4 לחוק הגנה על עובדים קובע:

"הגנות ותרופות לפי חוק זה יינתנו רק לגבי תלונה שהתקיימו בה כל אלה:

 

(1)    התלונה הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב;

 

(2)    התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי - גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין;

 

(3)    התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה."

 

58.            התובע הביא לעדות מטעמו את מר דני גרנות, המשמש כעוזר למבקר הפנימי ברכבת (ר' עדותו בעמ' 67-55 לפרוטוקול הדיון מיום 19/6/2006). מר גרנות העיד בפנינו, כי הכיר את התובע לקראת סוף חודש יוני 2003 כאשר התובע הגיע למשרדו וביקש לספר לו מספר דברים. התובע מסר מספר תלונות בע"פ, שנוגעות ליחס הממונים הישירים והעקיפים. התובע הגיע למבקר מספר פעמים וכן התקשר אליו מספר פעמים בטלפון. חלק מתלונות התובע  נסובו על מקרים שקרו בעברו של התובע לדוגמה, שהיה מאושפז מספר שנים לפני התלונה ואיש מנציגי הרכבת לא בא לבקרו ולא התעניין בשלומו. התובע העלה בפני המבקר תלונה על אירוע שהיה בזמנו ב"רכבת אל החופש". באותו אירוע הרכבת ביצעה פרויקט בעניין שלושת החיילים הנעדרים והוא התלונן שמספר מוצרים, כמו מספר בקבוקי מים מינרלים, חולצות וכובעים נלקחו ע"י עובדי הרכבת ללא רשות, לשימושם הפרטי. תלונה נוספת היתה, שמהתובע סיפר כי באחד מטכסי הרמות הכוסית שנערכו פעמיים בשנה, מר חרמון ניגש אליו לומר לו כביכול שלום ונתן לו מכה חזקה מאוד בגב. לעתים התובע נכנס בסערה נפש למשרד המבקר וסיפר לו מספר תלונות, חלקן הקטן היה חדש וחלקן הגדול חזר על עצמו. התובע התלונן על חלוקת כרטיסי נסיעה חינם ברכבת. כך גם התלונן התובע, שמר אמסלם היה משתמש ברכב של הרכבת לצרכיו הפרטיים והיה מחנה את רכב העבודה בסיום יום העבודה ליד ביתו כדבר שבשגרה. באשר למר ענף ציין המבקר, כי לא הגיעה תלונה בעניין רכב, אלא התובע התלונן שמר ענף מתנכל לו. באשר לחברת גולף, שנתנה שירותי מזנון בקרונות הנוסעים, התובע התלונן על שני מקרים בהם עובדים מחטיבת הנוסעים קיבלו כריכים בחינם. המבקר ציין, כי דברי התובע נרשמו על ידו. התובע סיפר למבקר, מר דני גרנות, כי הוא הגיש תלונת גם למנהל הרכבת ולמבקר המדינה, אך מר דני גרנות לא ראה תלונות אלה, למעט תלונה אחת של התובע שנשלחה לשר התחבורה דאז, מר ליברמן. מר גרנות נשאל האם התובע התלונן על כך שעובדים ממשיכים לעבוד ברכבת, חרף העובדה שנכשלו במבחנים; על כך השיב, כי הוא מודע לדבר, ברם לא מהתובע. לאחר שמר זומר נבחר לשמש כמבקר הרכבת, התקיימה פגישה במקום עבודתו הקודם של מר זומר, בחברת עמידר. לפגישה עם מר זומר הגיעו המבקר, מר דני גרנות, התובע ומר אוחיון. בפגישה זו שטח התובע בפני מר זומר רשימה של תלונות. בעניין הנפוטיזם התלונן התובע בפני המבקשר על העסקת אחיו של יו"ר ועד העובדים, מר עוקיש. התובע גם התלונן לגבי אחיו של מר אסלם, שהיה בעל עבר פלילי עשיר וחרף זאת משמש כבעל תפקיד ברכבת. התובע התלונן גם על מקרה שבו אדם, שלא הורשה לנהוג, עלה על רכבת מסוג קרונוע והתנגש בקרונוע אחר בשטח המוסך וגרם נזק לאותו קרונוע. התובע גם התלונן על אופן העסקתו של מר סמי כהן. התובע הראה למבקר הזמנה למסיבה לכבודו של מר עוקיש, בה כל עובד נדרש לתת לקופה עבור המסיבה סכום של  100 ₪ ולטענת התובע הגביה למסיבה נעשתה כקורח.

 

התובע סיפר למבקר על ההתנכלויות שעבר עקב התלונות שהגיש, ברם המבקר לא שמע על כך מגורמים אחרים. עוד ספר התובע למבקר, שהוא פנה מספר פעמים למנכ"ל הרכבת בכל מיני נושאים, אך לא נענה.

 

המבקר מר דני גרנות העיד, כי תלונה של התובע שנמצאה מוצדקת, היא בנושא מקרים של עבירות משמעת חמורות שנדונו קודם בפני מנהל אגף ברכבת וכיום הן נדונות ברמת מנהל חטיבה. תלונה נוספת שנמצאה מוצדקת, היא בנושא כרטיסי נסיעה חינם ברכבת. ובעניין זה  הביקורת המליצה לקחת את אישורי הנסיעה בחינם, מאותם בעלי התפקידים עליהם התלונן התובע. הנוהל שונה ושוכתב בעקבות תלונת התובע וכיום הוא אוסר על מתן כרטיס נסיעה חינם, אלא אם ניתן אישור בכתב על ידי מנכ"ל הרכבת, לאחר קבלת הסבר מהממונה על הרווחה. עוד תלונה של התובע שמנצאה מוצדקת מתייחסת למר סמי כהן - התובע התלונן שמר סמי כהן עובד כמנהל אגף ועדיין לא חתם על חוזה אישי כמתבקש; המבקרים המליצו והמנכ"ל קיבל את ההמלצה, שתוך פרק זמן יסיים מר סמי כהן את עניינו ויחתום על חוזה העבודה.

 

59.            הנה כי כן מעדותו של המבקר עולה, שהתובע התלונן בפניו על דברים רבים. חלקם נמצאו מוצדקים ובחודש יולי 2004 יצא דו"ח של המבקר הפנימי הדן כולו בתלונות התובע,  שנמצאו מוצדקות.

 

יוטעם כי לפי סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב- 1992, לא ניתן להגיש את דו"ח הביקורת הפנימית כראיה לבית הדין, וזו לשנו של סעיף 10:

 

(א)    דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי, אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי.

 

(ב)    הודעה שנתקבלה אגב מילוי תפקידיו של המבקר הפנימי לא תשמש ראיה בהליך משפטי, אך תהא כשרה לשמש ראיה בהליך משמעתי."

 

בדיונים נטען, כי התובע הגיש תלונות למבקר המדינה וחלקן נמצאו מוצדקות על ידי המבקר ויש התייחסות לכך בדו"חות מבקר המדינה, ברם גם את דו"חות מבקר המדינה לא ניתן להגיש כראיה לבית הדין, לפי הוראת סעיף 30 לחוק מבקר המדינה [נוסח משולב] תשי"ח-1958. בנסיבות אלה, ומכוח הוראות חוקים אלה, לא הורשינו לראות את דו"ח הביקורת הפנימית של הרכבת ואת דו"ח או דו"חות  מבקר המדינה, באשר לתלונות התובע שנמצאו מוצדקות.

 

60.            מעדותו של מר דני גרנות למדנו, כי התלונות שמסר התובע למבקר הפנימי לא היו בכתב, אלא בע"פ. ברם התובע גם הגיש תלונות רבות שנערכו בכתב על ידו ועל ידי בא כוחו והופנו למנכ"ל הרכבת, לשרי התחבורה מר ליברמן ומר שטרית וליו"ר דירקטוריון הרכבת מר משה לאון (ר' תלונות התובע נספח ה לתצהיר התובע מב/1). התובע העיד כי לא קיבל כל תשובה לתלונותיו מגורמים אלה. הרכבת לא הביאה בפנינו כל ראיה באשר לתלונות אלה. שתיקת הרכבת תמוהה. הרכבת יכולה היתה להביא בפנינו ראיות וראוי היה שתאיר את עינינו באשר לשאלות - האם תלונות אלה בוררו, האם התלונות נמצאו מוצדקות או היו אמיתיות או כל דבר אחר. 

 

61.            מר אליהו כהן, שימש כממונה תנועה ארצי בתקופה הרלוונטית לתביעה והיה הממונה הישיר על התובע. מר כהן העיד ארוכות בפנינו ועדותו נמצאה על ידנו אמינה ומהימנה,  מר כהן אף לא נחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ הרכבת וב"כ ההסתדרות וועד העובדים. מר כהן אישר בעדותו, כי בנושאים הבאים תלונותיו של התובע, לגורמים השונים, היו אמיתיות ומוצדקות:

(א)              התובע התלונן על כך שאנשי הנהלה בכירים מכהנים כחברי ועד העובדים, זאת חרף ההנחיה הקובעת, כי אנשים בתפקידי הנהלה ברכבת אינם יכולים להתמנות לחברי ועד העובדים (ר' עמ' 55 לפרוטוקול הדיון מיום 20/11/2006 ש' 20-13).

(ב)              התובע הגיש תלונה שהובאה בפני מר כהן, על כך שניתנו כרטסי נסיעה חינם לעובדי גולף. מר כהן הסביר כי לפי הנהלים אין לספק הנחות לקבוצות נוסעים, ללא אישור מנכ"ל. במקרה זה מנהל אגף לקוחות נתן אישור לקבוצת עובדים בתוך הרכבת לנסוע בחינם ועובדים אלה העבירו את כרטיסי החינם לאחרים. בעקבות תלונתו של התובע, מר אריאל קצב הוציא הנחיה שתיקנה את המצב (ר' עמ' 57, ש' 11-3).

(ג)               התובע התלונן, במכתב תלונתו מיום 7/4/2003 (נספח ה(4) לתצהיר התובע מב/1) על כך שעשה עבודות פרטיות עבור מר אלי חרמון, מפקח תנועה ארצי. מר כהן העיד בעניין זה כי ידע על כך והורה לתובע שלא לעשות כן, מטעמי אתיקה מקצועית (ר' עמ' 58 לפרוטוקול, ש' 12-9).

(ד)              התובע התלונן על כך, שמנהלים היו לוקחים לביתם רכב חירום המיועד למקרי חירום ולחילוץ נפגעים. גם מר כהן היה מודע לכך ועקב התרעות שלו ושל התובע יצאו הנחיות על ידי מנהל החטיבה ומנכ"ל משאבי אנוש (ר' עמ' 63 לפרוטוקול, ש' 1-10).

(ה)             התובע התלונן שדודו ואחיו של מר ענף, עבדו ברכבת ע"י חברת השמירה ובכך ראה פגיעה בטוהר המדיות (ר' עמ' 66 ש' 29 עד עמ' 67, ש' 14).

(ו)                התובע התלונן על כך שהוא נלקח לבצע עבודות פרטיות ולהתקין מזגנים אצל חמותו של מר ענף  ומר כהן אישר כי ידוע לו, לצערו, שכך אכן היו הדברים (ר'  עמ' 67 ש'  25-20).

(ז)               התובע התלונן על כך שעובדים מנעו ממנו, שלא כדין, לבצע את עבודתו כפקח בזמן אירוע של תקלה, שאירעה ברכבת בעת נסיעתו של ראש הממשלה ברכבת ומר כהן הסכים עם טענת התובע (ר' עמ' 57 לפרוטוקול, ש' 11 עד עמ' 58 ש' 8; עמ' 61, ש' 24-15  וכן בעמ' 62, ש' 26-24).

(ח)             באשר לניתוק התובע ממכשיר המירס - התובע התלונן למנכ"ל הרכבת ואחרים ביום 28/7/2004 (ר' נספח ה(18) לתצהיר התובע מב/1) – על כך שניתקו אותו ממכשיר המירס. מר כהן ציין בעדותו, כי ניתוק זה לא איפשר לתובע לעבוד בצורה שוטפת מטעמי בטיחות, הואיל ועל התובע להיות בקשר עם נהג הרכבת או הצוות שבתוך הרכבת (ר' עמ' 56 לפרוטוקול הדיון מיום 20/11/2006, ש' 30-23).

(ט)              מר אליהו כהן התייחס גם לתלונות נוספות שהתלונן התובע, והסכים כי התלונות היו מוצדקות: התובע התלונן על כך שעובדים שלא עברו את מבחני ההתאמה, המשיכו לעבוד ברכבת; התובע התלונן על מעצרם של מר אלי חרמון מר יהודה אמסלם; התובע התלונן שמר יהודה אמסלם, המשמש כאחראי על סידור העבודה של המפקחים, לא עבר מכרז לתפקידו זה; התובע התלונן שמר ענף, המשמש כממונה ארצי על הפקחים, לא עבר מכרז לתפקידו זה; התובע התלונן על כך שמנהל תחנה החזיר מזומן בגין כרטיס שהועבר בולידטור, חרף הנחיה האוסרת על כך (ר' עמ' 58 ש' 13 עד עמ' 59 ש' 23).

 

62.            הנה כי כן, מעדותו של מבקר הפנים, מר דני גרנות, למדנו כי חלק מהתלונות נמצאו מוצדקות;  כך גם מעדותו של מר אליהו כהן למדנו, כי תלונות רבות, המופיעות במכתבי התלונות שהגיש התובע, הן תלונות אמיתיות ומוצדקות.

 

בשים לב לכל חומר הראיות שהונח בפנינו, שוכנענו כי הוראות סעיף 4 לחוק הגנה על עובדים חל בעניינו של התובע. התלונות הוגשו על ידי התובע בתום לב; הרכבת היא גוף ציבורי והתלונות הוגשו על פגיעות בטוהר המידות ובמינהל התקין ובחלקן גם על הפרת חיקוקים במקום העבודה; כך גם התלונות הוגשו לרשות המוסמכת לקבל את התלונות, לבדוק אותן ולחקור בעניינן. בנסיבות אלה קובעים אנו כי התובע הוא בגדר "חושף שחיתויות" הזכאי להגנת חוק הגנה על עובדים.

 

האם התובע סבל מהתנכלויות ורדיפה והאם התובע פוטר עקב חשיפת השחיתויות

 

63.            מהראיות שהובאו בפנינו שוכנענו, כי התובע סבל מהתנכלויות ורדיפה, עקב התלונות שהגיש, עקב דרישתו לקיום בחירות ליו"ר הועד ולועד ועקב כך שביקש להבחר לועד בעצמו והחתים עובדים בעניין זה. יוטעם כי עקב ההתנכלויות והרדיפה פוטר התובע בסופו של יום.

 

בסמוך להגשת התלונות על ידי התובע התקיימה בעניינו ועדת בירור שניה ביום 27/5/2003. העונש שנגזר עליו היה נזיפה חמורה וקנס וכן התובע שובץ באופן זמני בתפקיד פועל חצר במוסך תפעולי, עונש אותו מצאנו כמשפיל, בלתי מובן וללא הסבר. בעניין ועדה זו פסקנו, כי עקב הפגמים המהותיים שנפלו בהתנהלותה ובהחלטותיה - דין הועדה והחלטותיה להתבטל.

 

התובע המשיך להגיש תלונות והעובדים בתגובה החלו להגיש תלונות נגדו. בסמוך למועד קיום הבחירות, הגיש התובע את מועמדותו לועד העובדם וכן הגיש תלונה נגד הממונה הישיר עליו ויו"ר ועדת הבחירות, מר יעקב ענף. ועדת החירות, בראשותו של מר ענף, פסלה את מועמדותו,  ברם מר ענף לא לא מצא מקום לפסול עצמו מלישב בועדה זו, הגם שידע שהתובע הגיש נגדו תלונה ואף התפרץ עליו בישיבת הועדה וכינה אותו "שפל" ו"נגע רע". התובע הגיע לעימות עם כל הועד והגיש בקשות נגד הועד לרשות השיפוט הארצית של ההסתדרות.

 

בהמשך התלונן התובע נגד יו"ר הועד הצפוני, מר שאול עוקיש. התלונות שהגיש התובע לגורמים השונים ומכתב המשטרה בעניין תיק הסמים של התובע, ניתלו על לוח המודעות ברכבת וכל העובדים ידעו על כך.  התלונות נגד מר עוקיש ומר ענף וכן הופעתן של התלונות על לוח המודעות ברכבת הקימו על התובע את כל חברי הועד וכל העובדים ברכבת. העובדים קיבלו הוראה להגיש תלונות נגד התובע והגישו כמות גדולה ביותר של תלונות שהגיעו לכדי נ"ג תלונות, כאשר רובן הוגשו למר ענף, עמו התובע היה מסוכסך. האוירה בין התובע לבין ממוניו, הועד והעובדים היתה עכורה מאוד. התובע התלונן על פגיעות פיזיות והגיש גם תלונות למשטרה. יובל אטוס הגיש נגדו תלונה על נגיחה, אך המדינה חזרה בה מכתב האישום, תוך שבית המשפט ציין בקשר לעדותם של מר יובל אטוס ומר צחי שמשון, שראוי לקיים חקירה משטרתית באשר לעדותם, משהדברים שמסרו בחקירה המשטרתית סותרים את הדברים אותם העידו בבית המשפט. גם מר ענף הגיש תלונה למשטרה נגד התובע בעניין איומים – תיק התלונה נסגר עקב חוסר ראיות.

 

 העובדים התנכלו לתובע והיו עימותים מילויים בין התובע לבין העובדים. העובדים גידפו את התובע והתובע לא נשאר חייב וגידף גם אותם. העובדים קינטרו את התובע וביימו תקריות, על מנת שהתובע יתפרץ וישתולל, ייראה כאלים וכמי שאיבד כל רסן וניתן יהא להגיש נגדו תלונות. הדרדרות היחסים בין התובע לעובדים הביאה לכך שבמסגרת אסיפה של חברי ועד נהגי הרכבת, מזכיר הועד הורה לכל הנוכחים לירוק בפני התובע, לקלל אותו בזמן העבודה ולהמשיך להתלונן עליו בכתב ובעל פה בפני הממונים. בהמשך לכך, התובע הוכה פעמיים על ידי מנהל תחנה בפני משפחתו, ביום נופש בלונה גל בטבריה, התובע איבד הכרתו ונזקק לאשפוז של יומיים בבית החולים.

 

עקב הלשנה על המצאות סמים בביתו של התובע ומקום מחבואם, הגיעה המשטרה לביתו בחודש מאי 2004 ותפסה סמים בביתו. המשטרה לא נזקקה לערוך חיפוש בביתו, משידעה מראש את מקום מסתורם. התובע טען לאורך כל הדרך כי הסמים אינם שלו, אלא הושתלו בביתו בכוונת מכוון; עוד טען כי טביעות אצבעותיו לא נמצאו על שקית הסמים. העובדה שמדינת ישראל חזרה בה מכתב האישום תומכת בטענת התובע כי הסם הושתל בביתו.

 

תיק הסמים, תיק תלונתו של מר ענף בעניין האיום ותיק תלונתו של מר אטוס בעניין הנגיחה - היו הטריגר שהביא את הרכבת לכנס את ועדת הבירור השניה ולהחליט על פיטוריו של התובע. ברי כי התגייסות הועד, הממונים וכל העובדים נגד התובע, הגשת התלונות המאסיבית, העימותים בין התובע לעובדים והתיקים השונים במשטרה באו עקב התלונות שהגיש התובע, ועקב העימות עם יו"ר הועד והועד לרגל הבחירות – וכל אלה הביאו לפיטורי התובע. באשר להחלטות ועדת הבירור השניה, וועדת השניים, שהחליטו על פיטורי התובע, קבענו כי הן בטלות, עקב הפגמים המהותיים שדבקו בהן.

 

64.            הנה כי כן, התובע פוטר עקב הגשת תלונותיו בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים.

 

מהי ההגנה ומהו הסעד שהתובע זכאי לו כחושף שחיתויות

 

65.            כב' הנשיא אדלר בפסק דין אסף גרטי, מדמה חושף שחיתויות ל"שעיר לעזאזל" ואלה דבריו:

"בספר ויקרא פרק טז, כ"א - כ"ב, נאמר: "וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה. ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה ושלח את השעיר במדבר". נדמה בעיניינו חושף השחיתיות דהיום ל"שעיר לעזאזל" דאז. מטרתו הינה לגלות ליקויים  ובכך להביא למירוקם ולתיקונו של עולם. אולם לא אחת, הוא יוצא וידיו על ראשו, בבחינת אותו "שעיר לעזאזל".

 

אף כנסת ישראל בעת המודרנית עמדה על חשיבות פועלם של חושפי השחיתויות ועל הקשיים בפניהם הם ניצבים. בחודש מרץ 1996 פורסמה  "הצעת חוק הגנה על עובדים (חשיפת הפרת חיקוק ופגיעה בטוהר המידות), התשנ"ו – 1996 (ר' ה"ח תשנ"ו מס' 2518 מיום 4/3/1996, עמ' 593).

 

המדובר בהצעת חוק של חברי הכנסת יוסי כץ וחגי מרום, מטעם ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר:

 

'לא אחת קורה שעובדים שהגישו תלונה על מעשים בלתי תקינים במקום העבודה מוצאים את עצמם חשופים להתנכלות ורדיפה מצד המעבידים, הממונים, והחברים לעבודה. לעתים אף מפטרים אותם מעבודתם. מוצע על כן להגן בחוק על עובדים במצבים האמורים, בדרך של הקניית סמכות מיוחדת לבית הדין לעבודה, לפסוק פיצויים או לתת צו מניעה או אף צו עשה כנגד פגיעה בתנאי עבודה או פיטורין'  ".

 

(ר' ע"ע 502/05 אסף גרטי - מדינת ישראל; סעיף 9 לפסק הדין; ניתן ביום 25/7/2006; להלן - פסק דין אסף גרטי).

 

חוק הגנה על עובדים מעניק הגנה במגזר הציבורי לחושפי מעשים בלתי תקינים, משקיימת חובה משפטית במגזר הציבורי לשמור על טוהר המידות של משרתי הציבור, עמד על כך כב' הנשיא אדלר בפסק דין אסף גרטי:

 

"הגנה במגזר הציבורי – נוסף על ההגנה הניתנת במגזר הציבורי לחושפי מעשים בלתי חוקיים מעניק החוק הגנה גם לחושפי מעשים בלתי תקינים. כך, מנהל בחברה פרטית יכול לשקול קבלת עובד מכח קשריו המשפחתיים ואילו מנהל במגזר הציבורי אינו יכול לעשות כן. קיימת חובה משפטית במגזר הציבורי לשמור על טוהר המידות של משרתי הציבור ולמנוע שימוש בכוח השלטוני באופן בלתי תקין. מנהלה של חברה פרטית עושה שימוש ב"כספו הפרטי" ואילו בעלי תפקידים במגזר הציבורי אמונים על כספי הציבור.

..................

 

במגזר הציבורי, הרחיב המחוקק את ההגנה הניתנת לעובדים והחיל אותה גם על חשיפת התנהגות שיש בה משום פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין. הוראה זו שבחוק תכליתה לשמור על רמת התנהגות נאותה במגזר הציבורי. אין הוראה זו מכוונת כמובן להטיל דופי בכלל עובדי המגזר הציבורי. אולם, המחוקק ראה לנגד עיניו את החשש לאי-סדרים במגזר הציבורי, כגון: מינויים פוליטיים וקבלת עובדים לעבודה בשל קשריהם ולא על פי כישוריהם."

 

(ר' סעיף 12 לפסק דין אסף גרטי;  ההדגשות במקור – מ.א.ח.)

 

אשר להגנה שיש להעניק לחושף השחיתויות, קובע כב' הנשיא אדלר, כי על בית הדין להעניק  את מלוא ההגנה שיש בה כדי למנוע פגיעה בעובד וכן יש בה כדי להרתיע בפני המעסיק, על התנהגותו ולהרתיע ארגונים במקרים עתידיים, מלהתנכל לעובדיהם, ואלה דבריו בפסק דין אסף גרטי:

 

"... על בתי הדין לעשות כל מאמץ להבין ללב חושף המעשים הלא תקינים. המדובר בדרך כלל במי ש'הולך כנגד הזרם', ובמעשיו, יש כדי לנתקו  מרוב חבריו למקום העבודה. חושף השחיתות מסכן את עתידו בארגון, הוא עלול לסבול מתקיפות ונידוי מצד עובדי הארגון ועלול לשאת את המחיר הכבד של פיטורים ודיונים בבית הדין. מכאן, כי במקרה שבית הדין מגיע למסקנה, כי תלונת העובד מזכה אותו להגנה, על בית הדין להעניק לו את מלוא ההגנה שיש בה כדי למנוע פגיעה בו, וכן יש בה כדי להתריע בפני המעסיק על התנהגותו ולהרתיע ארגונים, במקרים עתידיים,  מלהתנכל לעובדיהם."

 

(ר' סעיף 15 לפסק דין אסף גרטי).

 

66.            ראוי להביא גם ממשנתו של מכון קונקורד, שצורף כידיד בית הדין, באשר לחושף שחיתויות:

 

"המשפט הבינלאומי מציב שתי מסגרות נומטיביות המהוות שתי נקודות מבט לאורן יש לבחון את סוגיית פיטוריו של עובד אשר 'השמיע את השריקה' וחשף שחיתות במקום עבודתו (בלשון האנגלית מכונים חושפי השחיתות Whistleblowers).

 

המסגרת הנורמטיבית הראשית היא זו של האינטרס הציבורי והבינלאומי להיאבק בשחיתות על כל פניה וגווניה ובתוך כך להעניק הגנה מוגברת לעובדים, ובפרט לעובדים בגופים ציבוריים, היכולים לספק מידע יקר ערך אודות שחיתות במקום עבודתם.

 

המסגרת הנורמטיבית המשלימה היא זו של דיני זכויות האדם. פרסום דבר שחיתות על ידי עובד מהווה מימוש מובהק של חופש הביטוי של הפרט, באופן היורד לשורש ההצדקות העומדות בבסיס קיומה של זכות יסוד חשובה זו.

 

שאלה משפטית מרכזית העומדת בבסיס התובענה דנא, היא היקף ההגנה הניתנת בפועל לעובדים החושפים פגיעה בטוהר המידות ובסדרי המנהל התקין במקום עבודתם. זוהי שאלה עקרונית שאיננה מוכרעת רק על פי נסיבות כל מקרה ומקרה. מדובר בהכרעה עקרונית, שהשלכותיה חורגות מן המקרה הפרטי שעובדותיו יוכרעו על ידי בית הדין הנכבד, מאחר שהיקף ההגנה והצדקותיה יאצלו על כל עובדת ועובד שישקלו אם ליטול את הסיכון האישי ולתת פומבי למידע בדבר שחיתות במקום עבודתם.

 

אם כך ככלל, לא כל שכן כאשר מדובר במעסיק שהוא גוף הממלא תפקיד ציבורי, שחלות עליו חובות מן המישור הציבורי (למעמדה הדואלי של הנתבעת מס' 1 ראו עת"מ (מחוזי ת"א) 1180/04 ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים בישראל נ' רכבת ישראל בע"מ (לא פורסם; החלטה מיום 13.7.04)). במצב עניינים זה, גוברת חובתו של המעסיק לכבד זכויות יסוד ובכלל זה את חופש הביטוי של העובד, ובד בבד מתעצם האינטרס הציבורי בחשיפת מידע אודות פגיעה בטוהר המידות במקום העבודה. משכך, נודעת חשיבות מיוחדת לבחינה כוללנית של היקף ההגנה הניתנת לפרסום דבר שחיתות.

 

כללי המשפט הבינלאומי... מדגישים את החשיבות בהענקת הגנה מלאה לעובד החושף שחיתות במקום עבודתו. הגנה מלאה משמעה, בראש ובראשונה, החזרה לעבודה וכן הענקת פיצוי מלא ההולם את שווי הנזק שנגרם לעובד ובכלל זה פיצוי מלא על כלל הנזקים הכספיים שנגרמו לו."

 

67.            התובע עותר להשבתו לעבודה ולחילופין לסעדים כספיים.

 

סעיף 3 (א) לחוק הגנה על עובדים, הדן בתרופות שבית הדין רשאי לפסוק, קובע:

"א)        לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיף 2 והוא רשאי -

          (1)  לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין, וכן רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק פיצויים לדוגמה בסכום שלא יעלה על 500,000 שקלים חדשים, בשל חומרת ההפרה או נסיבות הנוגעות להפרה, לרבות התנהגות המפר או היותה הפרה חוזרת;

 

     (2 )   ליתן צו מניעה או צו עשה, לרבות צו המבטל פיטורין או צו המורה על העברת העובד למשרה מתאימה אחרת, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו ליתן צו לפי סעיף זה, יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף הוראות סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970."

 

על הסעד של החזרה לעבודה עמד כב' הנשיא אדלר בפסק דין אסף גרטי, ואלה דבריו:

 

"החוק נוקב בסעד של החזרה לעבודה כאחת התרופות המקובלות במקרה הנכנס לגדרו של חוק הגנה על עובדים. החוק מסמיך את בית הדין ליתן תרופה זו, תוך התחשבות, בין היתר, ביחסי העבודה בארגון. מקום בו מתבקש סעד של השבה לעבודה, על בית הדין לשקול את תקופת העבודה, צורת ההעסקה, השפעת מתן הסעד על יחסי העבודה, ממצאי הגופים המוסמכים שבדקו את התלונה, וכיוצ"ב." 

 

ר' סעיף 17 לפסק דין אסף גרטי;   ההגדשה במקור - מ.א.ח.)

 

68.            אין אנו אומרים כי התובע הינו טלית שכולה תכלת. התובע הודה בכך שכינה את מר רייף  "צאר רוסי" וכן הודה שעשה שימוש בתדר חרום בקשר המירס, בעקבות פרובוקציה של עובדים שקראו לו בקשר המירס וקינטרו אותו והוא השיב להם בקשר המירס, תוך ניבול פיו. ברי כי התנהלות זו של התובע אין לקבל. בתחילת עבודת התובע ובטרם קיבל קביעות, הוגשו נגד התובע מספר תלונות על ידי ממוניו והתובע אף עמד בפני פיטורים. ברם התובע התבגר ובתחילת שנת 2001 הומלץ על ידי הממונים לקבלת קביעות, מן הטעם שהוא מבצע את המוטל עליו כהלכה, חרף מגבלותיו הרפואיות והתובע קיבל קביעות וכתב מינוי החל מיום 1/9/2000. התובע גם זכה להערכה טובה ממר אליהו כהן, הממונה הישיר, בטופס הערכת עובד מיום 24/5/2001, בה ציין מר כהן כי התובע היוא - "עובד מסור ונאמן מבצע את עבודתו ללא דופי ולשביעות רצון הממונים".

 

69.            הרכבת טוענת שהתובע מאז ומתמיד היה עובד בעייתי ואין שוני בין התלונות שהוגשו נגדו בעבר לבין נ"ג התלונות בגינן פוטר. אין בידנו לקבל טענה זו. לא ניתן להשוות בין מספר התלונות שהוגשו בעברו של התובע לבין נ"ג התלונות, שהוגשו בפרק זמן קצר. יתרה מכך, כבר פסקנו כי מרבית התלונות לא בוררו כפי שהיה על הרכבת לברר ולא שוכנענו באמיתותן. בעניין זה ראוי לחזור ולהזכיר כי התלונות שהוגשו למשטרה, חלקן נסגרו מחוסר ראיות ובאשר לתלונה של מר אטוס ותיק הסמים המדינה חזרה בה מכתבי האישום, עקב כך שהעדויות והממצאים נמצאו לא אמיתיים. שוכנענו כי המסה הרבה המאוד של התלונות - הוגשו נגד התובע בתגובה לתלונות שהוא הגיש ועל מנת להביא לפיטוריו.

 

70.             סוברים אנו כי מחובתה של הנהלת הרכבת להיות קשובה למתרחש בחצריה. התובע הגיש את תלונותיו למנכ"ל הרכבת ועליו היה לברר את התלונות. לא הוכח בפנינו שהמנכ"ל בירר את התלונות. בנוסף, כבר בועדת הבירור השניה, שהתקיימה בעניינו של התובע ביום 27/5/2003, העלה התובע טענות כנגד עובדים שונים. לו הועדה או ההנהלה היו מתייחסות ברצינות לתלונותיו ובודקות אותן, יתכן שהדרדרות היחסים היתה נמנעת. ההנהלה היתה צריכה להיות ערה לעימותים שהיו בין התובע לבין חברי הועד ויו"ר ועדת הבחירות בעת הבחירות, ומן הראוי היה להתערב בנעשה ולהפסיק את היריבות. כך גם ההנהלה היתה צריכה להיות ערה לכך, שהתלונות שהגיש התובע נגד יו"ר הועד, חברי הועד והממונים גרמו לכך שהעובדים כולם התגייסו נגד התובע, הגישו תלונות רבות והתנכלו לתובע והיה עליה להפסיק התנכלות זו ולהגן על התובע על ידי ניתוקו מאותם ממונים ועובדים, אך במקום לעשות זאת - פיטרה ההנהלה את התובע.

 

71.            זה המקום לחזור ולהזכיר את אשר אירע במהלך שנת 2007 כאשר המנכ"ל מר עופר לינצ'בסקי, הסמנכ"ל למינהל ומ"א מר יצחק סרי ויו"ר ועד העובדים הארצי, מר שאול עוקיש סברו כי יש להחזיר את התובע לשורות הרכבת והתובע אף נבדק מבחינה רפואית על ידי רופא הרכבת ונמצא מתאים לחזור לעבודה ברכבת. יוטעם כי מר סרי ומר עוקיש היו חברים בועדת הבירור השניה, שהחליטה על פיטורי התובע. כיום העידו השנים, תוך שהם מכים על חטא, כי ככל שהעובדות הידועות  להם היום, היו ידועות להם באותה עת, לא היו מפטרים  את התובע. עוד העידו, כי נכחו לדעת שהעובדות שהוצגו בפניהם באותה עת, לא כולן היו נכונות וכי העובדים עשו פרובוקציות לתובע וקינטרו אותו בכוונה.

 

72.            נוכח העובדה שקבענו, כי יש לבטל את החלטת ועדת הבירור השניה והחלטת ועדת השניים, שהחליטו על פיטורי התובע, ובשים לב לעובדה שהממונים והעובדים פגעו והתנכלו לתובע, עקב חשיפת השחיתויות, שהביאו לפיטוריו ומשההנהלה לא הגנה עליו, מוצאים אנו כי הסעד הראוי והנכון שיש לפסוק בעניינו של התובע הוא - השבתו לעבודה. ובעניין זה יוטעם, שגם מנכ"ל הרכבת מר לינצ'בסקי ושני חברי ועדת הבירור השניה, מר סרי ומר עוקיש, סברו כי יש להשיב את התובע לעבודה ברכבת.

 

73.             ערים אנו לזמן הרב שחלף ממועד פיטורי התובע, עם זאת חלוף הזמן, כשלעצמו, אינו מהווה טעם שלא להורות על השבת עובד לעבודתו (ר' ע"ע 506/09 רות הורוביץ – עמותת בית חנה, ניתן ביום 24/10/2010). מר סרי ומר עוקיש בדקו את עניין חזרתו ופסקו כי אין מניעה לכך שהתובע יחזור לעבוד ברכבת. מר עוקיש הטעים, כי ההדורים בין המנהלים והעובדים לבין התובע יושרו ונתן, כיו"ר ועד העובדים, את ברכתו לחזרתו של התובע לרכבת.

 

74.            אשר על כן אנו מקבלים את התביעה ומורים לרכבת להשיב את התובע לעבודה ברכבת לא יאוחר מיום 1/12/2011 לתפקיד אשר יתאים לכישוריו ולמצבו הבריאותי.

 

75.            הרכבת תשלום לתובע את שכרו בסך 6,653 ₪ לחודש החל מהמועד בו סברה הנהלת הרכבת כי יש מקום להשיבו לעבודה, היינו מיום 1/4/2007 ועד ליום השבתו לעבודה בפועל. הסכום שעל הרכבת לשלם הוא:- 6,653 ₪ X 56 חודשים = 372,568 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/8/2009 (אמצע התקופה) ועד ליום התשלום המלא בפועל. תשלום זה ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

 

76.            התובע טוען כי יש לפסוק לו בנוסף לסעד ההשבה גם פיצוי כספי, כנתבע על ידו בכתב התביעה המתוקן. עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה כי הסעד הכספי - נתבע רק כסעד חילופי.  על כן אנו דוחים בקשתו זו.

 

77.            התובע גם ביקש בסיכומיו להוציא את כל נ"ג התלונות שהוכנסו לתיקו האישי ברכבת. סעד זה לא נתבע על ידי התובע בכתב תביעתו המתוקן, על כן אין אנו מוצאים מקום להענות לבקשה זו.

 

78.            הרכבת תשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

 

79.            לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. 

 

 

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

 

 

ניתן היום,  כ"ז אלול תשע"א,  26 ספטמבר 2011,  בהעדר הצדדים.


  powered by  
[Pixelit - בניית אתרים]
   |  
@ כל הזכויות שמורות אבני-הרצוג-אבידן את גורביץ' ושות'